תקציר בג”צ 6086/94 נזרי (29/02/1996): בית משפט עליון ביטל החלטת מרשם האוכלוסין שלא לשנות שם משפחה של ידועה בציבור לשם המשפחה של בן-זוגה שנשוי לאחרת

בג”צ 6086/94 נזרי נ’ הממונה על מרשם האוכלוסין, פ”ד מט(5) (1996) 693

 

בג”צ 6086/94

אלה נזרי

נגד

1. הממונה על מרשם האוכלוסין

2. שר הפנים

3. סולנג’ סלוק

 

בבית המשפט העליון בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק

[29/02/1996]

לפני השופטים א’ גולדברג, י’ זמיר, ד’ דורנר

 

העתירה נסבה על סירובם של המשיבים 1-2 לשנות את שם משפחתה של העותרת לשם המשפחה של בן-זוגה, שעמו היא חיה ללא נישואין, חיים שבמהלכם נולדו לבני הזוג שני ילדים. המשיבים 1-2 סמכו את סירובם על העובדה שבן-זוגה של העותרת עדיין נשוי לאישה אחרת. בינו לבין אשתו – שצורפה כמשיבה 3 בעתירה – מתנהלים בבית הדין הרבני הליכים ממושכים. על-כן ראו המשיבים 1-2 טעם לפנות אל המשיבה 3 בשאלה, אם היא מסכימה לשינוי שמה של העותרת. מאחר שהתשובה הייתה שלילית, די היה בכך, לדעתם, כדי שפניית העותרת לא תיענה.

בית המשפט הגבוה לצדק פסק:

א.

(1) סמכותו של משרד הפנים בכל הנוגע לשינוי שם מעוגנת בסעיף 10 לחוק השמות, ה’תשט”ז-1956, הקובע כי בגיר רשאי לשנות את שם משפחתו ושמו הפרטי (695ד).

(2) הזכות לשנות את השם סווגה בסעיף 16 לחוק הנ”ל, שלפיו רשאי שר הפנים לפסול בחירת שם ושינוי שם, אם סבור הוא שהשם החדש עלול להטעות או לפגוע בתקנת הציבור או ברגשותיו (695ה-ו).

(3) בחוק השמות (תיקון מס’ 3), ה’תשנ”ו-1996, הכניס המחוקק תיקונים מהותיים לגבי שינוי שם של בני-זוג אחרי הנישואין, או עם פקיעת הנישואין, וכן לגבי שינוי שם של ידועים בציבור, במגמה לחזק את זכותו של אדם לשנות את שמו ולצמצם את כוחו של השר למנוע את שינוי השם (696ו-ז).

ב.

(1) תיקונו של סעיף 16 לחוק השמות ממוטט את הטענה שתקנת הציבור, כמשמעותה בסעיף זה, מחייבת להגן על מוסד הנישואין מפני המוסד של ידועים בציבור בעזרת השם (697ד-ה).

(2) מוסד הנישואין הוא מוסד מרכזי בחברה, ותקנת הציבור מחייבת להגן עליו. בפועל יש דרכים שונות וחוקים שונים שנועדו להגן על מוסד הנישואין, אך לא כל דרך ולא כל חוק מתאימים וכשרים לצורך זה. הדבר תלוי, בין השאר, בתכלית של כל חוק וחוק. חוק השמות לא נועד לתכלית זו (697ז-698א).

(3) המוסד של ידועים בציבור פוגע במוסד הנישואין, אך כורח המציאות הביא את המחוקק להכיר במוסד של ידועים בציבור פעם אחר פעם ולהעניק לידועה בציבור זכויות רבות וחשובות המתקרבות לזכויות של אישה נשואה. המקנה הבלתי נמנעת היא שבעיני המחוקק, ובעקבותיו גם בעיני בית המשפט, המוסד של ידועים בציבור אינו סותר את תקנת הציבור (698א-ב).

ג. זכותה של הידועה בציבור, בנוגע לשינוי השם, גוברת על האינטרס של האישה הנשואה. כנגד הזכות של הידועה בציבור לשינוי השם אין ניצבת כל זכות של האישה הנשואה; לאישה הנשואה יש זכות לשאת את שם בעלה גם לאחר פקיעת הנישואין, אך אין לה זכות למנוע מאישה אחרת לשאת אף היא שם זה (698ד-ז).

ד.

(1) בנסיבות דנן, ספק אם החשש שהביעה המשיבה 3מפני הטעיית הציבור מבוסס; גם אם יש בסיס לחשש, אין בהטעיה כזו משום טעם לפסול את שינוי השם (699ב-ג).

(2) בנסיבות דנן, טובת הילדים היא ששמם יהיה זהה לא רק לשמו של אחד ההורים, אלא לשם שני ההורים. טובת הילדים היא גם תקנת הציבור. לכן, מבחינה זו, תקנת הציבור תומכת בזכותה של העותרת לשנות את שמה שיהיה זהה גם לשם ילדיה (699ג-ד).

ה. (אליבא דשופט א’ גולדברג): נוכח התיקון בסעיף 16 של חוק השמות הפכה השאלה שבעתירה לתיאורטית. על-כן, דין העתירה להתקבל (700א).

 

עתירה למתן צו-על-תנאי. העתירה נתקבלה.

 

נ’ זיו – בשם העותרת;

א’ מנדל, סגן בכיר א לפרקליט המדינה וממונה על ענייני בג”צים בפרקליטות המדינה – בשם המשיבים 1-2.

 

ניתן היום, ט אדר ה’תשנ”ו (29/02/1996).