תקציר בג”צ 456/1973 הרב כהנא (16/12/1973): בית משפט עליון דחה עתירה נגד החלטת משטרת ישראל לגבי קיום הפגנה

בג”צ 456/1973 כהנא נ’ מפקד מחוז דרום – משטרת ישראל (16/12/1973)

 

בית משפט עליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

בג”צ 456/1973

 

בפני:

כבוד השופט א’ ויתקון

כבוד השופט א’-מ’ מני

כבוד השופט מ’ עציוני

 

העותר:

הרב מאיר כהנא

נגד

המשיבים:

1. מפקד המחוז הדרומי של משטרת ישראל – פארס אל עמוד

2. מפקד מרחב ירושלים של משטרת ישראל

3. סגן מפקד מרחב ירושלים של משטרת ישראל

 

בקשה למתן צו על-תנאי

 

תאריך הישיבה:

כא כסלו ה’תשל”ד (16/12/1973)

 

בשם העותר:

עו”ד ג’ הולצר

 

פסק-דין

 

בעתירה זו ניתבקשנו לחייב את המשיבים, שוטרי משטרת ישראל, להרשות לעותר לארגן אסיפה הפגנתית לפני ביתו של שר החוץ. בא-כוח העותר סיפר לנו שמרשו פנה אל המשיבים בבקשה בכתב, ותשובה שלילית ניתקבלה בעל-פה. נראה כי המשטרה אינה מוכנה להרשות את קיום האסיפה במקום המבוקש דווקא, שהוא קטע הרחוב שלפני ביתו של השר. היא לא ניתבקשה להרשות קיום אסיפה כזאת בכל מקום אחר, ואם תיתבקש, אין אנו יודעים את עמדתה.

בעתירה נאמר כי המשטרה מנמקת את סירובה לתת את הרישיון המבוקש בנימוק שהמקום המיועד לאסיפה הוא מקום מגוריו הפרטי של שר החוץ. בתגובה על כך מציין העותר כי “מטרת האסיפה האמורה היא להביע דעה ועמדה ציבורית רחבה נגד מדיניותו של שר החוץ אישית”. לדעת העותר, הציבור רואה את מר אבן, אישית, את האחראי העיקרי למצב העניינים ששבויינו עדיין בידי ארצות ערב.

אין לעתירה זו כל יסוד. לפי פקודת המשטרה (נוסח חדש), ה’תשל”א-1971, סעיפים 84 ו- 85, יש למשטרה שיקול דעת ליתן את הרישיון המבוקש, לתיתו בערובה או בתנאים או בסייגים או לסרבו. ככל הנראה סבורה המשטרה כי חופש האסיפה וחופש הביטוי, שעליהם מסתמך העותר בעתירתו, אין פירושם מתן היתר לחדור לרשות היחיד של איש הממלא תפקיד ציבורי ולהטריד אותו ואת בני ביתו בחייהם הפרטיים, כדי להשפיע עליו, בדרך זו, על פעילותו הציבורית. לא מצאנו דופי בגישה זו.

הבקשה נדחית.

 

ניתן היום, כא כסלו ה’תשל”ד (16/12/1973)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *