בג”צ 38/54 לבנוני (וייס) נ’ יו”ר ההוצל”פ חיפה, פד”י ח (1954) 324
בג”צ 38/54
אביגדור לבנוני (וייס) נגד יו”ר ההוצל”פ חיפה וצילה לבנוני
בבית-המשפט העליון בשבתו כבית-משנוט גבוה לצדק
[11/03/1954, 12/03/1954]
לפני השופטים חשין, גויטיין, ברנזון
התחייבויותיהם ההדדיות של בני זוג, הנפרדים זה מזו, אינן ניתנות, בדרך כלל, לחלוקה ולהפרדה לאחר אישורן על-ידי בית-דין רבני – הדאגה לעתיד ילדיהם של בני הזוג האומר להיפרד היא על הרוב חלק מבעיית הפירוד והיא באה לידי ביטוי בגוף ההסכם המסדיר את עניני הפירוד – שאלהפיקוח על הילדים בעתיד נגררת לרוב אחרי שאלת הגירושין והיא טפלה לה – בית-הדין אשר אליו פונים הצדדים בבקשה להפריד ביניהם, מוסרים לו גם את הסמכות לקבוע את גורל הילדים – סמכותם של הרבנים לגבי הילדים אינה נפסקת עם מתן הגט, אלא נמשכת והולכת גם לאחר מכן – מטעםה, כאשר פונה אחד הצדדים בקובלנה כי הצד השני אינו מקיים את תנאי ההסכם בעניין הילדים, מוסמך גם מוסמך בית-הדין הרבני להיכנס בעבי-הדיון בשאלה זו, שהיא טפלה לעניין הגירושין, ולא באה לידי פתרון סופי מוחלט עם מתן הגט – אחד הצדדים בסכסוכי אישוּת, לאחר שנהנה מחלק הפרות של פסק-דין שניתן על-ידי בית-דין רבני, לא יקבל סעד מבית-המשפט הגבוה לצדק בבואו בטענה שלאחר מעשה, כי פסק-הדין או חלק ממנו ניתן ללא סמכות – כאשר בית-הדין מכיר בזכותו של אחד ההורים לקבל לידו את הקטין אין צורך במינוי אפוטרופוס מיוחד כדי לבצע זכות זו, ומספישאותו הורה יבוא לבית-המשפט ויעמוד על זכותו – במקום שילד הוצא ללא זכות ממשמרו החוקי או במקום שבית-משפט קבע את זכותו של אחד ההורים לקבל את הילד לחזקתו, אך לא חייב מישהו, יחד עם זה, למסור את הילד לחזקת מי-שזכאי-לו, בשני המקרים האלה רשאי ההורה בעל הזכות להביא דיוני הביאם קורפוס בבית-משפט זה – אולם במקום שבית-משפט מוסמך לא בלבד שהכיר על דרך מתן הצהרה בזכותו של אחד ההורים לקבל את הילד לחזקתו, אלא גם חייב את מי שהילד נמצא אותה שעה בחזקתו, כגון את ההורה השני, למסור את הילד להורה בעל-הזכות, וחיוב זה ניתן לביצוע בדרכים האמורות בחוק, אפשר לדרוש את חזקת הילד, לא רק בדרכי הביאס קורפוס אלא גם על יסוד סעיף 46 של חוק ההוצאה-לפועל – “הסיבות המכריחות” שאין בכוחו של החייב להתגבר עליהן, והמונעות מסירת הילד, האמורות בסעיף 46 הנ”ל, פירושן מסיבות אשר מבחינה מעשית אינן מאפשרות לבצע את פסק-הדין, כגון: מחלת הילד, היעלמו ממקום הימצאו וכיוצא באלה – אך לא יו”ר ההוצל”פ מוסמך לפסוק על סמך שיקולים כאלה, כי אם בית-הדין המוסמך, ואליו יפנה הצד המבקש את תיקונו – יו”ר ההוצל”פ מצווה לבצע פסקי-דין הניתנים לביצוע ולא לו לחקור ולקבוע מה תהיינה תוצאות הביצוע – אין לתלוש פסוק אחד מתוך פסק-דין ולפרשו כעומד ברשות עצמו, נפרד ונבדל מכל שאר הפסוקים; פירוש שכזה עלול להביא לידי עקימת הכתוב.
בקשה למתן צו-על-תנאי למשיב מס’ 1, הדורש ממנו לבוא וליתן טעם מדוע לא
יבטל את החלטתו מיום 17/02/1953 בתיק הוצל”פ מחוזי 190/53 ומדוע לא יימנע מלהמשיך
להוציא לפועל את פסק-הדין שניתן על-ידי בית-הדין הגדול לערעורים של הרבנות הראשית
בירושלים ביום יט סיוון ה’תשי”ג בתיק ערעורים מס’ 1/31/713, ובקשה למתן צו-ביניים. הבקשה נדחתה.
גולדשמיד – בשם המבקש.
ניתן היום, ז אדר-ב ה’תשי”ד (12/03/1954).