תקציר בג”צ 4407/12 פלונית (07/02/2013): בית משפט עליון דחה עתירה נגד החלטת בית דין רבני כי בסמכותו לדון בתביעה מזונות עצמאית של קטין

בג”צ 4407/12 פלונית נ’ בית הדין הרבני הגדול, פ”ד סו(1) 369 (2013)

 

בג”צ 4407/12

1. פלונית

2. פלוני

3. פלוני

4. פלוני

5. פלוני

נגד

1. בית הדין הרבני הגדול

2. בית הדין הרבני האזורי בירושלים

3. פלוני

 

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

[07/02/2013]

לפני השופטים א’ רובינשטיין, נ’ הנדל, י’ עמית

 

העותרת 1 (להלן: העותרת) והמשיב 3 (להלן: המשיב) כרתו הסכם גירושין, ובו הוראות באשר למזונות ילדיהם (העותרים 2-5, להלן: הקטינים) ולהסדרים כלכליים אחרים בנוגע לקטינים. המשיב 2 אישר את ההסכם ונתן לו תוקף של פסק דין. למעלה משנה לאחר מכן תבע המשיב הפחתה של סכום המזונות. העותרת והמשיב הגיעו להסכם חדש בנושאי המזונות והזכויות הכלכליות של הילדים, והמשיב 2 אישר אותו ונתן לו תוקף של פסק דין. בחלוף למעלה משנה הגישו הקטינים, באמצעות העותרת, תביעת מזונות נגד המשיב לבית המשפט לענייני משפחה. לבקשת המשיב, הצהיר המשיב 2 כי התביעה היא תביעה להגדלת מזונות ולא תביעה עצמאית וחדשה, ולכן הסמכות לדון בה נתונה לו. בית המשפט לענייני משפחה מחק את תביעת הקטינים. המשיב 1 דחה את בקשת העותרת לרשות ערעור על החלטתו של המשיב 2. מכאן העתירה.

בית המשפט העליון (מפי השופט י’ עמית) פסק:

א.

(1) לפי הלכת התביעה העצמאית, רשאי הקטין “לפתוח” מחדש הסכמות שאליהן הגיעו ההורים בהסכם הגירושין בקשר למזונותיו. הלכה זו התפתחה והוחלה גם על עניינים נוספים, כמו משמורת ומקום מגורים, הסדרי ראייה וחינוך. (379ג-ד)

(2) בעוד שבתביעה רגילה לשינוי סכום המזונות הנטל הוא על המבקש להוכיח כי חל שינוי מהותי בנסיבות, הרי שבתביעה עצמאית הנטל הפוך, והצד המבקש להותיר על כנו את סכום המזונות לקטין הוא שנדרש להוכיח כי “בסיבוב הקודם” נערך דיון מהותי בעניין מזונותיו של הקטין. (380 ג-ד)

(3) למוסד התביעה העצמאית נודעת השפעה גם על נושא הסמכות הנמשכת, למרות הרציונלים השונים שבבסיסם של שני המוסדות: שאם מגיעים למסקנה כי הקטין משוחרר מכבלי ההסכם שנערך על ידי הוריו, הוא אף אינו כבול לזהות הערכאה שעליה הסכימו הוריו בשמו. (380 ד-ה)

ב.

(1) על פי המבחן המהותי, אין צורך בהגשת תביעה נפרדת ובדיון נפרד בעניינו של הקטין, ודי בכך שבית המשפט דן לגופו בעניין מזונות הילדים ובחן את ההסכם שנערך בין בני הזוג בהתייחס לטובת הילדים ולמזונותיהם. (381ג)

(2) הנטל אמנם רובץ על המבקש להסתמך על ההסכם שאושר “בסיבוב הראשון”, אולם הנטל אינו כבד, ודי להראות שאין אינדיקציה לכך שבית המשפט אכן לא נתן דעתו לשאלת המזונות בעת שאישר את ההסכם. (388ו)

ג.

(1) הבדיקה המהותית היא דו- שלבית: בשלב הראשון יש לבחון אם התקיים דיון ענייני במזונות הקטינים. בהיעדר אינדיקציה לסתור, נקודת המוצא היא שבית המשפט בחן גם את עניינם של הקטינים כאשר אישר את הסכם הגירושין. אם התמלאה דרישה זו, בכך מסתיים המסע והתביעה תיבחן במסלול של תביעה לשינוי מזונות עקב שינוי מהותי בנסיבות. (388ז-389ב)

(2) בשלב השני יש לבחון אם בפועל הקטינים אכן קופחו בסכום המזונות שנפסק לזכותם בעת אישור הסכם הגירושין. בגדר כך על בית המשפט לבחון את גילו של הקטין, את הצרכים הבסיסיים של הקטין, את צרכיו המיוחדים ואת הכנסותיו של כל אחד מההורים. ככל שנמצא כי הקטין לא קופח במזונותיו, הרי שאין טעם “לפתוח” את ההסכם, אף אם לא נתמלאה הדרישה הראשונה של דיון ענייני במזונות הקטינים. (389ג-ד)

(3) עם זאת, במקרה של קיפוח מהותי הזועק על פניו לגבי מזונות הקטין, בין בתביעה עצמאית, בין בתביעה להגדלת מזונות, שומה על בית המשפט לבחון מחדש את מזונות הקטין. (389ה)

(4) לבחינת השאלה אם מדובר בתביעת מזונות עצמאית של קטין נוקטת הפסיקה את מבחן הגישה המהותית. בנושאי החזקת הילדים, משמורת, חינוך והסדרי ראייה, נראה כי הפסיקה נוקטת את מבחן הגישה הפרוצדורלית. (390ג-ד)

(5) (אליבא דשופט א’ רובינשטיין): בית המשפט לענייני משפחה מתבקש לבחון בכל מקרה, בראש ובראשונה, את המהות, קרי: בשורה התחתונה, אם מה שנפסק לקטינים כמזונות – לאחר דיון ראוי – משקף את צורכיהם לאמיתם. הגישה המהותית היא אפוא עיקר, והיא תכליתו של ההליך – אי קיפוח הקטינים. (396ג)

ד.

(1) בנסיבות דנן, אין לראות את תביעת הקטינים כתביעה עצמאית, שכן עניינם נדון בפעם השנייה לפני המשיב 2 בהליך אשר יוחד לשם כך. (392ז)

(2) בנסיבות דנן, על פניו, הסכום שנפסק בעבור הקטינים הוא אמנם נמוך מהסכום המינימלי המקובל לצרכים ההכרחיים. עם זאת, פסיקת מזונות לכמה ילדים אינה נעשית בדרך של מכפלת סכומי המינימום. זאת ועוד: בקביעת המזונות מתחשב בית המשפט גם ברכוש הצדדים, והמשיב ויתר על חלקו בדירה לטובת הקטינים, מה שמאזן את סכום המזונות הנמוך באופן יחסי וגם פותר, לכאורה, את שאלת המדור. (393א-ג)

ה. בנסיבות דנן, משהסכימה העותרת להתדיין בבית הדין הרבני, היא מושתקת ומנועה מלעורר עכשיו את הטענה שכל מה שעשה בית הדין – עשה בלי סמכות, ושצוויו כאין וכאפס הם. (394ד)

ו.

(1) העובדה שתביעת מזונות מוגשת בשם הקטינים על ידי האם כאפוטרופה טבעית של הקטינים, אין בה כדי לאיין את האפשרות שמדובר בתביעה עצמאית, ולא זה המבחן לקביעת עצמאותה של התביעה. (395ג)

(2) בעת שהאם מגישה תביעה בשם הקטינים, רשאי בית המשפט לאשר את התביעה או לדחותה בעת ההליך עצמו, ואין צורך בהליך נפרד קודם כדי להקנות לאם סמכות לייצג את הקטינים בתביעה. (395ד-ה)

ז. (אליבא דשופט נ’ הנדל):

(1) המבחן הנוהג בשאלה בדבר התביעה העצמאית הוא המבחן המהותי, בין לענייני מזונות, בין לשאר ענייני הקטין. (406א)

(2) הקריטריון להפעלת המבחן המהותי הוא זה המכונה בפסיקה “דן ופסק” – אם הערכאה אשר נתנה את החלטתה בענייני הקטין שקלה לגופם את עניינו ואת טובתו. תשובה חיובית תביא לפסול את המסלול של תביעה עצמאית זו, ואילו תשובה שלילית תאפשרו. (406ב)

(3) נטל ההוכחה הראשוני מוטל על הקטין במובן זה שעליו להצביע על אינדיקציה לכך שעניינו נבלע בענייני הוריו ושהסוגיה לא נדונה מבחינה מהותית ונפרדת. או- אז יעבור הנטל אל ההורה המסתמך, ועליו יהיה להוכיח כי התוצאה היא פרי שקילה ודיון לגוף עניינו של הקטין. (406ב-ג)

(4) (אליבא דשופט א’ רובינשטיין): בכל ענייני הקטין הקריטריון הוא זה המהותי, קרי: אם נשקלו באופן ספציפי ולגופם הנושאים הקשורים בקטין על ידי הערכאה שדנה. (397 א-ב)

 

עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים. העתירה נדחתה.

 

יגאל זנדר, גליה אליהו – בשם העותרים;

שמעון יעקבי – בשם המשיבים 1-2;

צוריאל בובליל, רונה קרקר – בשם המשיב 3.

 

ניתן היום, כז שבט ה’תשע”ג (07/02/2013).