תקציר בג”צ 59/53 הויזמן (29/12/1953): בית משפט עליון דחה עתירה נגד החלטת בית דין רבני כי בסמכות לדון בשינוי החלטתו בעניין מזונות ילדים

בג”צ 59/53 הויזמן נ’ יו”ר ההוצל”פ ירושלים, פד”י ז (1953) 1142

 

בג”צ 59/53

דוד אריה הויזמן נגד יו”ר ההוצל”פ ירושלים ודבורה סגל

 

בבית-המשפט העליון כבימ”ש גבוה לצדק

[29/11/1953, 12/11/1953, 25/10/1953, 04/03/1953]

לפני השופטים אולשן, חשין, זוסמן

 

כשרותו של פסק-דין שניתן על-ידי בית-הדין הרבני בעניין מזונות – כאשר אחד הצדדים המתדיינים לפני בית-דין רבני משתתף תחילה בישיבות, אולם נעדר בחלקו המכריע של הדיון תוך כפירה מפורשת בסמכותו של אותו בית-דין, אין לומר כי גם החלק השני של הדיון התנהל במעמדו – כוונתושל המחוקק בהוראת סעיף 10 לחוק שיוט בתי-דין רבניים (נישואין וגירושין), ה’תשי”ג-1953, היא בראש וראשונה לפסול טענת בעלי-דין שנענו תחילה להזמנת בית-הדין הרבני, ומשניתן שם פסק-דין נגדם, גילו בשלב ההוצאה-לפועל שלא היו חברים בכנסת-ישראל וניסו מטעם זה למנוע את ביצוו – דיון כזה, אשר התנהל “במעמד בעלי-הדין” הוכשר עתה על-ידי סעיף 10 הנ”ל, אפילו לא נמנו בעלי-הדין עם חברי כנסת-ישראל – בנסחו את סעיף 3 לחוק שיווה המחוקק לנגד עיניו את ההלכה המנדטורית אשר פירשה את סימן 53 לדבר המלך במועצה, 1922 – משום כך הוראת סעיף 3 הנ”ל אן לראותה כמוגבלת למזונות עד למתן הפסק אלא כחלה על כל שאלת מזונות, ובלבד שהעניין יהא “כרוך בתביעת הגירושין” – מאחר שתביעת מזונות, המוגשת אגב תביעת גירושין, נצמדת אל זו האחרונה, נגרר הדיון בה אחרי הדיון בתביעת הגירושין, ושני העניינים נמצאים, בהתאם להוראת סעיף 3 הנ”ל, בתחום שיפוטו היהודי של בית-הדין הרבני – “תביעה” פירושה פניה לבית-הדין, ואין נפקא מינה בכך שקדם לפניה זו משא-ומתן על עניינים אחרים, ושבסופו של דבר מסכים הצד למתן הגט, כפי שנדרש – משחל שינוי במסיבות, רשאי ביתיהדין לשנות את סכום המזונות, להעלותו או להורידו – מקור סמכותו היהודית של בית-דין רבני לדון בכל בקשה לשינוי סכום המזונות שנקבע על-ידו קודם לכן הוא

inherent jurisdictions

הנובעת מפסקו הקודם – מחמת הצורך לדין מחדש בעניין המזונות עם שינוי המסיבות, לא חל במקרה כזה הכלל, כי הכוח לשנות פסק-דין לאחר שניתן, מסור לבית-משפט לערעורים בלבד – פסק-דין בעניין מזונות לעולם אינו פסק ‘סופי’ – במקרה כגון זה, העילה, מטבעה, הולכת ונמשכת וניתנת לשינויים, וכוחו של בית-הדין לשנות את החלטתו הוא מן הכוחות הטבועים בסמכותו – רשאי בעל-דין לפנות אל בית-הדין בבקשה לעיון מחדש בעניין מזונות, אפילו לא נזכרת זכות זו בפסק – סמכותו של בית-דין רבני לפי סימן 53 הנ”ל אינה מותנית בהמשך קיומו של המעמד האישי, אלא מותנית במהות התביעה אשר היא מ”ענייני המצב האישי” כמוגדר בסימן 51 הנ”ל.

 

התנגדות לצו-על-תנאי שניתן על-ידי בית-משפט זה ביום יז אדר ה’תשי”ג (04/03/1953) למשיבים לבוא וליתן טעם, מדוע לא יימנע המשיב הראשון מלהוציא לפועל את פסק-הדין מס’ 2/739/712 מיום כו כסלו ה’תשי”ג של בית-דין הרבנות בירושלים, על פיו חוייב המבקש לשלם למשיבה מס’ 2 (דבורה סגל) את הסך של 30 ל”י לחודש החל מר”ח אלול ה’תשי”ב, ומדוע לא יבטל המשיב הראשון את החלטותיו לביצוע פסק-הדין. הצו-על-תנאי בוטל.

 

ניתן היום, כג טבת ה’תשי”ד (29/12/1953)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *