תקציר בג”צ 42/54 פולאק (1954): בית משפט עליון פסק כי מועצת הרבנות הראשית אינה קיימת מבחינה חוקית

בג”צ 42/54 הרב פולאק נ’ הרב הרצוג, פד”י ח (1954) 897

 

בג”צ 42/54

הרב משה פולאק

נגד

(1) הרב יצחק א’ הרצוג

(2) הרב א’ אונטרמן

(3) מועצת הרבנות הראשית

 

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

[30/06/1954, 17/05/1954, 18/03/1954]

לפני השופטים חשין, גויטיין, ברנזון

 

איסור להופיע כטוען בבית הדין הגדול לערעורין בירושלים ובבית הדין של תל אביב יפו (בתי דין רבניים) – מעמדה של מועצת הרבנות הראשית.

מועד כהונתה של מועצת הרבנות הראשית שנבחרה ב- 30/01/1945 תם מכל מקום ב- 30/01/1950, ומאז ועד היום לא נתקיימו בחירות חדשות – חוק בתי הדין הרבניים (אישור מינויים), ה’ה’תשי”ב-1952, אינו מזכיר את מועצת הרבנות הראשית, וכל נסיון לא נעשה מטעם המחוקק לפחת בה רוח חיים או להקימה מחדש – חוק בתי הדין הרבניים הנ”ל, מכשיר את כינונם של בתי הדין ואת מינוים של הרבנים המכהנים כדיינים בבתי הדין הרבניים (ובכלל זה, כמובן, גם את בית הדין לערעורין) – הוא לא נועד להכשיר את מינוים או את בחירתם של הרבנים המכהנים כחברי מועצת הרבנות הראשית, שהוא גוף בעל סמכויות רחבות יותר מאלו של בית הדין לערעורין – זכר לדבר, אם לא ראיה חותכת לכך, מתגלה ע”י השוואת הגדרת הביטוי “בית דין רבני” בהצעת החוק הנ”ל (סעיף-קטן ב), שכללה גם את מועצת הרבנות הראשית, לחוק עצמו – הגוף המשפטי היחיד אשר ממנו יכול היה המבקש, ואף חייב היה, לפי התקנה לד לתקנות הדיון בבתי הדין בא”י, להשיג רשיון לפעול כ’טוען בבתי הדין הרבניים’, אינו קיים זה עת רבה – שום גוף אחר לא בא במקומו וכל מוסד המתיימר לפעול בשמו או מכוחו אינו מוסמך להתיר למישהו או לאסור על מישהו לייצג את שולחיו ולטעון להם בבתי הדין – לא בדין תלו התולים את הופעתו של המבקש במילוי דרישות אשר מבחינה אובייקטיבית אין אדם יכול למלאן, ולא במשפט נאסר עליו להופיע כ’טוען’ בשל העובדה, ובשל עובדה זו בלבד, שאין בידו רשיון מטעם מועצת הרבנות הראשית – עמדתם הסרבנית של הרבנים המשיבים איננה נובעת מהתנהגותו של המבקש, כי אם מדבר היותו משולל רשיון הופעה – שיקול זה מוטעה מעיקרו ואינו עשוי לשמש יסוד להיראות אשר ניתנו מטעם המשיבים מס’ 1 ו- 2 לבתי הדין השונים – אין כוח הצו יפה לגבי בתי הדין כיחידות שיפיטיות, אשר אותם המשיבים רבנים אחרים כיוצא בהם יושבים בהם לדין.

 

התנגדות לצו-על-תנאי מיום 18/03/1954 המכוון למשיבים הדורש מהם לבוא וליתן טעם מדוע לא יבטלו את הוראתם, לפיה נאסר על המבקש להופיע כטוען ולייצג את לקוחותיו בדיונים אשר בבית הדין הגדול לערעורין בירושלים ובבית הדין של תל אביב יפו. הצו-על-תנאי נעשה החלטי נגד המשיבים מס’ 1 ומס’ 2.

 

קריצמן – בשם המבקש;

לבנון – בשם המשיבים;

 

ניתן היום, כט סיוון ה’תשי”ד (30/06/1954).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.