תקציר בג”צ 302/79 פלונית (11/07/1979): בית משפט עליון דחה עתירה לפטור משירות צבאי שמגיש בשל הגשתה לאחר החיול

בג”צ 302/79 פלונית נ’ השלישות הראשית צה”ל, פ”ד לג(3) (1979) 701

 

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

בג”צ 302/79

 

בפני:

כבוד השופט שמגר

כבוד השופט אשר

כבוד השופט בייסקי

 

העותרת:

פלונית

נ ג ד

המשיב:

השלישות הראשית לצה”ל

 

בקשה למתן צו-על-תנאי מיום י תמוז ה’תשל”ט (05/07/1979)

 

בשם העותרת:

עו”ד ל’ רוזנברג

בשם המשיב:

עו”ד ר’ יאראק, סגן בכיר לפרקליט המדינה

 

פסק-דין

 

השופט שמגר:

 

1. ביום 5/07/1979 החלטנו לדחות את העתירה מתוך הטעמים שהובאו, בתמצית, בהחלטתה האמורה ועתה נוסיף פירוט מלא יותר של נימוקינו.

2. העותרת שהיא ילידת 28/10/1958, עלתה לישראל ביום 09/10/1972 והפכה במועד האמור לאזרחית ישראל ולתושבת הארץ. בעת עלייתה נרשמה העותרת כיהודייה. ביום 29/05/1977 גוייסה העותרת לשירות סדיר ואף חויילה אחרי שהשלימה את הרישום ואת בדיקות הכושר. בעת ההיא לא העלתה טענה כלשהי כאילו מונעים טעמים כלשהם את גיוסה לשירות סדיר או כי יש במעמדה האישי כדי לפטרה מחובת שירות. כל שביקשה בעת ההיא היה דחיית שירות כדי ללמוד בבית הספר לאחיות מעשיות ובקשתה זו נענתה בחיוב. לאחר מכן הפסיקה העותרת את לימודיה הנ”ל, ביקשה לחזור לשירות סדיר וציינה כי היא מבקשת לשרת בקרבת ביתה. זמן קצר לאחר מכן הוסיפה וביקשה להשתחרר מן השירות כדי לטפל באביה החולה. בעקבות בקשותיה נחקר מצבה האישי ובקשת השחרור נדחתה, אחרי שהסתבר כי אבי העותרת עובד ושמכתר. יחד עם זאת הומלץ כי העותרת תשובץ במקום שירות הקרוב לביתה. תאריך שובה לשירות סדיר נקבע ליום 25/10/1978 אך היא לא התיצבה כחובתה, אלא נעדרה מן השירות שלא ברשות, נעצרה ואף נשפטה. בעת שהעותרת נעדרה מן השירות פנה אביה ללשכת ראש אכ”א והעלה לראשונה אתה טענה כי על פי חוזה שנערך לפני עורכת דין ל’ צמל בשנת 1975 נמצאת העותרת ב”יחסים משפחתיים” עם צעיר גרמני אשר חזר בינתיים לארצו וגוייס שם לצבא. הבקשה נבדקה ואחרי שהתברר כי לא מדובר על נישואיו התקפים על פ דין כלשהו, נענתה הבקשה בשלילה. העותרת לא אמרה נואש ופנתה עתה אל ראש מרכז הגיוס בבקשה לפטרה מגיוס ואף העלתה נימוק חדש שלא הוזכר אף פעם לפני כן והוא כי היא נוצרייה לותרני ובשל כך מונעים ממנה טעמים שבהכרה דתית מלשרת בשירות ביטחון. הבקשה הועברה לטיפולה של הפרקליטות הצבאית וזו המליצה, ככל הנראה בלי לדעת את פרטי העובדות ונתוני העבר, שהעותרת תפוטר מן השירות. בעקבות המלצה זו החליט השליש הראשי ביום 30/04/1979 לפטור את העותרת, אך ימים מספר לאחר מכן, היינו ביום 07/05/1979 ולאחר שנתבררו לו העובדות המלאות כהוויתן, חזר בו מהחלטתו אחרי שניתנה לעותרת אפשרות להעלות טענותיה נגד השינוי בהחלטתה.

מכאן העתירה המופנית נגד ביטול ההוראה בדבר פיטורה של העותרת מן השירות.

3. אין כל ממש בעתירה זו: העותרת היא תושבת ישראל ועל כן חלה עליה חובת שירות בטחון על פי חוק שירות בטחון, תשי”ט-1959 [נוסח משולב]. אשה נשואה פטורה אמנם מחובת שירות סדיר (סעיף 30(ב) לחוק הנ”ל), אך החוזה אותו ערכה גברת צמל לא היקנה לעותרת על פי דין מעמד של אשה נשואה וככל הנראה גם היא לא ראתה עצמה כנשואה כאשר נקראה לשירות בשנת 1977, היינו שנתיים אחרי שנערך החוזה הנ”ל.

סעיף 30(ג) לחוק הנ”ל כנוסחו בעת קריאתה לשירות של העותרת, קבע כי אשה שהוכיחה באופן שנקבע בתקנות ולרשות שנקבעה על פיהן כי טעמים שבמצפון או טעמים שבהכרה דתית מונעים אותה מלשרת בשירות ביטחון, פטורה מחובת אותו שירות. אך בקשה, כאמור, צריך היה להגיש על פי התקנות לא יאוחר מן היום שנקבע להתיצבות הראשונה. בעקבות הוראה זו פסק בית משפט זה בעבר לא אחת, כי הזכות לפטור איננה עומדת למי שמגיש בקשתו אחרי שחוייל כבר לשירות. במקרה לשפנינו הועלתה הטענה בדבר טעמים שבהכרה דתית כשנתיים אחרי ההתיצבות הראשונה ועל כן אין למצוא פגם בהחלטתו של השליש הראשי אשר סבר, בין היתר, כי הבקשה האמורה לא הוגשה כדין.

בפניות של העותרת אל רשויות הגיוס השתנו הטעמים מעת לעת, כאשר ברור בעליל שהעותרת מונעת בבקשותיה על ידי מטרה מרכזית אחת והיא שלא לשרת: הטענה כי היא חייבת לטפל באביה הנכה, כאשר מדובר על אב עובד שאיננו יושב בית ואשר גם חי יחד עם אמה של העותרת, אם כי לא במסגרת נישואין, לא יכלה להצדיק שחרורה של העותרת מן השירות, אף לפנים משורת הדין, שהרי ברור בעליל שלא התכוונה לשבת ליד אביה ולא לעבוד, אלא רק לגור עם אביה. דבר זה הובטח לה ממילא גם במסגרת השירות הצבאי.

העתירה שהוגשה לבית משפט זה הצטיינה בחוסר דיוקים ובאי גילוי העודות בהוויתן ולמרות שבית משפט זה החליט עוד ביום 22/05/1979 שהעותרת תהיה רשאית להגיש עתירה מתוקנת והיא אף עשתה כן, לא טרחה לפרט בעתירתה את העובדות המרכזיות והן ענין גיוסה במאי 1977, דחיית השירות על פי בקשתה ואי התיצבותה ביום 25/10/1978.

4. פרקליטה המלומד של העותר, עורך דין רוזנברג, ביקש לגלות פגם בהחלטתו של השליש הראשי אשר תחילה הורה על פטור ולאחר מכן שינה דעתו וחזר בו מהוראת השחרור.

אין למצוא פגם בביטולה של ההחלטה בדבר שחרורה של העותרת. מוטב היה כמובן עם הקצין שבדק את החומר עבור השליש הראשי היה מעמיק בבדיקותיו ונמנע ממתן המלצות כל עוד לא בחן את כל החומר הרלבנטי, אך משהגיע חומר נוסף לידי השליש הראשי והוא נתן לעותרת את ההזדמנות לטעון נגד ביטול החלטתו, רשאי היה, בהתאם להוראותיו של סעיף 29א לחוק הנ”ל, לבטל החלטתו הקודמת.

אשר על כן החלטנו לדחות את העתירה.

 

ניתן היום, טז תמוז ה’תשל”ט (11/07/1979).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.