בג”צ 2828/2000 קובלבסקי נ’ שר הפנים, פ”ד נז(2) (2003) 21
בג”צ 2828/2000
1. סבטלנה קובלבסקי
2. ציפורה רודריגז
3. אלן רודריגז
נגד
1. שר הפנים
2. משרד הפנים
3. מינהל האוכלוסין ירושלים
4. מנהל מינהל האוכלוסין
5. משטרת ישראל
בבית-המשפט העליון בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק
[16/01/2003]
לפני הנשיא א’ ברק והשופטים ט’ שטרסברג-כהן, י’ טירקל
העותרת ילידת 1978 ואזרחית אוקראינה הגיעה לישראל בסיועם של זוג ישראלים אשר פגשו אותה בהיותה כבת 18 בבית יתומים בקייב, שם גדלה מאז היותה ילדה. היא שהתה בבית אותה משפחה עם אחיה מאז 1996, ובמהלך שהותה הגישה בקשה לקבל מעמד בישראל מכוח חוק השבות, ה’תש”י-1950. בקשתה נסמכה על טענתה כי היא נכדה לסב יהודי שנרצח על-ידי הנאצים במחנה ריכוז במהלך מלחמת העולם השנייה. בקשתה נדחתה. מכאן העתירה.
בית-המשפט העליון פסק:
א.
(1) מדיניות משרד הפנים שלפיה על יהדותו של הסב יש ללמוד מתוך תעודה ציבורית, מתמצית ממרשם האוכלוסין או מהעתק של מסמך מקורי היא מדיניות סבירה. דא עקא, כי מסמכים כגון אלה אינם מצויים בידי העותרת. ואילו הראיות האחרות שהיא מנסה לבסס עליהן את טענתה לגבי יהדותו של הסב אינן משכנעות (26ז – 27ה).
(2) אשר-על-כן החלטת משרד הפנים על דחיית בקשתה של העותרת, ככל שהיא מבוססת על היותה בת משפחתו של יהודי, על-פי סעיף 4א לחוק השבות, היא סבירה ומבוססת היטב על חומר הראיות בנסיבות העניין (26ו – ז, 27ה).
ב.
(1) על-פי סעיף 2(א)(4) לחוק הכניסה לישראל, ה’תשי”ב-1952, יש לשר הפנים סמכות להעניק אשרה לישיבת קבע על סמך שיקולים הומניטריים מיוחדים. שיקול-דעתו של שר הפנים בעניין זה הוא רחב (27ו – ז).
(2) על-פי הקריטריונים שנקבעו להפעלת הסמכות האמורה על-ידי שר הפנים, מדיניות משרד הפנים היא שלא להעניק אשרות לישיבת קבע אלא במקרים חריגים בלבד שקיימים בהם שיקולים מיוחדים (28ב – ג).
(3) במקרה הנדון מדובר בזרה בגירה אשר נכנסה לישראל חודשים ספורים טרם הגיעה לגיל 18 והמעוניינת להצטרף למי שאינם הוריה על-פי חוק. זאת לאחר ששהתה בישראל שנים מספר ללא אישור שהייה כחוק. לאור כלל נסיבות המקרה אין במקרה מעין זה כדי להטיל פגם בהחלטת שר הפנים ולהיות טעם הומניטרי המצדיק התערבות בג”צ (28ד – ה, 29ב).
עתירה למתן צו-על-תנאי. העתירה נדחתה.
דבורה פרנקל – בשם העותרים;
חני אופק, סגנית לפרקליטת המדינה – בשם המשיבים.
ניתן היום, יג שבט ה’תשס”ג (16/01/2003).