תקציר בג”צ 566/11 ממט-מגד (28/01/2014): בית משפט עליון פסק כי הורה הלא ביולוגי של ילד הנולד מפונדקאות יירשם כאביו במרשם האוכלוסין

בג”צ 566/11 ממט-מגד נ’ משרד הפנים, פ”ד סו(3) (2014) 493

 

בג”צ 566/11

בג”צ 6569/11

 

בג”צ 566/11:

1. דורון ממט-מגד

2. דורון גדעוני-מגד

3. פלוני

נגד

1. משרד הפנים

2. משרד החוץ

 

בג”צ 6569/11:

1. ד”ר אילן טבק אבירם

2. עו”ד אלון טבק אבירם

נגד

שר הפנים

 

 

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

[28/01/2014, 03/02/2013, 26/07/2012, 26/06/2012, 21/12/2011]

לפני המשנה לנשיא מ’ נאור והשופטים ע’ ארבל, א’ רובינשטיין, ס’ ג’ובראן, א’ חיות, ח’ מלצר, י’ דנציגר

 

העותרים 1-2 בבג”צ 566/11 והעותרים בבג”צ 6569/11 הם זוגות חד-מיניים אשר ערכו הליכי פונדקאות בארצות הברית, וילד או ילדה נולדו מזרעו של אחד מבני הזוג. העותרים ביקשו להירשם כהורי הילד או הילדה במרשם האוכלוסין (להלן: המרשם) על יסוד תעודת לידה ופסק דין הצהרתי מארצות הברית המעידים על כך שהם הוריהם  של הילדים. פקיד המרשם סירב לבקשתם של העותרים 1-2 בבג”צ 566/11 משום שהם לא ערכו בדיקה גנטית שתעיד על קשר ביולוגי-גנטי בין הילד שנולד בפונדקאות למי מהעותרים. העותרים בבג”צ 6569/11 ערכו בדיקה גנטית המעידה על קשר ביולוגי-גנטי בין הילדה שנולדה בפונדקאות לאחד העותרים. פקיד המרשם סירב לרשום את העותר האחר כאביה משום שהעותר האחר לא אימץ את הילדה או הוציא “צו הורות פסיקתי” בקשר אליה בהתאם להסדר שהציעו המשיבים. עוד טען פקיד המרשם כי אין לרשום את הפרט המבוקש משום שמדובר ב”אי נכונות גלויה על פניה”, ומשום שיש לשמור על דיוק המרשם ואמינותו. מכאן העתירות.

בית המשפט העליון (מפי המשנה לנשיא מ’ נאור) פסק:

א

(1) שאלת הרישום במרשם (לפי חוק מרשם האוכלוסין, ה’תשכ”ה-1965, להלן: חוק המרשם) מתעוררת לאחר בירור המעמד (לפי הדינים הנוגעים להסדרת מעמד בישראל, ובכלל זה חוק האזרחות, ה’תשי”ב-1952 (515ו-ז)).

(2) הדין החל על ילדים שנולדו לאזרחי ישראל בחו”ל – דוגמת הילד בעתירה בבג”צ 566/11 – הוא סעיף 4(א)(2) לחוק האזרחות. העילה שהעותרים מבקשים בגינה אזרחות ישראלית לילדם, היא מכוח לידה לאזרח ישראלי. אי לכך הגישה שלפיה יש להוכיח קשר ביולוגי-גנטי בין האזרח הישראלי (האב הביולוגי) לילד שנולד בחו”ל, היא נכונה בבסיסה. (516 ג, ה- ו)

(3) שאלה היא אם בדיקה גנטית היא הראיה הכשרה היחידה לעניין זה, או שמא ניתן לקבל בנסיבות מסוימות גם ראיות אחרות. (517 ב)

(4) (אליבא דשופט ס’ ג’ובראן): פרשנותו של סעיף 4(א)(2) לחוק האזרחות כמחייב קיומה של הורות ביולוגית-גנטית, עלולה לעורר קשיים לא מבוטלים אף אם מניחים שאין מדובר בהליך בעל השפעה יתרה על קבוצת אוכלוסייה ספציפית. (557 ה)

ב.

(1) בדיקה גנטית הוכרה זה מכבר כאמצעי מדעי יעיל, פשוט ואמין להוכחת הורות ביולוגית. (517 ג)

(2) לאחר שמתקבלות תוצאות הבדיקה הגנטית, מצהיר בית המשפט לענייני משפחה על ההורות הביולוגית שהוכחה לפניו, ופסק דינו הוא “תעודה ציבורית” המונחת לפני פקיד המרשם בבואו לרשום את הילד והורהו ולהקנות לילד אזרחות ישראלית. זוהי מתכונת פשוטה לביצוע, וראוי שתהיה בבחינת “דרך המלך” בעניין דנן. (517 ד- ה)3) בצד האמור אין לחסום את הדרך בפני המעוניינים להוכיח בראיות אחרות) הורות ביולוגית לצורכי קבלת מעמד. אם הפונים לבית המשפט לענייני משפחה יציגו ראיות אובייקטיביות שיניחו את דעתו של בית המשפט – גם בלא בדיקה גנטית – כי קיים קשר ביולוגי בין ההורה לילד, רשאי בית המשפט לקבוע כי לפניו קשר של הורות ביולוגית. (517 ה- ו, ז – 518 א)

(4) על פקיד מרשם שיונח לפניו פסק דין של בית המשפט לענייני משפחה הקובע הורות ביולוגית, להסתפק בו ולרשום את הילד במרשם האוכלוסין, אף אם זה רישום ראשון המקנה לילד מעמד בישראל. (518 ג)

(5) על העותרים בבג”צ 566/11 לפנות תחילה לבית המשפט לענייני משפחה, בין כדי לקבל צו לעריכת בדיקה גנטית לפי פרק ה’ 1 לחוק מידע גנטי, ה’תשס”א-2000, ובין כדי לנסות להוכיח את הורותו הביולוגית של מי מהם לילדם באמצעים אחרים אם זה רצונם, ובלבד שהאמצעים יניחו את דעתו של בית המשפט. (519 ו- ז)

6) (אליבא דשופט א’ רובינשטיין): לבית המשפט לענייני משפחה שיקול דעת) לעניין דרכים חלופיות, אך השכל הישר הוא יועץ נפלא גם לעניין זה וגם לבית המשפט. הימנעות מבדיקה גנטית תהא החריג, גם אם אין העמידה עליה חזות הכול בעידן הדינמי. (577 ז – 578 א)

ג.

(1) בשלב שמדובר בו בבג”צ 6569/11 הילד הוא כבר אזרח ותושב ישראל, ושאלת רישום ההורה השני מתבססת על הוראות חוק המרשם בלבד ועל הכללים שפותחו בפסיקה לגביו. (524 ו)

(2) ההחלטה לרשום וההחלטה לסרב לרשום הן שני צדדים של אותו מטבע, ובשתיהן אין מקום לתת בידי פקיד המרשם הכרעות היסטוריות, אף לא בנוגע לפרט ההורות. (0530 ד- ה)

3) בנסיבות דנן, סירובו של פקיד הרישום לרשום את פרט ההורות על יסוד תעודת הלידה והצו השיפוטי הזר שהוצגו לו, הוא משום הכרעה בסוגיות שהמשיבים עצמם טוענים שלא לפקיד המרשם להכריע בהן. הטענה שפקיד המרשם נדרש לרשום על פיה היא טענה להורות משפטית מכוח פונדקאות על פי דין זר, והיא מלווה בתעודות ציבוריות תקפות המעידות עליה. (530 ה, 531 א)

ד.

(1) בנסיבות דנן, אין לקבל את הטענה כי אין לרשום את ההורה השני במרשם נוכח העובדה שזהו פרט רישום שאינו נכון מבחינה עובדתית, ואי נכונות זו נגלית על פניה: המשיבים טוענים למעשה לאי נכונות משפטית, ולא עובדתית. ואולם נפסק זה מכבר שסירובו של פקיד המרשם אינו יכול להישען על טענה שעניינה אי נכונות משפטית. (531 ב- ג)

(2) פקיד המרשם המסרב לרשום את ההורה השני על הסף, אף שהונחו לפניו תעודות ציבוריות תקפות, כמוהו כאומר: “איני יודע הורות משפטית מכוח פונדקאות מהי”, ולחלופין: “לא אפשרי כי יירשמו שני הורים מאותו מין במרשם”. ואולם אין מקום לעמדה גורפת שכזו בהפעלת סמכות הרישום. 531 ו – 532 א)

(3) בנסיבות דנן, לפני המשיבים עומדות ראיות בעלות משקל ממשי ולפיהן ההורה הלא ביולוגי הוא אביה של הילדה, הן מבחינה משפטית הן בפועל, והם מבכרים להתעלם מהן כליל. אי לכך אם מבקש פקיד המרשם להקפיד על כך שהמרשם ישקף את המציאות המשפטית והמציאות העובדתית לאשורן, ובשל מכלול הראיות האמור – ספקותיו אינם יכולים להכריע את הכף דווקא לטובת סירוב הרישום. (534 א – ב)

(4) בנסיבות דנן, די בתעודות הציבוריות שהציגו העותרים כדי לחייב את פקיד) הרישום לרשום את בן הזוג השני כהורה. בכך בא מבוקשם של העותרים על סיפוקו בלי שנדרש לדון – ולהכריע – בהליך ההכרה בהורה הלא ביולוגי (אימוץ או צו הורות) על מלוא השלכותיו. (537 א- ב)

(5) (אליבא דשופט ס’ ג’ובראן): עקרון יסוד במשפט המנהלי הוא כי לרשות אין סמכות מלבד סמכות שהוקנתה לה בדין. משחייב המחוקק את פקיד הרישום לערוך רישום על בסיס תעודות ציבוריות מהסוג שבו מדובר בהליך דנן, אין פקיד הרישום רשאי לדרוש דרישות נוספות על האמור בחוק. (546 ג- ד)

ה. (אליבא דשופט ס’ ג’ובראן):

(1) אף שההסדרים הנדונים בפרשה דנן חלים גם על זוגות הטרוסקסואליים המקיימים הליכי פונדקאות בחו”ל, לא ניתן לנתק בין ההסדרים האמורים לקבוצה המרכזית שהם חלים עליה, הם בני זוג בני אותו מין. (546 ד- ה)

(2) אף במקום שבו הסדר כללי מוביל בפועל לתוצאה המשפיעה בעיקר על קבוצת אוכלוסייה מוחלשת, יש לבחון את שאלת ההפליה במישור התוצאתי, קרי: יש לבחון אם ההסדר יוצר בפועל הפליה של קבוצה מוחלשת, ואם כך הדבר – אם ההפליה עומדת במבחני פסקת ההגבלה. 546 ה – ו)

(3) מדיניותם של המשיבים בכל הנוגע להורות, הדורשת בכל אחד ממסלולי ההורות האפשריים, בישראל ומחוצה לה, מבני הזוג בני אותו מין להוכיח את “אמיתות” הורותם בבית משפט, ובו בזמן יוצרת “חזקת אמיתות” להורות של הורים הטרוסקסואלים, היא מדיניות מפלה. מדיניות מפלה זו, לצד הפגיעה העמוקה בכבוד ובשוויון, פוגעת גם בזכות החוקתית הקיימת לכל אדם לחיי משפחה. (549 ג- ד, ה)

(4) (אליבא דמשנה לנשיא מ’ נאור): בנסיבות דנן, הדרישה לעריכת בדיקה גנטית מופנית בשווה לזוגות חד-מיניים ולזוגות הטרוסקסואליים אשר עורכים הליך פונדקאות בחו”ל, ואין בה כשלעצמה משום הפליה. דרישת המשיבים המופנית להורה השני, לאמץ את הילד או הילדה כתנאי לרישום או לקיים הליך של מתן “צו הורות פסיקתי”, מופנית אף היא הן כלפי זוגות חד-מיניים, הן כלפי זוגות הטרוסקסואליים בלא הפליה. (539 ב- ג)

(5) (אליבא דשופטת א’ חיות): בנסיבות דנן, לא הונחה לפני בית המשפט תשתית עובדתית המלמדת כי הקבוצה המרכזית שהסדרי פונדקאות מחוץ לישראל חלים עליה בפועל, הם בני זוג מאותו מין. גם אם השפעתם של הסדרי פונדקאות חו”ל היא רבה יותר על זוגות בני אותו מין בשל העדר אלטרנטיבה חוקית המאפשרת להם לבצע את הליך הפונדקאות בישראל, וגם אם יש בכך משום הפליה, היא אינה נעוצה בנוהל העומד לדיון בעתירות דנן אלא בהוראות חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד), ה’תשנ”ו-1996. סוגיה זו לא הועמדה לפתחו של בית המשפט בעתירות אלה. (574 ו, 575 ה- ו)

ו. (אליבא דשופט ס’ ג’ובראן):

(1) בנסיבות דנן, יש לנתח את ההליך אף במישור החוקתי ולראות בו הליך נוסף בשרשרת ארוכה של הליכים הנוגעים להורותם של בני זוג בני אותו מין. 549 ז- 550 א))

2) נקודת המוצא לדיון החוקתי היא כי דרישת הצגת צו אימוץ או צו הורות לשם רישום ההורה הלא ביולוגי, פוגעת בזכות לשוויון שכן היא יוצרת מצב שבו בפועל הנפגעים העיקריים מההסדר הם בני זוג בני אותו מין. (551 ד)

3) בדומה, הדרישה להוכחת הורות ביולוגית אך ורק בדרך של בדיקה גנטית) פוגעת בזכות לשוויון שכן היא חלה ברובה על זוגות בני אותו מין, ואילו בעבור מרבית הזוגות ההטרוסקסואליים אין מתקיימת דרישה זו. (551 ד- ה)

(4) על בסיס זה יש לבחון את עמידתם של שני ההסדרים האמורים במבחני פסקת ההגבלה. (551 ה)

ז. (אליבא דשופט ס’ ג’ובראן):

(1) לפקיד הרישום אין סמכות לסרב לבצע רישום של ההורה הלא ביולוגי מקום שהוצגה תעודה ציבורית שאין בה אי נכונות עובדתית גלויה. משכך, ברי כי הפגיעה הנגרמת לזכות לשוויון אינה עומדת בתנאי הראשון של פסקת ההגבלה שכן אינה מכוח חוק או הסמכה מפורשת בו. (551 ו- ז)

(2) השיקולים השונים שהביאו את המשיבים שלא להכיר בתעודה הזרה לצורך הרישום, הם הבסיס לטענה כי מדובר בתכלית ראויה, ובראשם שניים – החשש מפני סחר בילדים והחשש מפני אי תקינות הליך הפונדקאות. תכליות אלה הן ראויות ועולות בקנה אחד עם אופייה היהודי והדמוקרטי של מדינת ישראל. (551 ז- 552 א)

(3) בנסיבות דנן, ההסדר המוצע על ידי המשיבים אינו מקדם תכליות אלה. משמע, אף לו הייתה הסמכה בחוק לפגיעה בשוויון, אין מדובר בהסדר העומד במבחן המידתיות הראשון, הוא מבחן הקשר הרציונלי בין האמצעי למטרה. (552 א- ב)

(4) בנסיבות דנן, הסדר הרישום המוצע על ידי המשיבים אינו עומד במבחן המידתיות השני, הוא מבחן האמצעי שפגיעתו פחותה. כך, לגישת המשיבים עצמם, כבר בבחינת ההורות של האב הביולוגי נבחנות כל אותן שאלות שהם טוענים בגינן שיש לערוך הליך של אימוץ, קרי: שאלת הסחר בילדים ושאלת הפגיעה בפונדקאית. (553 ו- ז)

(5) בנסיבות דנן, אף לו היה ההסדר האמור צולח את שני מבחני המידתיות הראשונים, הרי הוא אינו יכול לצלוח את מבחן המידתיות השלישי. דרישת צו האימוץ פוגעת פגיעה קשה ביותר בטובת הילד ויוצרת מצב שבו לאורך תקופה הנמשכת לא פעם שנים ארוכות, אחד ההורים המטפלים אינו מוכר מבחינה משפטית כהורה של הילד. היא אף יוצרת לא פעם חשש לפיצול סטטוס של הילד במדינות שונות בעולם. (554 א, ו)

ח. (אליבא דשופט ס’ ג’ובראן):

(1) דרך המלך בכל הנוגע להקניית מעמד בישראל מכוח הורות לא ביולוגית היא באמצעות בחינה פרטנית בכל מקרה לגופו של השאלה אם מדובר בהורות כנה ואמיתית, או שמא מדובר בניסיון להקנות מעמד למי שאינו ילדו האמיתי של המבקש לעשות זאת. (559 א)

(2) דרך אחת להוכחת ההורות יכולה להיות בדרך של מתן צו הורות על בסיס בדיקה גנטית. עם זאת, מקום שבית המשפט מצא בנסיבותיו של מקרה פרטני כי ההורות היא הורות כנה ועל פי הדין הנוהג במקום שההורות נקבעה בו, רשאי הוא להורות על רישום ההורות אף ללא הוכחת הזיקה הגנטית. (559 א-ב)

ט.

(1) (אליבא דשופטת ע’ ארבל): רבות מטכניקות ההולדה רלוונטיות – ומסייעות – לזוגות חד-מיניים, אשר חלק לא קטן מדרכי ההולדה סגורות בפניהם הן בשל מגבלות ביולוגיות, הן בשל מגבלות נורמטיביות. שיקול זה צריך להביא בחשבון במארג השיקולים ככל שהדבר ניתן ובהתחשב בשיקולים רלוונטיים אחרים, כדי לקרב, ולו במידה מסוימת, לתוצאה של שוויון בין בני זוג הטרוסקסואלים לבני זוג הומוסקסואלים. (563 ז- 564 א)

(2) (אליבא דשופט י’ דנציגר): אף שהדין (על כל נגזרותיו – חקיקה, חקיקת) משנה, פסיקה, הנחיות מנהליות וכיו”ב – ולרבות תהליך הוצאתו אל הפועל על ידי הרשויות השונות) מתפתח באיטיות מעצם טבעו ולעיתים קרובות נמצא בפיגור של כמה צעדים אחרי ההתפתחויות הטכנולוגיות והחברתיות, מן הראוי למצוא דרכים להסיר קשיים ומכשולים מיותרים ולהביא לכך שהדין לא יימצא ב”התנגשות” מתמדת עם המודלים החדשים של זוגיות והורות. (570 א- ג)

י.

(דעת מיעוט – השופט א’ רובינשטיין):

(1) השיטה הוותיקה הננקטת בבית משפט זה המבחינה בין המרשם לשאלות מהות, מיצתה עצמה. (579 ב-ג)

(2) ברישומו של ההורה הלא ביולוגי כאביה של הקטינה – אם פועלו הוא רישום בלבד על פי תעודות מחו”ל – עלולה להיווצר טעות, ולעיתים אף הטעיה, משלא הובהרו זיקות הילדה עצמה להורה הלא ביולוגי במישור המשפטי. (580 ה-ו)

(3) דווקא כיוון שהכרה במרשם בלבד עלולה להטעות, ומנגד הליך צו הורות פסיקתי מזורז שהמשיבים מוכנים לו הוא דרך המלך – יש להפנות לאותה דרך מלך כאל חובה. זו טובתה האמיתית של הקטינה, גם במבט לעתיד, והיא עיקר העיקרים, ראשית ואחרית. (581 א- ב)

(4) (דעת מיעוט – השופט ח’ מלצר): הרישום במרשם של ההורים ושמותיהם הוא ראיה לכאורה לנכונות פרטי רישום אלה. לגבי פרטים מסוג זה הרישום אינו סטטיסטי בלבד, אלא יש בו ברישום שבמרשם משהו מן המהות. (583 ה)

(5) (אליבא דשופטת ע’ ארבל): גם אם יש במרשם פרטים מסוימים שיש להם היבט מהותי, המרשם בעיקרו הוא סטטיסטי ועל כן אין מניעה מהותית לרישום “כללי” במרשם האוכלוסין. במקרה הקונקרטי של זוגות חד-מיניים אין מקום לספק כי רק אחד ההורים הוא הורה “משפטי”, ולכן אין גם חשש לכך שהמרשם ישקף תמונת מציאות שגויה ומטעה. (566 ה- ו)

6) (אליבא דשופטת ע’ ארבל): טענה כללית ולפיה טובת הילד היא קיומו של מרשם אוכלוסין אמין ומדויק, מתעלמת מהצורך לבחון בחינה פרטנית את טובת הילדים שמדובר בהם, על פי נתוניהם. (565 ז- 566 א)

יא. (דעת מיעוט – השופט ח’ מלצר):

(1) אם תירשם הורות “כללית” במרשם האוכלוסין ללא ציון במרשם כלשהו (אפילו כזה שאינו מרשם האוכלוסין) מיהו “ההורה הביולוגי” ומיהו “ההורה המשפטי” – לא יוכל אף אדם גם בעתיד לקבל מידע חיוני זה (ללא שיתוף פעולה של אותם הורים אשר כדוגמת העותרים מודיעים – בשלב זה לפחות – כי אינם מעוניינים לגלות לילדתם מי הוא מי). (584 ו- 585 א)

(2) התנהלות שכזו סותרת את “עקרון טובת הילד” ואת “תקנת הציבור” כפי שהמחוקק הישראלי רואה אותם בכל הקשור ב”הורות משפטית” (ללא קשר מגדרי) – ולפיכך אין לקבוע כך אף בדרך של פסיקה. (585 א)

(3) (אליבא דשופטת ע’ ארבל): אינטרסים כבדי משקל תומכים בקיומו של מאגר מידע שבו ייאצר ויתועד המידע בדבר זהות ההורה הביולוגי וזהות ההורה המשפטי. ואולם הסדרת נושא זה ראוי לה שתיעשה בחקיקה ולא בפסיקה. 566 ב)

יב. (דעת מיעוט – השופט ח’ מלצר):

(1) כמו שהוראות חוק האזרחות מכירות ב”הורות משפטית” רק בנסיבות של) אימוץ, כך אף הוראות חוק המרשם מסדירות הסדרה בלעדית וממצה רישום של “הורות משפטית” – מכוח אימוץ ומכוח חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד). (585 ז- 586 א)

2) מכאן ניתן ללמוד “הסדר שלילי” לגבי רישום אוטומטי של “הורות משפטית” מהסוג המבוקש על ידי העותרים בבג”צ 6569/11, דהיינו שאין לעשות כן ללא הכרה בפסק הזר או בתעודת הלידה הזרה על ידי בית המשפט לענייני משפחה תוך התאמתם לשיטה המשפטית (על דרך של הכרה בתנאים) או בעקבות השגת “צו הורות שיפוטי” בישראל. (586 א)

יג. (דעת מיעוט – השופט ח’ מלצר):

(1) על פסק זר או תעודה נוכרית המסדירים ענייני סטטוס, מלבד אימוץ, אין אפשרות להתבסס לצורכי רישום כל עוד הם לא קיבלו גושפנקה מוקדמת של בית משפט מוסמך בישראל בדרך של הכרה, שבגדרה ניתן לכלול גם תנאים להכרה, או בדרך של הוצאת “צו הורות פסיקתי” ישראלי בעקבות הצו השיפוטי הזר ועל יסודו (והכול תוך התאמת פסק הדין הזר למשפט הארץ). (587 ז, 588 א- ב)

(2) הגישה לעניין הקליטה של פסק ההורות הזר וההכרה בו יפה אף באשר לתעודת הלידה שניתנה על בסיסו, שכן אין בכוחו של צו ההורות הזר (שהוצא עוד טרם הלידה) להעניק לתעודת הלידה תוקף משפטי לגבי ההורות יותר מזה שיש לפסק ההורות עצמו. (593 ב-ג)

(3) (אליבא דשופטת ע’ ארבל): בעקבות ההכרה בפסק הדין הזר או בתעודת הלידה הזרה לא ישקף מרשם האוכלוסין מידע שונה מכפי שהוא יכיל על פי הצעת הרוב, שאחרת יימצא שחושפים במרשם פרטים רגישים שאין צורך ולא רצוי לחושפם, על אודות זהות ההורה הביולוגי וההורה המשפטי. נוסף לכך, משאין מדובר בשאלה של הענקת מעמד אלא ברישום, מתבקשת ההשוואה בין המקרה דנן לעניינם של ילדי אזרחים ישראלים שנולדו בחו”ל ואשר לצורך הענקת אזרחות ישראלית להם אינם נדרשים ככלל לפנות להליך משפטי. (567 ד- ה)

 

התנגדות לצו על תנאי מיום 26/07/2012. העתירה בבג”צ 566/11 נדחתה. העתירה בבג”צ 6569/11 התקבלה ברוב דעות נגד דעתם חולקת של השופטים א’ רובינשטיין וח’ מלצר. הצו על תנאי נעשה מוחלט.

 

יהודית מייזלס, מיכל לוי – בשם העותרים בבג”צ 566/11;

חנוך ארליך – בשם העותרים בבג”צ 6569/11;

חיה זנדברג, ערין ספדי, רן רוזנברג – בשם המשיבים.

 

ניתן היום, כז שבט ה’תשע”ד (28/01/2014).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *