בג”צ 349/1965 פרו נ’ קאדי-מד’הב, בית-הדין הדתי הדרוזי, פ”ד כ(2) 342 (1966)
בג”צ 349/65
סלמאן-עלי פרו
נגד
קאדי-מד’הב – שיך לביב אבו-רוקון,
בית-הדין הדתי הדרוזי ו-בדיעה נאיף חסין (רבאח) פרו
בבית-המשפט העליון בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק
[08/12/1965, 13/12/1965, 24/05/1966]
לפני מ”מ הנשיא (זילברג), והשופטים לנדוי, הלוי
העותר והמשיבה השלישית הם בני העדה הדרוזית; ביניהם נערך “שטר נישואין” ולטענת המשיבה היא כבר נישאה בזה לעותר; טענת העותר היא שהיו אלה אירוסין בלבד, והוא מסרב להשלים את הנישואין מפני שבני כפרם החלו מרננים אחריה.
רינונים אלה הכריחו את המשיבה לבקש לה מחסה בביתו של המשיב הראשון, מנכבדי העדה. היא גרה בביתו בחדר נפרד, אבל איננה סמוכה על שולחנו אלא מתפרנסת מיגיע כפיה. העותר הגיש אל בית-הדין הדתי של העדה הדרוזית בקשה להכריז שהוא עדיין רווק והמשיבה הגישה בקשה לחייב את העותר בתשלום מזונות. בתביעת המזונות ניתנה החלטה על תשלום מזונות זמניים בסך 160 ל”י לחודש ועליה עירער העותר לפני בית-הדין הדתי הדרוזי לערעורים. המשיב הראשון הוא אחד משלושת חברי בית-הדין הדרוזי הדן בערכאה ראשונה בשתי התביעות הנ”ל, וטענת העותר היא, שבגלל מגורי המשיבה בביתו פסול הוא לשבת בדין בתביעות הנדונות, ומשום כך פסול גם ההרכב כולו. עתירתו היא למנוע את המשיב הראשון מלהמשיך ולדון בתביעות.
בית-המשפט העליון, בבטלו את הצו-על-תנאי, פסק –
א.
(1) ישיבתו של דיין הפסול לדון כמוה כפגיעה בעיקרי הצדק הטבעי, ופגיעה כזאת יכולה לעלות כדי חריגה מסמכותו של בית-הדין, בו משתתף הדיין הפסול. השתתפותו של שופט הפסול לדון שולל במישרין את סמכותו של הרכב בית-המשפט בו השתתף אותו שופט פסול.
(2) מכאן שלבית-משפט זה הסמכות להתערב, אם הוא רואה צורר לתת סעד-למען-הצדק, אך מתן הסעד מסור לשיקול-דעתו של בית-המשפט.
ב.
(1) העותר לא עורר את טענתו זו בהזדמנות הראשונה שהיתה לו, אם כי ידע על מקום מגורי המשיבה לפני התחלת הדיון, ובזה הוציא את עצמו מכלל ההוראה הספציפית שבסעיף 7(ב)(4) לחוק בתי-המשפט, ה’תשי”ז-1957.
(2) ייתכן שדבר מגורי המשיבה נודע לבא-כוחו של העותר, שעורר את ענין פסלותו של הדיין רק ביום פנייתו לבית-המשפט, אבל לא ידיעתו של עורך-הדין קובעת כאן אלא ידיעת מרשו, העותר.
ג. בנסיבות הענין נראה, כי מוטב שטענת פסלותו של דיין מן הנימוק האמור תתברר קודם כל בבית-הדין הדתי לערעורים של העדה הדרוזית. לא-כל-שכן, שההכרעה בשאלה, אם מקלט למשיבה פוסל את הדיין מלשבת בדינה, תלויה במידה רבה במנהגי העדה אליה משתייכים כל הנוגעים בדבר.
התנגדות לצו-על-תנאי מיום יט כסלו ה’תשכ”א (13/12/1965), המכוון למשיבים והדורש מהם לבוא וליתן טעם, מדוע לא יימנע המשיב מס’1 מלהמשיך לדון בתביעות ההדדיות שהוגשו על-ידי העותר והמשיבה מס’ 3 בתיקים מס’ 67/65 ו-80/65 של בית-הדין הדרוזי ומדוע לא יפסול את עצמו המשיב מס’ 1 מלשבת לדין בתיקים הנ”ל. הצו-על-תנאי בוטל.
נ’ כהן – בשם העותר;
ג’ שלהוב – בשם המשיבה מס’ 3;
צ’ טרלו, סגן פרקליט המדינה – בשם היועץ המשפטי לממשלה.
ניתן היום, ה בסיון תשכ”ו (24/05/1966).