בג”צ 642/82 ספדי נ’ בית הדין הדתי הדרוזי לערעורים (1983)
בג”צ 642/82
נג’את חסין ספדי
נגד
1. בית הדין הדתי הדרוזי לערעורים
2. פרחאן גבר חבוס
בבית המשפט העליון בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק
[12.1.83, 26.5.83, 13.7.83]
לפני הנשיא י’ כהן והשופטים ג’ בך, א’ גולדברג
העתירה נסבה על פסק-דינו של המשיב 1, אשר פסק בענייני הרכוש המשותף של העותרת והמשיב 2, שהם בני העדה הדרוזית. ההכרעה באשר לרכוש המשותף ניתנה על-ידי המשיב 1 בפסק גירושין, לו עתרה העותרת ובו כרכה גם תביעות בעניינים רכושיים. לטענת העותרת, אין המשיב 1 מוסמך לדון בענייני רכוש משותף הכרוכים בגירושין. טענה זו הועלתה לראשונה בעתירתה לבג”צ.
בית המשפט הגבוה לצדק פסק:
א. ההיגיון מחייב, כי בית-דין הבא להחליט בעניין מתן צו לגירושין והסבור, כי לא יהא זה מן הצדק לתת צו כזה בלא שיובטחו כדבעי צורכיהם החומריים של הצדדים או מי מהם, לא יהא מנוע מלצרף לצו הגירושין גם הוראות ותנאים ממוניים, הנראים לו חיוניים להבטחת מטרות אלה, וכי הוראות ותנאים כאלה גם הם ל”עניין גירושין” ייחשבו.
ב. על-פי האמור בסעיף 7(ב)(4) לחוק בתי המשפט, תשי”ז-1957, אין העותרת זכאית לערער עתה על סמכותם של בתי הדין לדון בתביעה, שהיא עצמה הגישה אותה לפניהם.
התנגדות לצו-על-תנאי מיום 12.1.83. הצו-על-תנאי בוטל. העתירה נדחתה.
מ’ סירחאן – בשם העותרת;
מ’ מיכארי – בשם המשיבים.
ניתן היום, ג’ באב תשמ”ג (13.7.83).