תקציר בג”צ 5219/22 יונה-ברסלבר (13/09/2022): בית משפט עליון דחה עתירה נגד החלטת משטרת ישראל שלא לאפשר שימוש בדף תפילה בהר הבית

בג”צ 5219/22 יונה-ברסלבר נ’ מפקד מרחב דוד – משטרת ישראל (13/09/2022)

 

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

בג”צ 5219/22

 

לפני:

כבוד השופט ד’ מינץ

כבוד השופט א’ שטיין

כבוד השופט י’ כשר

 

העותר:

אהרון יונה-ברסלבר

נ ג ד

המשיב:

מפקד מרחב דוד – משטרת ישראל

 

עתירה למתן צו על-תנאי

 

בשם העותר:

בעצמו

בשם המשיב:

עו”ד רן רוזנברג; עו”ד יונתן סיטון

 

פסק-דין

השופט א’ שטיין:

1. העותר מבקש מאתנו כי נורה למשיב – מפקד מרחב דוד במשטרת ישראל -להותיר לו לממש את רצונו ולעלות לרחבת הר-הבית כשבידו דף תפילה כדי לקיים תפילה במקום במהלך חגי תשרי הבאים עלינו לטובה.

סעד זה אין בידינו לתת.

2. המכשול הראשון שעומד בדרכה של עתירה זו נעוץ בעובדה כי העותר מעולם לא הביע את רצונו במפורש בפניי גורמי המשיב. העותר נמנע מלשגר פנייה עצמאית אל גורמים אלו, לבקש את אישורם למבוקשו ולמצות את ההליכים מולם – עובר להגשת העתירה שלפנינו. חלף זאת, בחר העותר לבסס את עתירתו על פנייתו של אדם אחר אל גורמי המשיב, וכן על סירובם של גורמים אלו לפנייתו של אותו אדם אחר – והכל, מבלי ליתן הסבר או טעם להימנעותו שלו-עצמו ממיצוי הליכים, וזאת למרות שמדובר בתנאי-סף הכרחי להגשת עתירה לבג”צ (ראו, למשל: בג”צ 600/75 קורן נ’ שר הביטחון, פ”ד ל(1) (1975) 514, 516; בג”צ 4934/08 מלכית נ’ ראש ממשלת ישראל (25/06/2008)).

מסיבה זו לבדה, דין העתירה להידחות על הסף.

3. גם אלמלא הפגם האמור, סבורני כי אין בידינו ליתן לעותר את מבוקשו. סירובם של גורמי המשיב לפנייתו של אותו אדם אחר נשען על הכללים הקבועים בעניין כניסת מבקרים להר-הבית – כללים אשר משקפים את מדיניותן של ממשלות ישראל משנת 1967 ועד היום. כללים אלה מכילים בתוכם איסור מפורש על הכנסת תשמישי קדושה או חפצים אחרים המשמשים לפעילות דתית. איני רואה סיבה לחזור על אשר כבר אמרתי, בהתבסס על פסיקתנו הקודמת, בעניין רגישותו הדתית והמדינית – הייחודית ויוצאת הדופן – של מתחם הר-הבית, רגישות אשר מחייבת אותנו לנקוט במשנה זהירות בבואנו להתערב בשיקול הדעת הרחב המוקנה לרשויות המופקדות על שמירת הסדר הציבורי ושלום הציבור במתחם (ראו: בג”צ 6766/20 ‘המטה למען ארץ ישראל’ נ’ מפקד מחוז ירושלים – משטרת ישראל (06/10/2020); וראו גם: בג”צ 2818/20 עציון נ’ ראש הממשלה (19/05/2020), פסקה 6; בג”צ 8026/16 מוריס נ’ מפקד פיקוד העורף (20.10.2016) (להלן: עניין מוריס), פסקה 7. עקרון כאמור מקבל משנה תוקף ביחס לפעילות דתית באתר – וזאת, במיוחד בחגים ובמועדים (ראו: בג”צ 2189/10 ‘המטה למען ארץ ישראל’ נ’ מפקד מחוז ירושלים – משטרת ישראל (23/03/2010), פסקה 5; עניין מוריס, בפסקה 7).

4. תוכנם של כללים אלו, אשר על בסיסם נדחתה בקשה הדומה לזאת של העותר, כמו גם הסמכות לקביעתם ואופן פרסומם, נבחנו ואושרו בפסיקתנו (ראו: בג”צ 6013/18 ‘מוקד’ נ’ משטרת ישראל (28/02/2021)). במקרה שלפנינו, העותר לא הצביע על פגם קונקרטי כלשהו בעמדת הרשויות, או על שינוי בנסיבות, שבכוחם להצדיק את התערבותנו בהחלטה מושא העתירה. פגם או שינוי בנסיבות כאמור ממילא לא הוכחו.

5. העתירה נדחית אפוא בזאת. העותר יישא בהוצאות המשיב בסך כולל של 3,000 ש”ח.

 

ניתנה היום, ‏יז אלול ה’תשפ”ב (‏13/09/2022).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.