תקציר בג”צ 6300/93 המכון להכשרת טוענות בית דין (10/08/1994): בית משפט עליון החליט על ביטול הקריטריונים להסמכה כטוען בבית דין רבני

בג”צ 6300/93 המכון להכשרת טוענות בית דין נ’ השר לענייני דתות, מח(4) 441

 

בג”צ 6300/93

המכון להכשרת טוענות בית דין באמצעות מנהלתו גב’ נורית פריד

נגד

1. השר לענייני דתות, כבוד ראש הממשלה מר יצחק רבין

2. כבוד בית הדין הרבני הגדול

 

בבית המשפט העליון בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק

 [10/08/1994]

לפני השופטים ד’ לוין, ט’ שטרסברג-כהן, צ’ א’ טל

 

העתירה נסבה על זכותה של העותרת, מכון להכשרת טוענות רבניות, לקבל הכרה מהגוף המוסמך לתתה, כ”מוסד חינוכי” שתלמידותיו, אשר עמדו במבחנים הדרושים וזכו בתעודות גמר, תוכלנה שמש כטוענות רבניות מורשות. התנאים לרישויו של אדם כטוען רבני נקבעו בתקנות הטוענים הרבניים, ה’תשכ”ח-1967, שהותקנו מכוח האמור בסעיף 27 לחוק הדיינים, ה’תשט”ו-1955. בתקנות נקבע, בין היתר, כי תנאי למתן רישיון הוא הזכאות לקבל תעודת גמר של מוסד חינוכי, שהכיר בו לעניין זה בית הדין הרבני הגדול.כשנתיים לפני הגשת העתירה דנן, פנתה העותרת אל המשיב 2 בבקשה להכיר בה כ”מוסד חינוכי” כאמור, אך פניותיה לא נענו. רק לאחר הגשת העתירה קבע המשיב 2 את הקריטריונים שעל פיהם תינתן הכרה ל”מוסד חינוכי”. לטענת העותרת, יש לפסול את האצלת סמכותו של המשיב 1 אל המשיב 2 לעניין קביעת התנאים והקריטריונים לרישוי טוענים רבניים.עוד טוענת העותרת, כי הקריטריונים שנקבעו, בסופו של דבר, להכרה ב”מוסד חינוכי”, לוקים בחוסר סבירות קיצוני ונועדו להפלות לרעה את תלמידותיה. בין היתר, טענה העותרת לאי-סבירותו של התנאי המחייב לימודים יום-יומיים ורצופים והעלתה השגות לעניין הרחבת תכנית הלימודים, פריסת מועדי הבחינות ובדיקת בחינותיהן של תלמידותיה, אשר ניגשו בינתיים לבחינות ונכשלו בהן, לאחר שבעבר סיימו חלק גדול מהן את הבינות בהצלחה.

בית המשפט הגבוה לצדק פסק:

א.

(1) בבחינת כשירותו של “מוסד חינוכי” זה או אחר להכשיר תלמידים כטוענים רבניים ובבחינת רמת הידע שיש לדרוש מתלמיד המבקש לקבל רישיון כטוען רבי, ראוי לה לרשות המינהלית להיעזר בדייני המשיב .2להם המומחיות, הידע, הניסיון, היוקרה, הסמכות התורנית ואי התלות, העושים אותם ראויים ומתאימים מכול לבחון את הנתונים העובדתיים באשר למוסד זה או אחר, לבדוק אם עומד הוא בקריטריונים נאותים ועל פיהם להחליט, לא שיפוטית, אם אמנם ראוי מוסד חינוכי פלוני להכרה, ולמי מתלמידיו שעמדו בבחינות להעניק רישיון (448ז-449א).

(2) אין לראות פסול ופגם בשיתוף זה, שיש בו טעם ותועלת של ממש, ובלבד שהוגדרו התחומים וההחלטות נתקבלו כראוי ומשיקולים נכונים וענייניים (49א).

(3) דיין נמנה עם הרשות השיפוטית, ועקרונות היסוד החלים על שופטים חלים גם על דיינים, אך אין למצוא פגיעה משמעותית בסמכותו השיפוטית של המשיב 2 בשל כך שניתנה בידו סמכות מוגדרת בתחום שהוא מינהלי במהותו (448ה-ו).

ב.

(1) בנסיבות דנן, לא נפל פגם בדרך שבה הפעיל המשיב 1 את סמכותו. הוא עשה כן בהתקינו תקנות לעניין טוענים רבניים – לרבות התנאים לקבלת רישיון מטעמו – וזאת מכוח הסמכות הנתונה לו בסעיף 27(2) לחוק הדיינים (449א-ב).

(2) על-פי האמור בתקנה 2 לתקנות הטוענים הרבניים, מי שנותן בפועל את ההכרה או את הרישיון לאחר בחינה ובדקה הוא המשיב 2, אך הרישיון יינתן רק למי שעומד בתנאים שקבע המשיב 1 (449ב-ג).

(3) רשות מינהלית מוסמכת יכולה להעניק לגוף מקצועי אחר תפקיד הכרוך בהפעלת שיקול-דעתה, כאשר שיקול הדעת כרוך במומחיות מיוחדת המצויה דווקא ויותר מכול באותו גוף (449ד).

(4) משהחליט המשיב 1 כי המשיב 2 הוא הגוף המקצועי הראוי והמיומן לצורך קביעת הדרישות והתנאים לרישוי טוען רבני, הוא הפעיל בכך את סמכותו כאמור בסעיף 27(2) לחוק הדיינים, ואין כל פגם בכך (450ד-ה).

ג. (אליבא דשופטת ט’ שטרסברג-כהן):

(1) הכפפת עיסוק כלשהו לצורך בקבלת רישיון מהווה הגבלת חופש העיסוק (460ז).

(2) הגבלת חופש העיסוק כאמור דרושה ומוכרת,ובתחומים רבים לא ניתן בלעדיה, אלא שהיא נעשית ברוב המקרים בחקיקה ראשית, ורק לעתים בחקיקת משנה; כאשר עצם הצורך ברישיון, התנאים לקבלתו והאפשרות לבטלו ולשללו נקבעים כולם בחקיקת משנה, כבעניין דנן, יש להקפיד הקפדה יתרה על הדרך התחיקתית שבה נעשה הדבר (460ז).

(3) רישוי הטוענים הרבניים, בדרך שנקבעה בתקנות הטוענים הרבניים, מציבה מספר סימני שאלה מבחינת התקינות התחיקתית שלה, שכן ספק הוא אם הסמכות המוקנית למשיב 1 בסעיף 27(2) לחוק הדייני להתקין תקנות בדבר “סדרי ייצוגם של בעלי דין”, כוללת את הסמכות להסמיך את המשיב 2 כגוף רישוי וכקובע את הכישורים, ההכשרה והנתונים האישיים של אלה הזכאים לקבל רישיון של טוען רבני (461ד-ה).

(4) בחוק הדיינים קבע המחוקק, כי על המשיב 1 להתייעץ עם נשיא בית הדין הרבני הגדול ועם שר המשפטים לשם התקנת תקנות. המטרה המסתברת הייתה כנראה לחייב את המשיב 1 להיזקק לייעוץ של שני גופים, שהאחד מהם הוא ממלכתי והאחר דתי; הענקת סמכות רישוי על-ידי המשיב 1 למשיב 2, הן לעצם הרישוי והן לתנאים הדרושים לזכאות לקבלת רישיון, מנטרלת את מעמדו של הגורם הממלכתי בהקשר זה (461ז-462א).

(5) על-ידי העברת הסמכות מהמשיב 1 לגוף אחר לא הותיר המשיב 1 בידו שיקול-דעת כלשהו בנושא הענקת רישיון וביטולו ולא הותיר בידיו אפשרות בדיקה או ביקורת של הקריטריונים הנקבעים על-ידי הגוף שלו האציל את סמכותו, מה עוד שההאצלה לא נקבעה בחוק (462א).

ד. בנסיבות דנן, העובדה שקביעת הקריטריונים להכרה “במוסד חינוכי” נעשתה לאחר חלוף זמן כה רב ורק לאחר הגשת העתירה, יש בה טעם לפגם; סחבת בלתי נסבלת אבק של שרירות עולה ממנה, והכבדה על תלמידות העותרת להגיע ליעדן הנכסף, משיולים זרים ומפלים (451ב, 452א).

ה.

(1) בנסיבות דנן, תלמידות המכון של העותרת, שהן נשים נשואות שגילן עולה על 24 שנים, בוגרות מכללות או סמינרים למורים ומוסדות אקדמאיים אחרים, ואשר בטבע הדברים הן גם נשים עובדות, לא תוכלנה לעמוד בתנאי הקובע קיום לימודים סדירים במסגרת יום לימודים מלא ברציפות, כל השנה (453ג-ה).

(2) תקנות הטוענים הרבנים, על פניהן, מבחינות בין תלמידי ישיבה, שלגביהם נדרשת התמסרות ללימודים במשך לפחות ארבע שנים, ולאחר שמלאו להם 18 שנים, לבין בוגר של “מוסד חינוכי” שזכה להכרה. עם זאת, אין להכניס את תלמידות העותרת למסגרת לימודים נוקשה המתאימה לבחורי ישיבה (454א, ה-ו).

(3) התנאי בדבר הרציפות בלימודים הושפע משיקולים זרים. יש בו מידה בולטת של שרירות, הוא לוקה בחוסר סבירות קיצוני ויש לבטלו ולקבוע אחר תחתיו (455א).

ו.

הקריטריונים לעניין רמת לימודים גבוהה ונאותה, לעניין המוניטין של המוסד החינוכי ולעניין קיום אורח חיים דתי, לוקים בהיעדר אמות מידה ברורות, כיצד ייבחנו הדברים בחינה הוגנת ונאותה. יש אפוא לקבוע אמות מידה אובייקטיביות ברורות ובהירות, ואלה תיבחנה על-ידי מנגנון אחראי במשרד המשיב 1, או במסגרת המשיב 2, אשר ייעץ למשיב 1 במקרה של מחלוקת ( 455ד,456א).

ז.

(1) כל תכנית לימודים, אל לה לשקוט על שמריה; המציאות היא דינאמית, רמת ההשלכה והידע מתרחבים והולכים ורמת הייצוג הנדרשת בהופעה לפני מוסדות השיפוט היא גבוהה יותר. על-כ, אם ראה המשיב 2 להטיל על ועדת בוחנים לבחון רוויזיה בתכנית הלימודים, ואם הוחלט להוסיף לתכנית פרקים נוספים למערכי הלימוד, אין לבוא על כך בטרוניה, שכן העניין הוא בסמכותו ובתחום מומחיותו (457ב-ג).

(2) אין לשנות את תכנית הלימודים מהיום למחר ו”להנחית” על התלמידים המצויים כבר בעיצומם של הלימודים תוספת כה רבה של חומר לימוד שלא היו מודעים לו ושלא היה בציפייתם שעה שגמל בלבם הרצון להתמסר ללימודים לקראת הסמכתם כטוענים רבניים. על-כן, יש לקבוע כי תכנית הלימודים המורחבת תחול על הנרשמים למוסדות החינוך לשנת הלימודים הבאה ואילך (457ה-ו, 458א-ב).

(3) פריסת מועדי הבחינות היא עניין שבסמכותם של המשיב 2 וועדת הבחינות.להם הידע והמומחיות בנושא, ואם נראה להם, על-פי היקף החומר, כי ראוי לפרוס את הבחינות, אין לבג”צ עילה להתערב בכך. אם כתוצאה מכך תתארך תקופת הלימודים, אין בכך פסול, שכן המטרה החיובי שבשיפור רמת התלמידים והידע מצדיקה זאת (458ב-ג).

(4) עם זאת, עולה מן הכללים נוקות בלתי ראויה, במובן זה שמי שנכשל בבחינה יצטרך להמתין עד המועד הבא של אותה בחינה, שעל-פי ההסדרים החדשים יגיע רק כעבור שנתיים. ראוי הוא לאפשר לתלמיד שנכשל, לגשת לאותה בחינה במה שקרוי ‘מועד ב’, בסמיכות זמן לפירסום תוצאות הבחינות של מה שקרוי ‘מועד א’ (458ג-ד).

ח.

(1) מן המפורסמות הוא, שתוצאות סטטיסטיות מנחות את הציבור ברבים מתחומי החיים, וסטייה ניכרת מן הנורמה הסטטיסטית יש לה משמעות רבה (459ב-ג).

(2) בנסיבות דנן, צירוף התנהגותם של המשיבים עם כישלון מאסיבי בלתי מוסבר של התלמידות לעומת הצלחתן קודם לכן, היה מצדיק שבחינותיהן של תלמידות העותרת תיבדקנה שוב בידי גורם אובייקטיבי. זאת – לו נשמרו גיליונות הבחינה של תלמידות העותרת (459ד-ו).

 

התנגדות לצו-על-תנאי מיום 21/11/1993. העתירה נתקבלה בחלקה. הצו-על-תנאי נעשה מוחלט בהתאם.

 

ע’ בן עמי – בשם העותרת;

י’ שפר, סגן בכיר לפרקליט המדינה – בשם המשיבים.

 

ניתן היום, ג אלול ה’תשנ”ד (10/08/1994).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.