בג”צ 562/1986 אל-חטיב נ’ הממונה על מחוז ירושלים – משרד הפנים, פ”ד מ(3) (1986) 657
בג”צ 562/1986
1. מחמוד אל חטיב
2. ‘אל-מיתאק’ עתון יומי
3. גסאן אל-חטיב
4. שבועון ‘אל-עהד’
נגד
הממונה על מחוז ירושלים במשרד הפנים
בבית המשפט העליון בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק
[22/08/1986]
לפני השופטים ש’ לוין, א’ גולדברג, י’ מלץ
העתירה נסבה על החלטת המשיב מכוח תקנה 94(2) לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945, לבטל את הרישיונות להוצאת עיתונים המתפרסמים על־ידי העותרים במזרח ירושלים. הנימוק להחלטה היה, שעיתונים אלה משמשים בעיתונים של ארגוני מחבלים. לטענת העותרים, הוגדרו העיתונים על־ידי שלטונות צה”ל כבעלי “קו לאומי עצמאי”, וכי לאור הפגיעה החמורה בחופש הביטוי הנודעת לשימוש בסמכות לפי התקנה, שבגדרה פעל המשיב, יש ליתן לה פירוש מצמצם. עוד טענו העותרים, כי בנסיבות בהן מוגש החומר המתפרסם לאישורה של הצנזורה, יש להוכיח את הנזק, העלול להיגרם לציבור בשל הופעת העתונים. בעת הדיון בעתירה הוגשו לבג”צ ראיות חסויות מטעמי בטחון המדינה.
בית המשפט הגבוה לצדק פסק:
א.
(1) אין זה עולה על הדעת, שמדינת ישראל תיתן היתר לארגוני טרור, הקמים עליה להחריבה, להקים בתחומה עסקים “לגיטימים” ככל שיהיו, לנהל ביטאונים ולהפעיל עיתונים, יהיה תוכנם אשר יהיה, ממש כפי שלא יעלה על הדעת, שמדינה ריבונית ומתוקנת תסבול בתחומה קיומו של עסק ‘לגיטימי’, המנוהל בידי ארגון פשע.
(2) השאלה אינה מה נזק יגרם לציבור על-ידי ניהול עסק ‘לגיטימי’ כזה; המדובר בהחלת כלל של תקנת הציבור, שהמדינה לא תיתן יד למהרסיה.
ב. בנסיבות בהן סומכת הרשות על חומר חסוי, זכות השיעה תהיה מהותית מוגבלת, אך לעתים אין מנוס מכך.
התנגדות לצו-על-תנאי מיום 14/08/1986. העתירה נדחתה. הצו-על-תנאי בוטל.
א’ חורי – בשם העותרים.
ר’ יאראק, מנהל מחלקת הבג”צים בפרקליטות המדינה – בשם המשיב.
ניתן היום, יז אב ה’תשמ”ו (22/08/1986).