תקציר בג”צ 4976/02 היועץ המשפטי לממשלה (20/06/2002): בית משפט עליון ביטל החלטת בית דין רבני אזורי לעיכוב יציאת הבעל עקב צו הסגרה כנגדו

בג”צ 4976/02 היועץ המשפטי לממשלה נ’ בית-הדין הרבני האזורי נתניה, פד”י נו(5) (2002) 345

 

בג”צ 4976/02

היועץ המשפטי לממשלה

נגד

1. בית-הדין הרבני האזורי, נתניה

2. מדלנה ז’ורבלוב

3. מרטין ז’ורבלוב (קטין)

4. אנדרי ז’ורבלוב

 

בבית-המשפט העליון בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק

[20/06/2002]

לפני השופטים ד’ דורנר, ד’ ביניש, א’ א’ לוי

 

המשיב 4 (להלן – המשיב) הוכרז כבר-הסגרה על-ידי בית-המשפט המחוזי לבקשת הפדרציה הרוסית וערעורו לבית-המשפט העליון נדחה. בהתאם לכך, הוצא נגדו צו הסגרה לרוסיה בגין עבירות של רצח ושוד. בנובמבר 2001, בעודו במעצר ולאחר הכרזתו כבר-הסגרה, נישא המשיב כדת משה וישראל למשיבה 2 שהיא יהודייה (להלן – המשיבה או האישה).

ביום 23/05/2002 הגישה המשיבה לבית-הדין הרבני האזורי תביעת גירושין ומזונות וכן בקשה לעיכוב יציאתו של המשיב מהארץ. את בקשתה נימקה המשיבה בכך שידוע לה כי בעלה עלול לעזוב את הארץ לתקופה לא ידועה ואין ברצונה להישאר עגונה. בתביעה לא נאמר דבר על אודות הליכי ההסגרה כנגד המשיב. על סמך בקשה זו הוציא בית-הדין צו לעיכוב יציאתו של המשיב מן הארץ עד ליום 20/10/2002. בדיון שהתקיים ביום 09/06/2002 בפני בית-הדין הרבני ציינה באת-כוח היועץ המשפטי לממשלה את הדחיפות בביצוע צו ההסגרה נוכח מגבלות הזמן הקבועות בדין הרוסי להעמדתו לדין של המשיב. בהחלטה מיום 10/06/2002 החליט בית-הדין הרבני, ברוב דעות, לדחות את הדיון בביטול צו עיכוב היציאה בשבוע ימים.

היועץ המשפטי לממשלה עותר לבג”צ כנגד החלטתו של בית-הדין הרבני לעכב את יציאת המשיב מן הארץ. כן עותר הוא כנגד החלטת בית-הדין הרבני לדחות בשבוע ימים את מתן ההכרעה בבקשתו לבטל את הצו האמור על-מנת שיהיה ניתן לבצע את הסגרת המשיב לרוסיה לאלתר.

בית-המשפט העליון פסק:

א.

(1) לבג”צ סמכות מקבילה לזו של בית-הדין הרבני הגדול לערעורים להתערבות בפסקי-הדין של בית-הדין הרבני האזורי. אך ככלל, לא יעשה בג”צ שימוש בסמכות זו כל עוד לא מיצה העותר סעד חלופי יעיל שבערעור (351ז).

(2) המקרים החריגים שבהם יתערב בג”צ בפסיקתו של בית-דין דתי בלא שמוצה סעד הערעור הם אותם מקרים שבהם הסעד החלופי אינו יעיל, והנסיבות מחייבות התערבות מיידית של בג”צ כדי למנוע עוול, או כאשר משיקולי צדק כלליים מתחייבת התערבותו של בג”צ (351ז-352ג).

(3) במקרה הנדון, לאור השלב המתקדם שבו היו מצויים הליכי ההסגרה בעת שהוצא צו עיכוב היציאה מטעם בית-הדין הרבני, הרי כל דחייה נוספת בהליכי ההסגרה הייתה עלולה לעשות הליכים אלו לבלתי אפקטיביים לנוכח מגבלת הזמן להעמדה לדין ברוסיה, אשר-על-כן היה מקום להיזקק לעתירה על-אף אי-מיצוי הסעד החלופי (352ז-353א).

ב.

(1) סמכותו של בית-הדין הרבני להוציא צווי עיכוב יציאה מהארץ – כמו כל סמכות אחרת שבסדרי הדין של בית-הדין – כפופה לחובה להפעיל את הסמכות בסבירות ולהפעיל מבחנים של איזון בין האינטרסים השונים הנוגעים לעניין (353ב-ד).

(2) במקרה הנדון, והואיל ונגד המשיב כבר הוצא צו הסגרה קודם לפתיחת ההליכים בבית-הדין הרבני, הרי האינטרסים הנוגעים להוצאת צו עיכוב היציאה אינם כוללים את חופש התנועה של המשיב (שכבר נשלל ממנו ממילא). אל מול החשש לעיגון האישה והשאיפה להבטיח את זכותה למזונות עומדים במקרה הנדון האינטרסים של כיבוד החלטותיהם של בית-המשפט המחוזי והעליון (שקבעו שהמשיב הוא בר-הסגרה) וכן כיבוד התחייבויותיה הבינלאומיות של ישראל להסגרת מבוקשים למדינות זרות לצורך העמדתם לדין (355ב-ד).

(3) שיטת המשפט הישראלית, אשר בתי-הדין הרבניים הם חלק ממנה, מקנה משקל מכריע לאינטרס הציבורי בהסגרתו של אדם שהוצא נגדו צו הסגרה כדין תוך כיבוד התחייבויותיה הבינלאומיות של מדינת ישראל. לפיכך במסגרת דיון בבקשה לעיכוב יציאה מן הארץ של בעל-דין שהוצא נגדו צו הסגרה, או בדיון בבקשה לביטול צו עיכוב יציאה מן הארץ בעקבות צו הסגרה שניתן כנגד בעל-הדין המעוכב, על בית-הדין הרבני ליתן משקל נכבד לעקרון ההסגרה על-פי התחייבויותיה הבינלאומיות של מדינת ישראל (356ה-ו).

(4) אשר-על-כן בהיעדר נסיבות מיוחדות ויוצאות-דופן של פגיעה מהותית בערכים בסיסיים של השיטה המשפטית, יידחה צו עיכוב היציאה מן הארץ מפני צו ההסגרה (356ו).

ג.

(1) במקרה הנדון משקלו של האינטרס הציבורי בביטול צו עיכוב היציאה משמעותי במיוחד בהתחשב בשני טעמים: הטעם האחד הוא חומרת העבירות המיוחסות למשיב והצורך בהעמדתו לדין בגינן, בהתאם להתחייבויותיה הבינלאומיות של ישראל. הטעם השני נעוץ בעובדה כי נוכח המגבלות הנוגעות לאפשרויות החוקיות להעמדתו לדין של המשיב ברוסיה כל עיכוב נוסף ביציאתו מן הארץ עלול לסכל את תכלית ההסגרה (357ג-ד).

(2) מנגד, אין חשש ממשי כי המשיב יותיר את האישה בעגינותה הן לאור העובדה כי הוא יוסגר לרוסיה שם יהיה נתון בהליכים פליליים והן לאור העובדה שעל-פי צו ההסגרה שהוצא נגדו הוא יוחזר לישראל לריצוי כל עונש שיוטל עליו ברוסיה (359א-ב).

 

עתירה למתן צו-על-תנאי. העתירה נדונה כאילו ניתן בה צו-על-תנאי. העתירה נתקבלה. הצו-על-תנאי נעשה מוחלט.

 

עינב גולומב, עוזרת לפרקליטת המדינה – בשם העותר;

ישראל בלום – בשם המשיבים 2-3.

 

ניתן היום, י תמוז ה’תשס”ב (20/06/2002).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *