תקציר בג”צ 353/70 אייזיק (שי”ק) (06/04/1971): בית משפט עליון דחה עתירה נגד החלטת משרד הפנים לדחות בקשה לשינוי שם המשפחה של בן-זוגו שאינם נשואים

בג”צ 353/70 אייזיק (שי”ק) נ’ שר הפנים, פ”ד כה(1) (1971) 544

 

בג”צ 353/70

המ’ 142/71

בלה אייזיק (שי”ק)

נגד

משרד הפנים

 

בבית-המשפט העליון בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק

[03/12/1970, 22/03/1971, 06/04/1971]

לפני השופטים לנדוי, ח’ כהן, י’ כהן

 

יום לאחר שיצא צו-על-תנאי מבית-המשפט הגבוה לצדק, בו נדרש המשיב להראות טעם מדוע לא יתן לעותרת תעודת על שינוי שמה, לשם האיש שעמו היא חיה, יצא מכתב ממשרד הפנים אל העותרת בו נפסל שם המשפחה המבוקש על-ידה, מהטעם שהשם “עלול להטעות את הציבור” וכן הוא עלול “לפגוע בתקנת הציבור”.

בית-המשפט העיון פסק –

א.

(1) אי-מתן התעודה על שינוי השם על-ידי שר הפנים, או על-ידי מי שהוסמך על-ידו לפי סעיף 23 של חוק השמות, ה’תשט”ז-1956, תוך חודש ימים מקבלת ההודעה על כך, לפי סעיף 17 של החוק, אינו שולל את הסמכות לפסול את שינוי השם לפי סעיף 16 (552ו).

(2) האיחור במתן תשובתו של מי שהוסמך כאמור על-ידי השר, עד למחרת יום מתן הצו-על-תנאי, אינו מצדיק התעלמות מהוראת סעיף 24 לחוק, המאפשר לעותר לפנות אל שר הפנים, כדי לקבל את הכרעתו הסופית (553א).

(3) משניתנה תשובתו של מי שהוסמך על-ידי השר, אם כי באיחור, נפתחה לעותרת הדרך לפניה אל השר, לפי סעיף 24, ובית-המשפט הגבוה לצדק לא יתערב לפני שמוצו הליכי השגה אחרים הקבועים בחוק (553ב).

ב. דעת המיעוט (השופט ח’ כהן):

(1) היות “השם החדש עלול להטעות”, כמשמעות דיבור זה בסעיף 16 לחוק השמות, מצביע על הטעיה אחרת ושונה מזו העלולה להיגרם על-ידי השם המשותף לאיש ולאשה החיים יחד, כאילו נשואים הם כדין (551ד).

(2) הטעיה כזו, אפילו עלולה היא לקרות, יכול ותהא בכלל ההטעיות אשר הן כגדר סעיף 16 לחוק, אך ורק באותם המקרים אשד בהם יש לשר יסוד סביר להניח, כי שינוי השם לא געשה בתום-לב על-ידי אשה שרצונה להיקרא בשם משפחת אישה וילדיה, אלא כי שינוי השם בא בכוונת זדון להסעות את השלטונות, או גוף או אדם פלוני (551ה).

(3) מטרתה של אם, שיהא לה ולבניה שם משפחה אחד, היא מטרה כשרה, ואין בה שמץ פסול, ומצד החוק אין שום מניעה לכך שאשה תיקרא בשם בחיר לבה, אף שטרם נישאה לו .

(4) משהפר השר-המשיב את החובה שהטיל עליו המחוקק ליתן תעודתו תוך חודש ימים מיום הגשת ההודעה על שינוי השם, ובית-המשפט הגבוה לצדק ציווה עליו להראות טעם מדוע לא יתן את התעודה המבוקשת, שוב אין הוא יכול להישמע בטענה שבית-משפט זה לא ייזקק לעתירה באשר לא מיצתה העותרת את דרכי הסעד הפנימיות הפתוחות לפניה לפי סעיף 24 לחוק השמות (548ב).

 

הערות:

לסירוב משרד הפנים לאשר שינוי שם משפחה, עיין בג”צ 71/65 שטנד נ’ שר הפנים, פד”י יט(1) (1965) 501.

 

התנגדות לצו-על-תנאי מיום ה כסלו ה’תשל”א (03/12/1970), המכוון למשיב והדורש ממנו לבוא וליתן טעם, מדוע יסרב להמציא לעותרת תעודה המעידה על שינוי שם, לפי סעיפים 10, 17 לחוק השמות, ה’תשט”ז-1956. הצו-על-תנאי בוטל, ברוב דעות, כנגד דעתו החולקת של השופט ח’ כהן.

 

י’ בן-מנשה – בשם העותרת;

י’ בר-סלע, סגן פרקליט המדינה – בשם המשיב.

 

ניתן היום, יא ניסן ה’תשל”א (06/04/1971).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *