תקציר בג”צ 283/72 בוארון (31/10/1972): בית משפט עליון ביטל החלטות בית דין רבני בשל חוסר סמכות כיוון שקביעת אבהות אינה ענין של המעמד האישי

בג”צ 283/72 בוארון נ’ בית-הדין הרבני האזורי תל-אביב-יפו, פ”ד כו(2) 727

 

בג”צ 283/72

הרצל בוארון

נגד

1. בית-הדין הרבני האזורי, תל-אביב-יפו

2. ציונה קרשניקר

 

בבית-המשפט העליון בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק

[11/07/1972, 01/10/1972, 31/10/1972]

לפני השופטים לנדוי, ויתקון, י’ כהן

 

בהסתמך על צו קודם, בו ציין בית-הדין הרבני כי העותר הודה באבהותו על הילד שייוולד למשיבה, נתן בית-הדין הרבני פסק-דין בו חייב את העותר בתשלום מזונות למשיבה. לטענת העותר לא היה מוסמך בית-הדין הרבני לדון בשאלת האבהות, ומשום כך אין בציון העובדה בצו כי העותר הודה באבהותו משום מעשה-בית-דין שחייב את העותר בתביעת המזונות שהוגשה לאחר-מכן.

בית-המשפט הגבוה לצדק פסק:

א.

(1) שיפוטו של בית-הדין הרבני בהסכמת בעלי-הדין, לפי סעיף 9 לחוק שיפוט בתי-דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי”ג-1953, מוגבל לאותם ענינים של המעמד האישי המנויים בסימן 51 של דבר המלך במועצתו.

(2) קביעת אבהות אינה מן הענינים של המעמד האישי שבהם יש לבית-הדין הרבני סמכות בהסכמת הצדדים.

(3) בקשה לקביעת אבהות אשר הוגשה עוד בטרם נולד הילד בודאי אינה תביעה בדבר “כשרות יוחסין של קטינים ואימוצם”.

(4) אין לראות בקשה לקביעת אבהות כ”כרוכה”, במובן סעיף 3 לחוק הנ”ל, בבקשה “להסדיר גט חומרא”.

ב.

(1) משלא היה נשוא הודאת העותר בדבר אבהותו בסמכות בית-הדין הרבני, הזכרת אבהותו בצו של בית-הדין אינה בבחינת מעשה-בית-דין בשום דיון אחר, ואף אינה יוצרת מגיעות כלפי העותר.

(2) אולם הודאה זו יכולה לשמש כראיה נגדו בדיון אחר.

ג.

(1) (בעקבות בר”ע 120/69 [6]) מזונות בשביל הילד יכולה האם לתבוע בבית-הדין הרבני רק בהסכמת האב.

(2) מזונות לעצמה יכולה האשה לתבוע בבית-הדין רק מ”אישה”, ומי שהאשה זקוקה לגט חומרא ממנו יכול להיחשב כ”אישה” במשמעות סעיף 4 לחוק הנ”ל.

 

התנגדות לצו-על-תנאי מיום כ”ט בתמוז תשל”ב (11/07/1972), המכוון למשיבים והדורש מהם לבוא וליתן טעם, מדוע לא יבוטלו כל ההליכים בתיק 8680/לב שבבית-הדין הרבני האזורי בתל-אביב-יפו, לרבות פסק-דין שניתן על-ידי המשיב מס’ 1 בתיק הנדון, בתאריך 11/06/1972; מדוע לא יבוטלו כל ההליכים שבתיק 5766/לב של בית-הדין הרבני האזורי בתל-אביב-יפו, לרבות הצו שניתן על-ידי המשיב מס’ 1 בתיק הנדון, בתאריך 13/04/1972; ולחלופין, מדוע לא יופסקו ההליכים בתיקים הנ”ל. הצו-על-תנאי נעשה מוחלט רק ביחס לחלק של תביעת המשיבה.

 

ד”ר ד’ עציון – בשם העותר;

מ’ טבקמן – בשם המשיבה מס’ 2.

 

ניתן היום, כג חשון ה’תשל”ג (31/10/1972).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.