בג”צ 4784/08 פלונית נ’ בית הדין הרבני באיזור חיפה (11/06/2008)
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג”צ 4784/08
בפני:
כבוד השופטת א’ פרוקצ’יה
כבוד השופט א’ רובינשטיין
כבוד השופט ס’ ג’ובראן
העותרת:
פלונית
נ ג ד
המשיבים:
1. בית הדין הרבני באיזור חיפה
2. בית הדין הרבני הגדול
3. הרב אשר ארנטרוי
עתירה למתן צו על תנאי
בשם העותרת:
עו”ד ולאדימיר מיסיוק
פסק-דין
השופט א’ רובינשטיין:
א. העותרת עלתה לישראל מאוקראינה בשנת 1992 כבת זוגו של יהודי. לאחר עלייתה הגישה לבית הדין הרבני בחיפה בקשה לאישור יהדותה שלה – ובעקבות בירור שנערך עם אמה בעיר מוצאה על-ידי רבה של קייב, אושרה הבקשה. בשנת 2005 פנתה אמה של העותרת לשגרירות ישראל באוקראינה בבקשה לאשרת עלייה – ובבירור שנערך עלה חשד כי מסמכיה מזויפים, וכי אינה יהודייה. ממצאים אלה הועברו לרב אשר ארנטרוי, מנהל מחלקת בירורי יהדות בהנהלת בתי הדין הרבניים, שהעבירם לעיון בית הדין הרבני בחיפה. ביום 01/11/2006 הופיעו הרב ארנטרוי, ועמו ד”ר זאב רייז, מנהל תחום בירור ומעמד אישי בהנהלת בתי הדין, בפני בית הדין – והציגו את החומר שהועבר מלשכת הקשר נתיב. בסוף הדיון החליט בית הדין להזמין את העותרת לבירור נוסף בפני ד”ר רייז. העותרת לא נכחה בדיון, ולטענתה לא ידעה על קיומו.
ב. ההזמנה נשלחה לעותרת במסגרת התיק המקורי משנת 1992, בו הופיעה כמבקשת. בא כוח העותרת הודיע לבית הדין כי מדובר בטעות, שכן בקשת העותרת התקבלה מכבר. בעקבות הודעה זו שונתה ההזמנה, כך שהרב ארנטרוי נרשם כמבקש והעותרת כמשיבה. גם לאחר התיקון הודיעה העותרת שלא תתייצב לדיון, אך בעקבות החלטה כי אם לא תתייצב יביא החומר החדש לביטול אישור היהדות – הודיע בא כוח העותרת כי שולחתו תתייצב לדיון. ביום 11/04/2007 הגישה העותרת בקשה לפסילת ההרכב, ובקשות לסילוק על הסף בין היתר מטעמי חוסר סמכות. שתי הבקשות נדחו, ועל החלטות אלה לא הוגש ערעור (הבקשות וההחלטות לא צורפו לעתירה). ביום 23/09/2007 ביקש בא כוח העותרת מהרב ארנטרוי להעביר לו את “פרטיו של ד”ר רייז” – לרבות “הסמכתו האקדמאית המפורשת… המסמיכה אותו להיות זה אשר יבחן את יהדותה של מרשתי”. הרב ארנטרוי העביר את הבקשה לבית הדין – שבהחלטה (מיום י”ג בחשון תשס”ח – 25/10/2007) פירט את תפקידו של ד”ר רייז במסגרת בתי הדין הרבניים, הטעים כי “ד”ר זאב רייז זוכה למוניטין רב” ושמומחיותו “ברורה ומוחלטת”, וציין כי מדובר בבקשה קנטרנית.
ג. ביום 15/11/2007 הגיש ב”כ העותרת בקשה נוספת לפסילת ההרכב. נטען כי העובדה שהתשובה למכתבו הגיעה מבית הדין, מעידה על תקשורת אסורה בין בית הדין לצד שכנגד (הרב ארנטרוי), ועל גיבוש עמדה מוקדמת “בכל הנוגע הן לקביעה מראש של ממצאי מהימנות, הן באשר לקביעת ממצאים עובדתיים… והן בהבעת אהדה ברורה ומופגנת כלפי העד”. בית הדין ביקש את עמדת היועץ המשפטי לשיפוט הרבני, ובהחלטה נוספת (מיום כו כסלו ה’תשס”ח – 06/12/2007) דחה בית הדין את בקשת הפסילה בהחלטה קצרה, בהסתמך על חוות דעתו. בחוות הדעת מיום יט כסלו ה’תשס”ח – 29/11/2007 (שהובאה במלואה בפסק דינו של בית הדין הרבני הגדול מיום כה אדר-ב ה’תשס”ח – 01/04/2008) נאמר, כי בכל הנוגע להעברת הפניה לרב ארנטרוי התנהל בית הדין בשקיפות מלאה: הרב הגיש בקשה כתובה לבית הדין בה ביקש כי בית הדין הוא שיענה על מכתב בא כוח העותרת, ובית הדין, שעמדו בפניו מכתבי הצדדים, נתן החלטה בהתאם. אשר לטענה בדבר גיבוש עמדה מוקדמת: נאמר כי ד”ר רייז הוא מומחה המועסק על ידי הנהלת בתי הדין דרך קבע, ולא עד מטעם מי מהצדדים. עוד נאמר כי על החלטת בית הדין ניתן להגיש בקשות רשות ערעור לגופן, אך אין הן מהוות עילת פסלות. הוסף כי פניותיו של בא כוח העותרת “נראות לכאורה כ’מסע דייג'”.
ד. כלפי החלטה זו הוגש ערעור לבית הדין הרבני הגדול, וזה נדחה ביום כה אדר-ב ה’תשס”ח – 01/04/2008. נקבע (בפסק דין מפורט מפי הדיינים הרבניים דיכובסקי, שרמן ובוארון) כי העובדה שהרב ארנטרוי נרשם כמבקש בתיק אינה הופכת אותו לצד – שכן הוא פועל כפקיד בית המשפט (בהיקש לרושם הנישואין, בג”צ 359/66 גיתייה נ’ הרבנות הראשית, פ”ד כב(1) (1968) 290, 296), ורק בטעות נרשם בשמו הפרטי ולא בתפקידו הרשמי. הוטעם כי הרב ארנטרוי פעל כחלק ממערכת בתי הדין הרבניים, ובפועל מדובר בעיון מחדש בנושא היהדות ביוזמת בית הדין. נקבע כי הטיפול בראיות החדשות היה יכול להיעשות גם במסגרת התיק המקורי – תוך השארת העותרת כמבקשת. אשר לעילת הפסלות השניה (הבעת עמדה ביחס למומחיותו של ד”ר רייז), נטען כי החלטת בית הדין ניתנה בעקבות פנייתו של בא כוח העותרת שביקש את פרטי המומחיות, והוזכר כי בא כוח העותרת פנה בעניין גם ישירות לבית הדין (בבקשה נוספת שהגיש ביום 11/11/2007). עוד נקבע כי ד”ר רייז מונה על ידי בית הדין כמומחה מטעמו – ולא כמומחה מטעם מי מהצדדים. הוטעם, בהיקש להליכים בבית המשפט למשפחה, כי לבית המשפט שיקול דעת במינוי מומחה, ומעמדו של מומחה מטעמו עדיף על מעמדם של מומחים מטעם הצדדים. הוזכר, כי ד”ר רייז הוא עובד הנהלת בתי הדין הרבניים – ומשמש כזרועה הארוכה לבירור נושאים מקצועיים. נאמר עוד, כי בא כוח העותרת סבר, ככל הנראה בטעות, שמדובר בגורמים חיצוניים למערכת בתי הדין, ולא היא.
ה. עוד נאמר, כי מהמכתבים ששלח בא כוח העותרת לבית הדין עולה החשש כי הוא נוקט טקטיקה של התחמקות מבירור הסוגיה לגופה; במסגרת זו הוגשה על-ידיו גם קבילה לנציבת הקבילות על שופטים, וזו נדחתה בהחלטה מנומקת שהובאה בחלקה בפסק הדין. בעניין זה די אם נאמר, כי הנציבה סברה כי בית הדין פעל במסגרת סמכותו (לפי תקנה קכח לתקנות הדיון), כי הרב ארנטרוי וד”ר רייז הם פקידי הנהלת בתי הדין, וכי התנהלות העותרת היא התמוהה.
ו. כלפי פסק דין זה הוגשה העתירה שבפנינו. נטען, כי בית הדין האזורי התנהל בניגוד לדין, ולכללי הצדק הטבעי, בכך שלא נמנע מהמשך הדיון בתיק – ובית משפט זה התבקש להורות כי התיק יישמע בפני מותב אחר. נטען, כי החלטת בית הדין האזורי התקבלה תוך אימוץ מוחלט של חוות דעתו של היועץ המשפטי לשיפוט הרבני – שלא הועברה לעיון העותרת, ולא ניתנה לה אפשרות לטעון נגדה. עוד נטען, כי בית הדין קבע “ממצאי מהימנות לגבי עד מומחה שטרם העיד” (סעיף 35) – עובדה המחייבת את פסילתו. הוא הדין, כנטען, ביחס לתקשורת הפסולה בין בית הדין לבין הרב ארנטרוי. כלפי פסק דינו של בית הדין הרבני הגדול נטען, כי הוא נגע בעניינים שלא היו רלבנטיים לסוגיית הפסלות, ואף קבע ממצאי עובדה (דוגמת הקביעה כי הוגשו מסמכים מזויפים). נטען כנגד עמדת היועץ המשפטי לשיפוט הרבני – לרבות קביעתו כי אין לבעל דין סמכות לחקור מומחה מטעם בית המשפט. כלפי אימוץ חוות הדעת נטען, כי מדובר בהתפרקות מסמכות השיפוט. כן נטען להסתמכות על דברי נציבת התלונות, בניגוד להוראת סעיף 24(ב) לחוק נציב תלונות הציבור על שופטים, תשס”ב – 2002 לפיה “דין וחשבון, החלטה וכל מסמך שהכין הנציב במסגרת מילוי תפקידו לא ישמשו ראיה בהליך משפטי או מעין שיפוטי”.
ז. לאחר העיון אין בידינו להיעתר לעתירה – מן הנודעות, כי בית משפט זה אינו משמש ערכאת ערעור על בתי הדין הדתיים “וכי התערבות בהכרעותיהם של אלו תיעשה במקרים קיצוניים של חריגה מסמכות, פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, סטייה מהוראות חוק המכוונות לבית הדין הדתי, או כאשר נדרש סעד מן הצדק מקום שהעניין אינו בסמכותו של בית משפט או בית דין אחר” (בג”צ 6265/07 פלוני נ’ פלונית (04/03/2008) – השופטת ארבל; בג”צ 8638/03 אמיר נ’ בית הדין הרבני הגדול, פ”ד סא(1) (2006) 259 – השופטת פרוקצ’יה; בג”צ 1842/92 בלויגרונד נ’ בית הדין הרבני הגדול, פ”ד מו(3) (1992) 423, 438). המקרה שלפנינו אינו בא בגדרם של אותם מקרים חריגים.
ח. בסופו של יום משאלת העותרת היא לפסול את ההרכב הדן בעניינה, כחלק ממאבקה כנגד הניסיון לפסול את יהדותה. עיון בהחלטות בתי הדין, בשתי הערכאות, מעלה כי לא נפל בהן פגם – ואף אילו היה כך, בית הדין האזורי טרם הכריע בסוגיות המהותיות, ולאחר שיעשה כן יהיה לעותרת יומה הערעורי בבית הדין הרבני הגדול (בג”צ 7853/07 פלונית נ’ בית הדין הרבני האזורי פתח תקווה (21/09/2007)). על כל פנים, הרב ארנטרוי וד”ר רייז הם עובדי הנהלת בתי הדין הרבניים – ואין הם צד שכנגד, שתקשורת עמו יכולה להביא במקרים מסוימים לפסלות. מקריאת החומר מתקבל הרושם – כפי שהתרשם גם בית הדין הרבני הגדול – שבא כוח העותרת מנסה לעכב בירור מהותי של הטענות נגד מרשתו, תחת שיתוף פעולה בסוגיות המהותיות. עוד יש לומר, כי בתי הדין רשאים להסתייע במומחים בעניינים שבטיפולם, לקבוע את הדרכים בהן ניתן להשיג על עמדות המומחים; פשיטא כי דרכים כאלה צריכות להיות פתוחות.
ט. בשולי הדברים אוסיף, כי מתקבל רושם של אי בהירות פרוצדורלית בכל הנוגע לפתיחתו מחדש של הליך לאישור יהדות. יתכן שהדבר נעשה לפי תקנה קכח לתקנות סדר הדין, לפיה “חושש בית הדין שטעה בפסק דינו, יזמין את הצדדים לבירור נוסף” (ראו אליאב שוחטמן סדר הדין (1988) 441-423; בג”צ 6473/07 פלונית נ’ בית הדין הרבני הגדול (15/11/2007); בג”צ 6250/06 פלונית נ’ בית הדין הרבני האזורי ת”א (28/06/2007)). אין צורך לחזור על כך שאין סופיות פסיקתית מוחלטת במשפט העברי, על כל פנים, מהעובדה שמלכתחילה נפתח ההליך כשהעותרת רשומה כמבקשת, ובהמשך נרשם הרב ארנטרוי כמבקש – מתקבל הרושם שרצוי לקבוע סדרי דין ברורים יותר (ראו בג”צ 1912/97 עו”ד ריש נ’ מועצת הרבנות הראשית לישראל, פ”ד נב(5) (1998) 650; בג”צ 364/85 אלדין נ’ בית הדין הדרוזי, פ”ד מ(3) (1986) 699; בג”צ 3914/92 לב נ’ בית הדין הרבני האזורי בתל-אביב, פ”ד מח(2) (1994) 491). אין ספק כי סדרי דין אלה חייבים להבטיח למתדיינים הזדמנות נאותה להתמודד עם הטענות המועלות נגדם – לרבות עיון בחומר ומתן הסברים. מפסק דינו של בית הדין הרבני הגדול עולה כי עקרונות אלה מקובלים גם עליו; ליישומם יש חשיבות רבה, ו”הסוד טמון בפרטים”. בענייננו ההליך המהותי טרם הוכרע, ואין מקום להידרש לכך לעת הזאת. עותק מפסק דין זה יובא לעיונו של היועץ המשפטי לשיפוט הרבני.
י. כאמור, איננו נעתרים לעתירה.
ניתן היום, ח סיוון ה’תשס”ח (11/06/2008).