בג”צ 296/80 בוקובזה נ’ מדינת ישראל, פ”ד לה(1) (1980) 492
בג”צ 296/80
איציל בוקובזה
נגד
מדינת ישראל
בבית המשפט העליון בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק
[10/07/1980, 09/10/1980, 18/11/1980]
לפני הנשיא מ’ לנדוי, והשופטים ד’ בכור, ה’ בן-עתו
העותר עלה לארץ בהיותו בן 12 ורכש אזרחות ישראלית מכוח שבות; כשלוש וחצי שנים לאחר מכן יצא לצרפת בדרכון ישראלי. בהגיעו לגיל 21 ביקש לוותר על אזרחותו לפי סעיף 10 לחוק האזרחות, ה’תשי”ב-1952. שר הפנים דחה הבקשה מהטעם שהעותר חייב שירות בטחון בישראל. מכאן העתירה.
בית המשפט הגבוה לצדק פסק:
א. (1) סעיף 10(ב) לחוק האזרחות (לפני תיקונו בשנת תש”ם), הדן במי שהינו תושב ישראל, מחמיר עם המבקש לוותר על אזרחותו, שכן עליו חובת הראיה לשכנע את שר הפנים, שקיימת סיבה המצדיקה את הוויתור. לעומתו, מקל סעיף-קטן 10(א) (לפני תיקונו כאמור) עם מי שאינו תושב ישראל, באשר לגביו קיים רק שיקול הדעת הכללי של השר הנתון לו בסעיף 10(ג).
(2) התושבות, לעניין חוק האזרחות, אינה תלויה בסטטוס פורמלי, אלא בכוונותיו של אדם, כפי שהן מתגלות בעובדות החיצוניות של עניינו.
(3) אזרחות היא סטטוס, שיש עמו זכויות וחובות על-פי דין. זכויות וחובות אלה אינן כתובות בחוק האזרחות עצמו, אלא בחוקים אחרים של המדינה, חובת השירות הצבאי היא אחת מחובות אלה.
ב. אין פגם בכך, שהנחיות משרד הפנים בקשר עם הסכמה לוויתור על אזרחות של מבקשים בגיל גיוס, נקבעו לאחר התייעצות עם שלטונות הצבא, או בכך שהן קובעות, כי יש לקבל את חוות-דעתם במקרה מסוים. מותר לשר הפנים לתאם את מדיניותו עם גורמי ממשל אחרים, כל עוד ההחלטה הסופית נשארת בידיו.
התנגדות לצו-על-תנאי מיום 06/05/1980. הצו-על-תנאי בוטל. העתירה נדחתה.
ב’ צאירי, ג’ כפיר – בשם העותר;
א’ בן-טובים, סגן בכיר א לפרקליט המדינה – בשם המשיבה.
ניתן היום, י כסלו ה’תשמ”א (18/11/1980).