תקציר בג”צ 3564/16 פלונית (28/09/2016): בית משפט עליון דחה עתירה ליתן פטור משירות צבאי מטעמים שבהכרה דתית

בג”צ 3564/16 פלונית נ’ שר הביטחון (28/09/2016)

 

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

בג”צ 3564/16

 

לפני:

כבוד השופטת א’ חיות

כבוד השופט ע’ פוגלמן

כבוד השופטת ד’ ברק-ארז

 

העותרת:

פלונית

נ ג ד

המשיבים:

1. שר הביטחון

2. צבא הגנה לישראל

3. מפקד מיטב, אל”מ ערן שני

4. משטרת ישראל

 

בשם העותרת:

עו”ד דלית ויטון

בשם המשיבים:

עו”ד יונתן נדב

 

פסק-דין

 

השופטת א’ חיות:

 

עתירה זו מופנית נגד החלטתו של המשיב 1 שלא לפטור את העותרת משירות צבאי מטעמים שבהכרה דתית.

 

רקע הדברים

1. העותרת, ילידת 1997, למדה בבית ספר תיכון חילוני במבשרת ציון. ביום 24/06/2014 התייצבה העותרת בלשכת הגיוס לצורך הליכים לקראת גיוסה לצה”ל (“צו ראשון”) ונמצאה כשירה מבחינה רפואית לשירות ביטחון. ביום 07/01/2015 התייצבה העותרת פעם נוספת בלשכת הגיוס לצורך מבדקים שונים וביום 16/08/2015 מסרה ללשכת הגיוס שאלון העדפות שיבוץ. כשבועיים לאחר מכן, ביום 01/09/2015, הגישה העותרת בקשה לשרת כמש”קית ת”ש בבסיס קרוב למקום מגוריה. בקשה זו נדחתה על ידי הצבא משום שהעותרת לא עמדה בתנאי הסף הנדרשים לשיבוץ לתפקיד וביום 02/11/2015 קיבלה העותרת הודעה על כך שהוחלט לשבצה כמאבחנת ביטחונית. כשבועיים לאחר מכן, פנתה העותרת ללשכת הגיוס וביקשה לשוחח עם מש”קית ת”ש ולאחר שלושה ימים נוספים, ביום 18/11/2015, חתמה העותרת על תצהיר לפיו טעמים שבהכרה דתית מונעים ממנה מלהתגייס לשירות צבאי (להלן: התצהיר). דיין בית הדין הרבני אישר ביום 25/11/2015 כי העותרת חתמה בפניו על התצהיר לאחר שהסביר לה את תכנו והזהיר אותה כי עליה להצהיר אמת, וביום 02/12/2015 הגישה העותרת את התצהיר החתום ללשכת הגיוס.

2. עם הגשת התצהיר נערך לעותרת ראיון בו נשאלה לטעמים העומדים ביסוד הצהרתה. מסיכום הראיון (מש/2) עולה כי העותרת טענה שחזרה בתשובה לפני 5 חודשים וכי היא משתתפת בשיעורי תורה. בנוסף על כך טענה העותרת כי היא שומרת כשרות ונגיעה, מקפידה על לבוש צנוע וצמה בארבעה צומות. אף על פי כן, ידעה העותרת למנות רק שלושה צומות, הסבירה כי היא צמה ביום כיפור בשל חורבן בית המקדש ורק לאחר מכן שינתה את תשובתה לתשעה באב, ולא ידעה למנות ברכות מברכות השחר. בנוסף צוין בסיכום כי חרף טענתה של העותרת לפיה היא שומרת נגיעה, מקפידה על לבוש צנוע ומנסה למצוא שידוך, נמצאו תמונות שלה בחברת בן זוג ובלבוש שאינו תואם אורח חיים דתי. כחודש לאחר מכן, ביום 05/01/2016, התייצבה העותרת לראיון נוסף בלשכת הגיוס אך הפעם סירבה להתראיין בטענה כי לא נשלח לביתה צו המורה לה להתייצב בלשכה. בעקבות זאת הונפק לעותרת צו המורה לה להתייצב בלשכת הגיוס ביום 21/01/2016, אך העותרת סירבה לקבל אותו לידיה והוא נשלח אליה בדואר. ביום שלמחרת הגישה העותרת קבילה לנציב קבילות החיילים, אך הנציב לא מצא מקום להתערב בהחלטות הצבא בעניינה.

3. ביום 21/01/2016 התייצבה העותרת לראיון נוסף בפני מפקדת לשכת הגיוס בירושלים. בראיון זה מסרה מפקדת לשכת הגיוס לעותרת כי נמצאו ראיות לכך שהצהרתה לפיה טעמים שבהכרה דתית מונעים ממנה מלשרת בצבא הנה הצהרה כוזבת ועל כן לא מצאה לנכון לפטור אותה משירות צבאי (המכתב שמסרה מפקדת לשכת הגיוס לעותרת צורף כנספח מש/3 בתגובה לעתירה). בעקבות הראיון שלחה באת כוחה (ואמא) של העותרת מכתב למפקדת לשכת הגיוס (צורף כנספח ע/ט2 לעתירה) בו דרשה ממנה להתנצל בכתב בפני העותרת בתוך 7 ימים “שאם לא כן תוגש נגדך תביעה נזיקית בגין לשון הרע, וכן הגשת תלונה לגוף האמון על חקירת אירוע כאמור”. בתשובתה למכתב ציינה מפקדת לשכת הגיוס כי יש באפשרותה של העותרת להגיש ערעור על החלטתה בפני סגן מפקד יחידת “מיטב” בצה”ל וביום 24/02/2016 הגישה העותרת ערעור על ההחלטה. בערעור ציינה באת כוחה של העותרת כי “בתי התכוונה באמת ובתמים להתמיין ואף להתגייס לשרות הביטחון, אך מטבע הדברים תכניותיה השתנו כאשר הבינה שטעמים שבהכרה דתית מונעים ממנה מלשרת בשרות בטחון נוכח היותה שומרת כשרות בבית ומחוצה לו [ו]בהיותה שומרת שבת ואיננה נוסעת בשבת” (ע/יג1). ביום 06/03/2016 ערך סגן מפקד יחידת מיטב לעותרת ראיון במסגרתו הציג בפניה ראיות המלמדות לכאורה שהיא אינה מנהלת אורח חיים דתי. העותרת לא התכחשה לאמיתותן של ראיות אלו ורק טענה כי “יצר הרע” גבר עליה באותם מקרים. בסופו של הראיון החליט סגן מפקד מיטב לדחות את ערעורה של העותרת ולהגיש נגדה תלונה במשטרה בגין הגשת תצהיר כוזב. בעקבות החלטתו של סגן מפקד מיטב שלחה אליו באת כוחה של העותרת מכתב בו טענה כי “שפכתם את דמה של בתי על לא עוולה בכפה! רק בגלל שהחליטה לחזור בתשובה, ולנהל אורח חיים דתי ושאינו מקובל על צה”ל” (ע/טו).

4. אף שערעורה נדחה, העותרת לא התייצבה לשירות צבאי בתאריך שנקבע לה (13/03/2016) והיא העבירה לרשויות הצבא מסמכים רפואיים שונים מהם עולה כי ביום שבו נדרשה להתייצב פנתה למיון ושוחררה ממנו עוד באותו היום. כמו כן צירפה העותרת אישור מחלה חתום בידי רופא. המסמכים הרפואיים שהעבירה העותרת הועברו לידי הרופא הראשי של לשכת הגיוס וזה אישר לעותרת ימי מנוחה והורה לה להתייצב ביום 23/03/2016 במדור הרפואי בלשכת הגיוס. העותרת לא התייצבה במדור הרפואי במועד שנקבע לה ולאחר התכתבויות נוספות עם באת כוחה הורתה לה מפקדת לשכת הגיוס להתייצב לוועדה רפואית ביום 07/04/2016. גם הפעם העותרת לא התייצבה ולפיכך קבעה הוועדה הרפואית, בהיעדרה, ועל סמך המסמכים הרפואיים שהעבירה כי היא כשירה לשירות צבאי. מספר ימים לאחר מכן העבירה העותרת ללשכת הגיוס מסמכים רפואיים נוספים. מסמכים אלו הועברו לעיונו של הרופא הראשי של לשכת הגיוס אשר קבע כי האמור בהם תואם את מסקנות הוועדה הרפואית ולפיכך אין מניעה רפואית להכריז על העותרת כעל נעדרת משירות צבאי שלא ברשות. בעקבות זאת נמסר לעותרת כי הוחלט להכריז עליה כנעדרת משירות צבאי שלא ברשות ולהוציא נגדה פקודת מעצר. שלושה שבועות לאחר מכן הגישה העותרת את העתירה דנן. להשלמת התמונה יצוין כי ביום 31/08/2016 הוחלט לגנוז את תיק החקירה נגד העותרת בשל היעדר ראיות מספיקות להעמידה לדין.

 

טענות הצדדים

5. לטענת העותרת מפקדת לשכת הגיוס בירושלים מתנכלת לה משיקולים זרים ועושה שימוש לרעה בסמכותה על מנת לגייס אותה בניגוד לרצונה על אף שידוע לה היטב כי היא בעלת תשובה ואינה יכולה להתגייס לצה”ל מטעמים רפואיים. העותרת מוסיפה וטוענת כי מפקדת לשכת הגיוס מנסה “לתפור לה תיקים” וחברה לגורמים אחרים בצבא על מנת שיסייעו לה “במזימתה הנקמנית … להכפיש את שמה ולהתיר את דמה לכל על לא [עוול] בכפה … [ו]הכל משיקולים זרים” (סעיף 4 לעתירה). העותרת ממשיכה וטוענת כי מפקדת לשכת הגיוס שלחה “בריונים” על מנת שיבלשו אחריה ויצלמו אותה ללא רשותה, וכמו כן היא טוענת כי בראיונות שנערכו לה היא זכתה ליחס פוגעני ומזלזל ונשללה ממנה הזכות להיות מיוצגת. בנוסף טוענת העותרת כי חיילת שלמדה עמה בתיכון ומשרתת כיום בלשכת הגיוס העלילה עליה בפני מפקדת לשכת הגיוס כי בניגוד להצהרתה היא אינה מנהלת אורח חיים דתי. העותרת מוסיפה וטוענת בהקשר זה כי כיום היא לומדת ומתגוררת במדרשה דתית בירושלים וכי בידיה ראיות למכביר לכך שהיא מנהלת אורח חיים דתי המונע ממנה מלהתגייס לצבא. עוד טוענת העותרת כי העובדה שסמוך לאחר הגשת התצהיר “מעדה” והתנהלה באופן שאינו הולם אורח חיים דתי אינה סותרת את טענתה כי עברה תהליך הדרגתי של חזרה בתשובה וכיום היא מנועה מלשרת בצבא מטעמים שבהכרה דתית. בנוסף על כך טוענת העותרת כי מפקדת לשכת הגיוס התעלמה מהמסמכים הרפואיים ששלחה לה ומההמלצות של רופאיה ודרשה ממנה להתייצב לשירות ביטחון על אף שמצבה הרפואי אינו מאפשר זאת. עוד נטען כי מפקדת לשכת הגיוס התעלמה מבקשתה להופיע בפני הוועדה הרפואית שנקבעה לה בליווי עורך דין ורופא. העותרת מוסיפה וטוענת כי נודע לה שבכוונתה של מפקדת לשכת הגיוס ליתן הנחיות להתעלל בה עם גיוסה לצבא ואף מטעם זה נדרשת התערבותו של בית המשפט. לבסוף טוענת העותרת כי בניגוד לטענות המשיבים היא הגישה את התצהיר במועד. מטעמים אלו מבקשת העותרת להורות למשיבים לבטל את הכרזתה כנעדרת מהשירות שלא ברשות ולהימנע מלגייס אותה לצבא, ולחלופין לאפשר לה להשתבץ בתפקיד ההולם את אמונתה הדתית.

6. לטענת המשיבים ישנן ראיות מנהליות למכביר המעידות על כך שהעותרת אינה מנהלת אורח חיים דתי והגישה תצהיר כוזב לרשויות הצבא. המשיבים טוענים כי חיפוש ברשת האינטרנט וברשתות החברתיות העלה מספר תמונות המלמדות כי בחודשים שקדמו להגשת התצהיר העותרת בילתה בחוף הים בביגוד שאינו הולם אורח חיים דתי וישבה במסעדות לא כשרות (מש/4). בנוסף על כך נמצאו תמונות מהחודש שקדם להגשת התצהיר בהן נראית העותרת מחובקת עם מי שהיה בן זוגה באותה העת ויושבת במסעדה לא כשרה, זאת בניגוד לטענותיה כי היא שומרת כשרות ונגיעה (מש/5). עוד נטען כי שבועיים לאחר שהצהירה כי טעמים שבהכרה דתית מונעים ממנה מלשרת בצה”ל תועדה העותרת יושבת בבר לאחר כניסת שבת וכשבוע לאחר מכן היא תועדה מבלה במסיבה לאחר כניסת שבת (מש/6 ו- מש/7). כמו כן טוענים המשיבים כי ישנן ראיות לכך שביום השבת שלאחר המסיבה ובשבת שלאחריה השתמשה העותרת במכשיר הטלפון הסלולארי שברשותה. המשיבים מדגישים כי העותרת לא התכחשה לאמיתותן של הראיות האמורות אלא רק טענה כי “יצר הרע” גבר עליה באותם מקרים. בנוסף על כך טוענים המשיבים כי באת כוחה של העותרת הטיחה במפקדת לשכת הגיוס ובסגן מפקד יחידת מיטב האשמות קשות ובלתי מבוססות. עוד טוענים המשיבים כי העותרת עשתה דין לעצמה ולא התייצבה בלשכת הגיוס במועדים שנקבעו לה ודי בכך כדי לדחות את עתירתה על הסף. לבסוף טוענים המשיבים כי העותרת הגישה את התצהיר באיחור ואף מטעם זה לא היה מקום להעניק לה פטור משירות צבאי. מטעמים אלו סבורים המשיבים כי דין העתירה להידחות על הסף ולגופה תוך חיוב העותרת בהוצאות.

7. להשלמת התמונה יצוין כי לאחר שהתקבלה תגובת המשיבים התבקשה העותרת להודיע האם היא עומדת על עתירתה. ביום 30/08/2016 הודיעה העותרת כי היא עומדת על העתירה תוך שצרפה ראיות נוספות אשר מוכיחות לטענתה כי היא מנהלת כיום אורח חיים חרדי. העותרת הוסיפה וטענה כי המשיבים מפלים אותה לרעה ומתנהלים בשרירותיות, באטימות ובחוסר תום לב וכי אין מקום לייחס משקל לכך שהתנהלה באופן שאינו הולם אורח חיים דתי טרם שהשלימה את תהליך החזרה בתשובה.

 

דיון והכרעה

8. דין העתירה להידחות על הסף בהיעדר עילה להתערב בהחלטה שלא לפטור את העותרת משירות ביטחון.

הסמכות לפטור נשים משירות ביטחון מטעמים שבהכרה דתית מעוגנת בסעיף 40(א) לחוק שירות בטחון [נוסח משולב], התשמ”ו-1986 אשר זו לשונו:

40(א) מיועדת לשירות בטחון שהצהירה בכתב לפי סעיף 15 לפקודת הראיות [נוסח חדש], ה’תשל”א-1971, בפני שופט או דיין בבית דין רבני, שלושה אלה:

(1) טעמים שבהכרה דתית מונעים אותה מלשרת בשירות בטחון;

(2) היא שומרת על כשרות בבית ומחוצה לו;

(3) היא אינה נוסעת בשבת –

תהא פטורה מחובת שירות בטחון לאחר שתמסור את התצהיר, באופן ובמועד שייקבעו בתקנות, לפוקד שהוסמך לכך.

סמכותו של שר הביטחון לפטור נשים משירות ביטחון מטעמים שבהכרה דתית נדונה לאחרונה על ידי בית משפט זה בבג”צ 739/15 כליפה נ’ שר הביטחון (‏15/10/2015) (להלן: עניין כליפה). נסיבותיו של המקרה שנדון בעניין כליפה דומות לנסיבותיו של המקרה דנן. גם שם דובר על מועמדת לשירות ביטחון אשר נמצאו ראיות מנהליות העומדות בסתירה להצהרתה כי טעמים שבהכרה דתית מונעים ממנה להתגייס לצבא. באותו המקרה עמדה השופטת ע’ ברון על היקף שיקול הדעת הנתון לשר הביטחון בבואו להכריע בבקשות לפטור משירות ביטחון מטעמים שבהכרה דתית וקבעה כי רשויות הצבא אינן “חותמת גומי” ואינן מחויבות לפטור נשים משירות ביטחון כאשר מתגלות ראיות לכך שהן אינן מנהלות אורח חיים דתי, ובמילותיה:

“לתגובת המשיבים לעתירה צורפו תמונות שפורסמו על ידי העותרת עצמה ועל ידי בן זוגה ברשת הפייסבוק, המעידות שכבר מעת הגשת הבקשה הראשונה לפטור מטעמים שבהכרה דתית וכך עד היום, העותרת אינה מקיימת אורח חיים דתי. מבלי להיכנס לפרטים, ייאמר כי מדובר במספר תמונות שבהן מצולמת העותרת בבגד ים ביקיני ובלבוש אחר שאינו תואם אורח חיים דתי; וכן בתמונות אחרות שבהן העותרת נראית כשהיא נוסעת ברכב, סועדת במסעדה, רוחצת בחוף הים וכן הלאה, כאשר ביחס לתמונות אלה נכתב בדף הפייסבוק במפורש כי הן צולמו בשבת. יובהר כי אין באמור משום הבעת עמדה כלשהי לעניין לבושה או עיסוקיה של העותרת, והדברים נאמרים אך ורק בהתייחס להצהרותיה שלה כי היא מקיימת אורח חיים דתי. בתצהיר שהגישה במהלך הדיון בעתירה אמנם הכחישה העותרת כי התמונות צולמו בשבת – ואולם מדובר בהכחשה סתמית וגורפת, מבלי שנאמר מתי ובאלה נסיבות נערכו הצילומים לגרסתה; ובהתייחס לתמונות שבהן הלבוש של העותרת אינו תואם אורח חיים דתי לא נאמר דבר, והשתיקה מדברת בעד עצמה. התמונות כשלעצמן, שיובהר כי הן מוצגות בפייסבוק באופן פומבי ולעיני כל, ובמיוחד כשהן מצטרפות לחוסר ההתמצאות שגילתה העותרת בענייני הדת בריאיון שנערך לה בלשכת הגיוס, מלמדים כי תצהירה של העותרת שניתן לשם קבלת הפטור מגיוס מטעמים שבהכרה דתית, ושעליו אף מבוססת העתירה דנן, אינו תצהיר אמת. משכך העותרת אינה זכאית לפטור המבוקש, ואין כל צידוק להפלותה בעניין זה על פני נשים אחרות הנושאות בנטל השירות בצבאי” (שם, בפסקאות 15-14)

השופט י’ עמית שהצטרף לחוות דעתה של שופטת ברון בעניין כליפה הוסיף על דבריה כי:

“התנהלותה של העותרת, מלמדת על תפיסתה כי הגיוס לצה”ל הוא “תוכנית כבקשתך”, וכי היא רשאית לעשות דין לעצמה ולהתייצב או שלא להתייצב בלשכת הגיוס, על פי רצונה-שלה. בנות רבות משרתות בתפקידים שונים משך שלוש שנים בתנאי שירות סדיר … יש בנות, שבנוסף לשירות צבאי של שנתיים או שלוש, דוחות את גיוסן כדי לתרום קודם לכן שנת שירות או שנת מכינה קדם-צבאית. מספרן של הבנות הדתיות המתגייסות הולך ועולה. מול אלה – ומול צרכי הביטחון שהביאו לאחרונה להארכת תקופת השירות של בנות בצה”ל – מצערת התופעה, שאותה מייצגת העותרת שבפנינו, של “התחזקות” ו”התקרבות” כשם קוד להתחמקות ולהשתמטות. דומה כי לא הכרה דתית מונעת מהעותרת להתגייס, אלא ההכרה כי באמצעות תצהיר כוזב היא יכולה לחסוך שנתיים יקרות מחייה, בהן תעשה לעצמה ולביתה. … על כך יש להצר ולהתקומם.”

9. דברים אלו יפים לענייננו. אמנם, במקרה דנן הביאה העותרת ראיות המלמדות, לכאורה, שכיום היא לומדת ומתגוררת במדרשה דתית בירושלים, ואולם נוכח הראיות שצורפו לתגובת המשיבים לעתירה, אשר העותרת אינה חולקת על אמיתותן, אין מנוס מן המסקנה כי בעת שהצהירה כי טעמים שבהכרה דתית מונעים ממנה להתגייס לשירות ביטחון, העותרת לא אמרה אמת. בנסיבות אלו, אין מקום להתערב בהחלטה שלא לפטור את העותרת משירות ביטחון מטעמים שבהכרה דתית. אשר לטענתה של העותרת לפיה היא מנועה מלהתגייס לצה”ל בשל מצבה הרפואי, נוכח העובדה שלא התייצבה במדור הרפואי בלשכת הגיוס או בפני הוועדה הרפואית שנקבעה לה כפי שנצטוותה לעשות, גם ההחלטה שלא לפטור אותה משירות ביטחון מטעמים רפואיים אינה מצדיקה התערבות. לכך יש להוסיף כי העותרת נהגה בחוסר ניקיון כפיים ועשתה דין לעצמה משלא התייצבה בלשכת הגיוס במועדים שנקבעו לה ואף מטעם זה יש לדחות את עתירתה על הסף (ראו והשוו: עניין כליפה, בפסקה 10).

לבסוף ראיתי מקום לציין כי במסגרת העתירה ובהתכתבויות שקדמו לה הטיחו העותרת ובאת כוחה טענות קשות בחיילים ובקצינים שטיפלו בעניינה של העותרת. לטענות אלו לא מצאתי כל ביסוס בחומר שצורף לעתירה ויש להצר על הלשון הקשה בה נקטו העותרת ובאת כוחה ללא הצדקה כלפי רשויות הצבא.

אשר על כן, העתירה נדחית על הסף. העותרת תשלם למשיבים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 3,000 ש”ח.

 

ניתן היום, ‏כה אלול ה’תשע”ו (‏28/09/2016).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.