תקציר בג”צ 4358/93 צוק (18/09/1994): בית משפט עליון ביטל החלטת בית דין רבני להתנות ביטול עיכוב יציאה מהארץ בהפקדת ערבות בנקאית בסך 50,000 דולר

בג”צ 4358/93 צוק נ’ בית הדין הרבני גדול בירושלים, פ”ד מח(4) 563 (1994)

 

בג”צ 4358/93

אפרים צוק

נגד

1. בית הדין הרבני גדול בירושלים

2. חסיה צוק

 

בבית המשפט העליון בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק

[18/09/1994]

לפני המשנה לנשיא א’ ברק והשופטים ת’ אור, צ’-א’ טל

 

העותר והמשיבה 2, החיים שנים רבות בנפרד, מתדיינים בעניין גירושיהם.במסגרת ההליכים התלויים ועומדים בבית הדין הרבני האזורי, ניתן נגד העותר צו לעיכוב יציאתו מן הארץ, הניתן לביטול אם יפקיד העותר ערבות בנקאית על סך 50,000 דולר וייפוי-כוח על זכויותיו בדירה. המשיב 1 אישר את ההחלטה המטילה בטוחות אלה על העותר. מכאן העתירה.לטענת העותר, אין הוא יכול לעמוד בערבות הבנקאית שנקבעה, ולפיכך יש בהחלטה זו משום פגיעה בזכות היסוד של חופש התנועה, ודין ההחלטה להיבטל. עוד טען, כי אין בנמצא אינטרס אמיתי של המשיבה 2, שאותו אמורה ההחלטה להבטיח, לא לעניין מזונות, שכבר הוסדרו בבית המשפט המחוזי, ולא לעניין חשש עיגון, שגם הוא אינו קיים, באשר העותר השליש גט לאשתו בבית הדין הרבני והוא מוכן ליתן לה גט לאלתר.

בית המשפט הגבוה לצדק פסק:

א.

(1) בבוא בית-דין רבני, ככל ערכאה שיפוטית אחרת, להחליט על עיכוב יציאתו של אדם מן הארץ, עליו ליתן משקל ראוי לזכויות היסוד הנזכרות בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, במערכת שיקוליו (570ג-ה).

(2) על-פי האמור בסעיף 6 (א) לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, אחת מזכויות היסוד היא שכל אדם חופשי לצאת מישראל, ואין לפגוע בזכות זו אלא במקרה שמוצדק הדבר בשל הצורך לשמור על זכות או אינטרס בני הגנה, ובמידה הנדרשת לכך, תוך איזון ושקלול של כל הנסיבות והשיקולים הנוגעים לעניין (571ז-572א).

ב.

(1) גם כשמוסמך בית הדין, כמו כל ערכאה שיפוטית אחרת, למנוע יציאת צד לדיון מן הארץ, לצורך הבטחת זכויותיו המהותיות של הצד האחר לדיון, עליו לבחון אם לא קיימות דרכים דראסטיות פחות להבטחת אותו אינטרס שמצא אותו ראוי להגנה. דרך אפשרית לכך היא בקביעת תנאים שרק בהתמלאם תותר היציאה מן הארץ (570ז).

(2) התנאים הנקבעים צריכים להלום את המטרה של הגנה על אותו אינטרס הראוי להגנה. לעומת זאת, אם יקבע בית הדין במסגרת החלטתו תנאים שאינם באים לשרת את אותו אינטרס אלא עניין זר לו, קביעת תנאים אלה תהווה חריגה מסמכות (570ז-571א).

(3) בנסיבות דנן, אף כי מוסמך היה בית הדין הרבני להתנות את יציאתו של עותר מן הארץ בתנאים שיבטיחו את המשיבה 2 מפני עגינות, הרי בתנאים שקבע בדבר מתן ערבות בנקאית בסכום שנקב, חרג מסמכותו. די היה במתן ערבות עצמית וערבות צד ג’ מתאימות, כדי להבטיח את חזרתו של העותר ארצה (571א-ב, 572א).

ג. בנסיבות דנן, התנאי בדבר הפקדת ייפוי-כוח בידי בית הדין הרבני, אשר יופעל אם בתוך שישה חודשים ממועד יציאתו מן הארץ לא יחזור העותר ארצה, הוא בלתי סביר, וחורג מהמטרה שלשמה מוטלים תנאים לעיכוב יציאה מן הארץ (571ד-ז).

ד.

(1) במסגרת התנאים ליציאת העותר מן הארץ, התנה בית הדין הרבני תנאי בדבר מתן ערבות בנקאית אשר נועדה להבטיח עניין קיום כלכלי למשיבה 2, מה שלא היה במסגרת סמכותו, ולא מפני חשש עגינות, עניין אשר הוא שהיה בסמכותו. די בנימוק זה כדי לבטל את התנאי בדבר ערבות בנקאית שעליה החליט בית הדין הרבני האזורי (571ג-ד).

(2) (אליבא דשופט צ’ א’ טל): בהתירו לעותרים, שהליכים תלויים ועומדים נגדם בבתי הדין הרבניים, לצאת מהארץ לתקופה מוגבלת וכנגד ערבויות, מוצא בית המשפט את האיזון הראוי בין הערכים, האינטרסים והעקרונות, המאפיינים את המשפט בישראל שגם בתי הדין הרבניים מצווים עליו (567ב).

(3) (אליבא דשופט ‘ א’ טל):ו התכלית המכוונת בדרישת הערבויות על-ידי בתי הדין הרבניים, היא כפולה:נ הבטחת קיומה הכלכלי של האישה והחשש לעיגונה. בנסיבות דנן, עניין מזונות האישה הוסדר בבית המשפט המחוזי, באמצעות הוראה לתשלום מחצית גימלתו החודשית של העותר למשיבה 2. אין לראות בתוקף מה נזקק בית הדין הרבני לעניין זה (567ד-ה).

ה.

(1) אין בהפקדת “טופס הרשאה לנחפז לצאת לדרך” על-ידי העותר, כדי להבטיח את המשיבה 2 מפני חשש עגינות, ונדרשים לכך ביטחונות נוספים; בית הדין הרבני פעל אפוא במסגרת סמכותו, כאשר דן ושקל אם להתיר את יציאתו של העותר מן הארץ ובאילו תנאים להתיר זאת (570א-ב).

(2) (אליבא דשופט צ’ א’ טל): על-פי ההלכה אפשר לתת גט על-ידי שליח; מסירת הגט לידי האישה – הכורתת את קשר הנישואין – תלויה עד הרגע האחרון ברצונו של הבעל, ולכן, אם הבעל חוזר בו מרצונו, יכול הוא לבטל את השליחות (568ב-ג).

(3) (אליבא דשופט צ’ א’ טל): ביטול השליחות חל אף אם השליח לא ידע על כך; גם אם הבעל התחייב במינוי השליח שלא יבטל שליחותו, עדיין זכותו לבטלה; ואם השליחות בוטלה, בטל הגט והאישה עודנה נשואה. הערבויות המכבידות שקובע בית הדין הרבני בנסיבות דנן, נועדות הבטיח את אי-חזרתו בו של העותר מהשליחות (568ג-ד).

ו. (דעת מיעוט – השופט צ’ א’ טל): בג”צ אינו משמש ערכאת ערעור על החלטותיו של בית הדין הרבני; לפיכך מן הראוי שהשאלות, אם ניתן להסתפק בפחות מערבות בנקאית ואם גובה סכום הערבות הנדרש הוא אכן תנאי שאין העותר יכול לעמוד בו, יובאו על-ידי העותר שוב לפני בית הדין הרבני האזורי (569ה-ו).

 

התנגדות לצו-על-תנאי מיום 02/09/1993. העתירה נתקבלה ברוב דעות נגד דעתו החולקת של השופט צ’ א’ טל, שסבר שיש לדחותה בעיקרה.

 

ש’ סירקיס – בשם העותר;

ר’ יעקובי – בשם המשיבה 2.

 

ניתן היום, י”ג בתשרי ה’תשנ”ה (18/09/1994).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.