בג”צ 566/81 עמרני נ’ בית הדין הרבני הגדול, פ”ד לז(2) (1982) 1
בג”צ 566/81
אליהו עמרני
נגד
1. בית הדין הרבני הגדול
2. בית הדין הרבני האזורי, חיפה
3. אסתר עמרני
4. ההוצאה לפועל חיפה
בבית המשפט העליון בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק
[29/11/1981, 10/03/1982, 7/09/1982]
לפני השופטים מ’ אלון, א’ ברק, ש’ נתניהו
העותר והמשיבה 3 ערכו ביניהם הסכם גירושין לפיו – בין היתר – הוסדרו זכויותיהם בדירתם המשותפת, ונקבע, כי אם תתעורר בעייה לאחר סידור הגט, יימסר הדיון בה לשיפוטו הבלעדי של בית הדין הרבני האזורי בחיפה. בהסכמת הצדדים, נתן המשיב 2 תוקף של פסק-דין להסכם.
משהפר העותר את המוסכם בדבר הדירה המשותפת, פנתה המשיבה 3 למשיב 2 בתביעה לקבל בשלמות את הדירה, כקבוע בהסכם הגירושין. תביעת המשיבה 3 – כלשונה – נידחתה, והמשיבה 3 פנתה למשיב 1 בערעור על פסק-דינו של המשיב 2, וזכתה בו.
לאחר שראש ההוצאה לפועל החליט לבצע את פסק-דינו של המשיב 1, פנה העותר אל בית המשפט המחוזי בחיפה, אך עירעורו על הליכי ההוצאה לפועל נדחה. מכאן העתירה.
לטענת העותר, כריכת ענייני הרכוש, המקנה שיפוט ייחודי לבית הדין הרבני, היא זו הבאה עם תביעת גירושין, מה שאין כן, כאשר לא הוגשה תביעה לגירושין, אלא בני הזוג באו לידי הסכם גירושין; במקרה זה – לאחר שסודרו ענייני הגט – נתונה סמכות השיפוט לבית המשפט המחוזי.
מאחר שהעותר העלה לראשונה את טענת חוסר הסמכות בעת העתירה לבג”צ, נדונה שאלת המניעות מלהעלות טענה זו בשלב כה מאוחר.
בית המשפט הגבוה לצדק פסק:
א.
(1) הרעיון שביסוד סעיף 3 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), הוא לאפשר לבית הדין – בבואו לדון ולפסוק בדבר סיום מעמד הנישואין של בני הזוג על-ידי גירושין – לדון ולהכריע בה בשעה גם בעניינים, אשר לפי עצם טבעם כרוכים הם בהליך הגירושין, או בעניינים, שנכרכו בפועל בהליך הגירושין, ואשר הכרעתם דרושה לשם חיסול יעיל של יחסי בני הזוג, המתגרשים זה מזה.
(2) עניינה של דירת המגורים של בני הזוג הוא מן השאלות, הכרוכות באופן ישיר ואמיץ בנישואי בני הזוג, המתעוררת עקב התערערות יחסי בני הזוג, שהביאה להליך הגירושין, ואשר פיתרונה דרוש לשם חיסול יעיל של יחסי בני הזוג המתגרשים.
(3) אין כל נפקא מינה, כיצד ובאיזו דרך באו לעולם הליכי הגירושין שבין בני הזוג; אם על-ידי הגשת תביעת גירושין של אחד מהם, ואם על-ידי הסכמתם המשותפת.
ב.
(1) המחוקק לא הגדיר את המונח “תביעת גירושין”, ואמת המידה לקביעה, מה כלול ומה אינו כלול במונח זה, צריכה שתהא על-פי הדין וסדרי הדין של אותה מערכת שיפוטית, שלה מסר המחוקק את סמכות השיפוט בענייני גירושין.
(2) המונח “תביעת גירושין”, מבחינת ההליכים הכלולים בו על-פי תקנות הדיון בבתי הדין הרבניים בישראל, כולל הן את המקרה של הליכי גירושין, המתקיימים על-פי תביעתו של אחד מבני הזוג, והן את המקרה של הליכי גירושין, המתקיימים על-פי הסכמתם של שני בני הזוג.
ג.
(1) סמכות בית הדין הרבני לדון בעניין רכושם של בני הזוג כבעניין הכרוך בתביעת הגירושין אינה אלא כאשר בית הדין נותן פסק-דין בדבר גירושין, ולא די בעצם כריכת הסדר ענייני הרכוש ללא מתן פסק-דין כאמור. אלמנט זה של מתן פסק-דין בדבר גירושין מצוי גם במקרה של הסכמה משותפת לגירושין של שני בני הזוג.
(2) משנכרך עניין דירת המגורים כדת וכדין בהליך הגירושין, ומתוך כך נתונה בידי בית הדין סמכות השיפוט בעניינה, ממשיכה סמכות שיפוט זו להישאר בידי בית הדין, גם לאחר שסיים את הדיון בעניין, והוא חוזר ומתעורר כעבור זמן, אף לאחר מתן הגט, משנתברר שלא הגיע בעניין הדירה לפתרון סופי ומוחלט.
ד.
(1) יש להשתיק עותר, המעלה טענת חוסר סמכות בשלב מאוחר, ולמנוע הימנו הוכחת עובדות, שיש בהן כדי לגלות בדיעבד את חוסר הסמכות של בית-דין רבני.
(2) על אחת כמה וכמה שטענה כזו לא יכירנה מקומה, משהוחק סעיף 7(ב)(4) לחוק בתי המשפט.
(3) מכוח סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), ה’תשל”ג-1973, לא תישמע טענת חוסר סמכות, גם משום שיש בכך, בנסיבות דנן, שימוש בזכות טענת חוסר סמכות שלא בדרך מקובלת ובתום-לב.
(4) לאור הוראת סעיף (ב) לחוק החוזים (חלק כללי) משמשות ההוראות שבסעיף 39 כעיקרון התנהגות וכמדיניות משפטית מחייבים לעניין פעולות משפטיות וחיובים שבכלל המערכת המשפטית בישראל.
ה.
(1) סמכות ההיתערבות של בג”צ מכוח סעיף 7(א) לחוק בתי המשפט, ה’תשי”ז-1957, היא, כאשר בג”צ רואה צורך לתת סעד מן הצדק, ושימוש בסמכות על-פי סעיף 7(א) – כשלא התמלא התנאי שבפיסקה (4) – צריך להיעשות רק במקרים יוצאי דופן, אחרת תיהפך הוראת המחוקק שבפיסקה (4) לחסרת משמעות.
(2) מקרים יוצאי דופן אלה הם כאשר יש צורך בהתערבותו של בג”צ מפני תיקונו של עולם.
היתנגדות לצו-על-תנאי מיום 29/11/1981. הצו-על-תנאי בוטל. העתירה נדחתה.
מ’ מאירסון – בשם העותר;
י’ פליבר – בשם המשיבה 3;
ר’ יאראק, מנהל מחלקת בג”צים בפרקליטות המדינה – בשם היועץ המשפטי לממשלה.
הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט אלון.
ניתן היום, יט אלול ה’תשמ”ב (07/09/1982).