תקציר בג”צ 6500/93‏‎ ‎כהן (11/04/1994): בית משפט עליון דחה עתירה כי תקנות הטוענים הרבניים, ה’תשכ”ח-1967, הקובעות את התנאים לקבלת הרישיון, הותקנו בחוסר סמכות

בג”צ 6500/93‏‎ ‎כהן‎ ‎נ’ השר לענייני דתות, פ”ד מח(2) 837 (1994)

 

בג”צ 6500/93

1. צבי כהן

2. אריה רוזנברג

נגד

1. השר לענייני דתות

2. נשיא בית הדין הרבני הגדול

3. בית הדין הרבני הגדול

4. בתי הדין הרבניים

 

בבית המשפט העליון בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק

[11/04/1994]

לפני השופטים ד’ לוין, ט’ שטרסברג-כהן, צ’-א’ טל

 

העותרים, בוגרי ישיבות שהכשירו עצמם לקבל רישיון כטוענים רבניים, נכשלו בבחינות שנקבעו לקבלת הרישיון. מכאן העתירה.לטענת העותרים, תקנות הטוענים הרבניים, ה’תשכ”ח-1967, הקובעות את התנאים לקבלת הרישיון, הותקנו בחוסר סמכות; הן לוקות בחוסר סבירות ודינן להיבטל. לפי הטענה, הותקנו התקנות מכוח האמור בסעיף 27 לחוק הדיינים, ה’תשט”ו-1955, ולשונו של סעיף זה אינה מאפשרת לקבוע מי רשאי לייצג בעלי דין בבתי-דין רבניים (מלבד עורכי-דין) ואת התנאים לרישויו. עוד טענו העותרים, כי התקנות בטלות בהיותן סותרות את הוראותיו של חוק-יסוד: חופש העיסוק.

בית המשפט הגבוה לצדק פסק:

א.

(1) מהאמור בסעיף 27(2) לחוק הדיינים, ניתן ללמוד שהסעיף מתייחס למיהות המייצגים. יש אפוא לקרוא סעיף זה כאמור: עורכי הדין אינם צריכים תקנות להתיר את ייצוגם, שכן הם מותרים ועומדים. יש להסדיר את ייצוגו של מי שאינו עורך-דין, היינו לקבוע, בין השאר לייצג בעל דין בבתי הדין (840ג-ה).

(2) לשונו הפשוטה של סעיף 27 לחוק רחבה דייה כדי לכלול גם סמכות לקבוע בתקנות מי רשאי לייצג בעלי דין ומה תהא הכשרתו (840ה-ו).

ב.

(1) אין למצוא חוסר סבירות – ואין לומר חוסר סבירות קיצונית – בכך שמן המבקש לייצג בעל דין בבית-דין רבני יידרש לעמוד בבחינות מתאימות (841ו-ז).

(2) הסתמכותם של העותרים על חוק-יסוד: חופש העיסוק אין לה על מה שתסמוך, שהרי חופש אין פירושו הפקרות, וחופש העיסוק, ככל חופש אחר, הוא יחסי ואינו מוחלט (841ז-842א).

(3) אין להעלות על הדעת שדרישת הכשרה לשם קבלת רישיון לעסוק במקצועות כמו רפואה או עריכת-דין תיחשב כהגבלה שאינה ראויה לחופש העיסוק. לשורה ארוכה של עיסוקים יש צורך בקבלת רישיון, ובחלק מהם מותנית קבלת הרישיון גם בעמידה בבחינות ( 842ב-ג).

(4) טענת העותרים, כי אין להגביל את חופש העיסוק אלא בחקיקה ראשית, אין לה בסיס. יש שתנאים לקבלת רישיון במקצוע פלוני אכן נקבעו בחוק, ויש שהחוק מסמיך לקבוע תנאים כאלה בתקנות (842ד-ה).

ג. אם יבוטלו התקנות נושא העתירה דנן, יבוטלו הטוענים הרבניים, ולא יהא אדם רשאי להופיע בבית-דין רבני, אלא אם הוא עורך-דין או מורשה “אד-הוק” בלבד. באו התקנות והוסיפו גם טוענים רבניים. נמצא שהתקנות אינן מגבילות את חופש העיסוק, אלא אף מרחיבות את מעגל הרשאים לייצג בבתי הדין הרבניים (843א).

 

עתירה למתן צו-על-תנאי. העתירה נדחתה.

 

ש’ פרידמן – בשם העותרים;

י’ שפר, סגן בכיר לפרקליט המדינה – בשם המשיבים.

 

ניתן היום, ל ניסן ה’תשנ”ד (11/04/1994).