תקציר בג”צ 6533/05 פלונית (17/07/2006): בית משפט עליון דחה עתירה נגד החלטת בית דין רבני לחיוב גירושין של אשה

בג”צ 6533/05 פלונית נ’ בית הדין הרבני הגדול (17/07/2006)

 

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

בג”ץ 6533/05

 

בפני:

כבוד הנשיא א’ ברק

כבוד השופטת ע’ ארבל

כבוד השופט ס’ ג’ובראן

 

העותרת:

פלונית

נ ג ד

המשיבים:

1. בית הדין הרבני הגדול

2. בית הדין האזורי תל אביב

3. פלוני

 

עתירה למתן צו על תנאי

 

תאריך הישיבה:

א’ בשבט תשס”ו (30/1/06)

 

בשם העותרת:

עו”ד צ’ סמוכה

בשם המשיבים 2-1:

עו”ד ש’ יעקבי

בשם המשיב 3:

עו”ד נ’ שלם ועו”ד ת’ שלם

 

פסק-דין

 

השופטת ע’ ארבל:

 

1. בפנינו עתירה לביטול פסק דינו של בית הדין הרבני האזורי בתל-אביב אשר חייב את העותרת בגירושין ושלל את מזונותיה, וכן לביטול פסק דינו של בית הדין הרבני הגדול אשר דחה את ערעורה על החיוב בגירושין.

 

רקע עובדתי

2. העותרת והמשיב 3 נישאו זה לזו בשנת 1990 ונולדו להם שני ילדים. בשנת 2000 התגלע משבר בין בני הזוג, אשר בעקבותיו הגישה העותרת תביעת מזונות עבורה ועבור ילדי בני הזוג, וכן תביעת רכוש לבית המשפט לענייני משפחה. מנגד הגיש המשיב 3 תביעה לשלום בית ולחלופין תביעת גירושין לבית הדין הרבני האזורי בתל-אביב.

3. התביעה לשלום בית התנהלה תחילה בפני הרכב דיינים בראשות הרב שיינפלד. לדיון שהתנהל ביום 24.6.02 לא הגיע רושם הפרוטוקול ולפיכך הוכנס סדרן בית הדין לרישום הפרוטוקול. לאחר הדיון קיבלה העותרת את הפרוטוקול לידיה וגילתה, לטענתה, שהוא אינו משקף את הנאמר בדיון ובעדות שנשמעה. לפיכך הגישה העותרת בקשה לתיקון הפרוטוקול. בא-כוח המשיב 3 הסכים רק לחלק מהתיקונים שביקשה העותרת, ובית הדין נענה לבקשה לתיקון רק בנקודות המוסכמות. בדיון שהתנהל ביום 2.9.02 דרש בית הדין מבא כוחה של העותרת לעזוב את אולם הדיונים, ועקב כך סירבה העותרת להיחקר על ידי בא כוחו של המשיב 3. לפיכך הורה בית הדין כי חקירת העותרת תידחה והיא רשאית להופיע לדיון עם עורך דין אחר. בעקבות שני האירועים הללו הגישה העותרת ערעור לבית הדין הרבני הגדול ובו גם ביקשה לפסול את ההרכב בראשות הרב שיינפלד. בית הדין הרבני הגדול קבע כי על מנת למנוע מתח בתיק יועבר התיק להישמע בפני הרכב אחר. כמו כן נקבע כי ההרכב החדש ידון לפי החומר שהובא בפני ההרכב הקודם, מבלי צורך לחזור על טענות, עדויות והוכחות שנשמעו בפני ההרכב הקודם.

4. בהתאם להחלטת בית הדין הרבני הגדול הועבר התיק להרכב בראשות הרב מאזוז. בית הדין סירב לשמוע עדויות נוספות וביקש לסיים את התיק באמצעות סיכומים. רק לאחר הבהרות שהתקבלו מבית הדין הרבני הגדול אפשר בית הדין הרבני האזורי לשמוע את העדויות שהתבקשו. במהלך הדיונים הגישה העותרת בקשה לשלום בית ובמסגרתה בקשה לעיכוב יציאה של המשיב 3 מן הארץ. בית הדין הרבני האזורי קבע כי הבקשה לשלום בית אינה רצינית וכתב כי “אם עדיין פני האשה להתעקש דוקא בהגשת הבקשה, ישקול ביה”ד לחייב בהוצאות על הטרדות שוא כפי שמבקש ב”כ הבעל…”. בעקבות דברים אלו הגישה העותרת לבית הדין הרבני האזורי בקשה לפסילת ההרכב, אך בקשתה נדחתה. על החלטה זו הגישה ערעור לבית הדין הרבני הגדול. בינתיים ניתן פסק דינו של בית הדין הרבני האזורי בתיק. בית הדין קובע בסוף פסק דינו כך:

“ואכן משרבו המריבות בין הצדדים והאוירה ביניהם נכרת, ואילו זרם המזונות היו נפסקים מזמן האשה היתה מגלה את אשר בליבה באמת, ומכיון ששלום בית לא כנן הרי קיימת אפשרות אחת בלבד לגרושין.

לאור האמור, ביה”ד נענה לתביעת הבעל ואין מקום להמשך חייהם המשותפים ועל האשה לקבל ג”פ ועליה להופיע לביה”ד ביום שיקבע לסדור הגט וע”ס ספר חיים שלום לר”ח פלאג’י ח”ב ס’ רי”ב וזה לשונו- כיון שנפרדים זמן רבה ואין תקנה אלא להפרידם זמ”ז ומכיון שחלפו יותר מ- 18 חדשים יכול לגרשה בעל כרחה שהיא תובעת ממון שאינו מגיע לה עפ”י דין…”.

5. על פסק הדין ערערה העותרת לבית הדין הרבני הגדול. בית הדין הרבני הגדול ביקש את הבהרת בית הדין הרבני האזורי האם מדובר בחיוב בגט או בהמלצה בלבד. בית הדין הרבני האזורי הבהיר כי מדובר בחיוב בגט. לאחר מכן התבקשה הבהרת פסק הדין על ידי המשיב 3 לעניין החיוב במזונות העותרת. בית הדין הרבני האזורי הבהיר כי לאור חיוב הגט הפסידה העותרת את מזונותיה.

ביום 29.5.05 דחה בית הדין הרבני הגדול את ערעורה של העותרת ללא צו להוצאות, וקבע כי “הואיל וביה”ד האזורי קבע בפסק דינו כי אין מקום להמשך חייהם המשותפים, יש מקום להוציא פס”ד לחיוב גט, ויודגש כי ביה”ד האזורי לא הטיל אשמה על האשה, אלא שקבע כי בני הזוג אינם יכולים להמשיך ולחיות יחד ועל כן החליט לחייב בגט”.

 

טענות הצדדים

6. העותרת טוענת כי פסק דינו של בית הדין הרבני הגדול דינו להתבטל מאחר שבית הדין התעלם ולא הכריע בבקשה לפסילת הרכב הדיינים שהגישה כשנה לפני מתן פסק הדין; מאחר שפסק הדין נסמך על התרשמותו הסובייקטיבית של הרכב הדיינים בבית המשפט האזורי, הרכב אשר נדרשה פסילתו; וכן מאחר שפסק הדין ניתן בניגוד לדין ולהלכה ומחייב את העותרת בגט למרות הקביעה כי היא אינה אשמה בפירוד. לטענת העותרת הסתמכות על פסק ההלכה של הרב פאלאג’י אינה מתאימה לעובדות תיק זה.

כן טוענת העותרת כי פסק הדין של בית הדין הרבני האזורי דינו בטלות אף הוא מהטעמים הבאים: ראשית, לטענתה, בית הדין חיווה את דעתו עוד בטרם שמע את העדויות בתיק, ואף הפך עצמו לפרקליטו של המשיב 3, העניק לו עצות כיצד לפעול ומה לדרוש. בכך יש, לטענת העותרת, משום פגיעה בכללי הצדק הטבעי ומשוא פנים. כן טוענת העותרת כי פסק דינו של בית הדין הרבני האזורי לא כולל כל הנמקה מלבד האמרה כי העותרת תובעת רכוש שאינו מגיע לה. העותרת מציינת כי ענייני הרכוש כלל לא נידונו בבית הדין, וכן טוענת היא כי אין בטענה זו אמת ומכל מקום אין בה כדי לחייב את העותרת בגט. לטענת העותרת נימוק זה מלמד כי בית הדין “מעניש” נשים שפונות לערכאות אזרחיות על מנת לדון בענייני הרכוש של בני הזוג. עוד טוענת העותרת כי בית הדין היה אמור לפסול את עצמו לאור התנהגותו והתבטאויותיו. לטענתה, העובדה כי בתיק דנו הרכבים משתנים עומדת בניגוד לתקנות הדיון בבתי הדין הרבניים. לבסוף טוענת העותרת כי פסק הדין חרג מחוקי התורה ומההלכה לאחר שחייב אותה בגט למרות שלא מצא בה כל אשם.

העותרת טוענת כי החלטתו של בית הדין הרבני האזורי מיום 16.1.05 השוללת את מזונותיה ניתנה שלא בסמכות מאחר שעניין זה נידון בפני בית המשפט לענייני משפחה.

7. המשיב 3 טוען בתגובתו כי העתירה אינה מגלה כל עילה להתערבות בית המשפט הגבוה לצדק, וכי היא מהווה למעשה ערעור על פסקי הדין של בתי הדין. לטענתו, עיקר העתירה נסובה סביב פסילת הרכב הדיינים, אך החלטה בעניין זה מסורה לערכאה הדנה בעניין. עוד טוען המשיב 3 כי טענת העותרת, לפיה לא דן בית הדין הרבני הגדול בבקשה לפסילת ההרכב, אינה נכונה. לטענת המשיב 3, ביום 14.4.05 התקיים דיון בבית הדין הרבני הגדול, בו טענו הצדדים את טענותיהם בערעור, לרבות לעניין פסלות ההרכב. דחיית הערעור על ידי בית הדין משמעה, לטעם המשיב 3, דחיית הטענה בדבר פסלות ההרכב. לטענת המשיב 3, בא כוחה של העותרת יצר פרובוקציות כלפי בית הדין הרבני האזורי, והאשים אותם בקביעת עמדתם עוד בטרם נשמעו העדויות, על מנת שיוכל בהמשך לבקש את פסילתם ולגרום ל”סחבת” בתיק. לטענת המשיב 3 פסק דינו של בית הדין הרבני האזורי נסמך על הלכה מפי הרב פאלאג’י ולפיכך לא ניתן לטעון כי הוא נעדר הנמקה או שאינו מבוסס על הדין. באשר למזונות העותרת, טוען המשיב 3 כי בית הדין הרבני לא פסק דבר בעניין, וכי הוא הגיש תובענה לבית המשפט לענייני משפחה לביטול דמי מזונות אישה שנפסקו כנגדו.

 

דיון

…

אשר על כן, אם תישמע דעתי, תידחה העתירה.

 

הנשיא א’ ברק:

 

אני מסכים.

 

השופט ס’ ג’ובראן:

 

אני מסכים.

 

הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת ארבל.

 

ניתן היום, כ”א בתמוז תשס”ו (17.7.06).