בג”צ 267/75 פלדמן נ’ הרב הראשי לישראל (22/10/1975)
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפם גבוה לצדק
בג”צ 267/75
בפני:
כבוד השופט מ’ לנדוי
כבוד השופט צ’ ברנזון
כבוד השופט י’ כהן
העותרת: אסתר פלדמן
נגד
המשיבים:
1. הרב שלמה גורן, הרב הראשי לישראל
2. הרב עובדיה יוסף, הרב הראשי לישראל
3. בית הדין הגדול לערעורים
4. בית הדין האזורי
5. יעקב פלדמן
התנגדות לצו-על-תנאי
תאריך הישיבה:
יז חשוון ה’תשל”ו (22/10/1975)
בשם העותרת:
בעצמה.
בשם משיב מס’ 1:
עו”ד ד”ר חשין.
בשם משיבים 2-4:
אין הופעה.
בשם המשיב מס’ 5:
עו”ד ישראלי.
פסק-דין
השופט לנדוי:
מאחר שהעותרת חזרה בה מהסכם פשרה לגירושין שעשתה עם בעלה, המשיב החמישי, ביום ה תמוז ה’תשל”ג, לפני בית הדין הרבני הגדול, דן בית הדין הגדול בגוף הערעור על פסק-דין של בית הדין האזורי שהיתה תלוי ועומד לפניו. אחרי תיאור מפורט של קורות ההתדיינות בין בני הזוג, אמר בית-הדין, וזה לשונו:
“מכל השתלשלות העניינים נראה שאין מקום לחיי שלום בין הזוג, וחייהם בצוותא הם רק הרס להם ולילדים. לדעתנו יש לשים קץ למצב בלתי נסבל זה, וע”כ יש לחייבם להתגרש. באשר לבעיות הכספיות, יש לפותרם ע”י פס”ד ולא ע”י הסכמה כי היא מוחזקת להדרנא וטרדנית.”
בהמשך הדברים קבע בית הדין את התנאים לחלוקת המקרקעין הרשומים בשם בני הזוג ויתר הרכוש, וכן הוחלט שעל הבעל להמשיך ולשלם מזונות לשתי הבנות עד גיל 18 שנה. העותרת סירבה לקבל את הגט על פי פסק-הדין, ועל כן החליט בית הדין האזורי ביום כג אלול ה’תשל”ד (10/09/1974) להתיר למשיב לקחת אשה על אשתו, העותרת. כן צויין שעליו להשליש גט לעותרת, ושהיתר הנשואין טעון היתר מאה רבנים ואישור שני הרבנים הראשיים. ערעור על פסק-דין זה נדחה על ידי בית הדין הגדול.
בעתירה לבית משפט זה נאמר כי לעותרת נודע שהרבנים הראשיים אישרו את היתר הנישואין. ניתן לה צו-על-תנאי, מדוע אישור זה לא יבוטל ומדוע בתי הדין הרבגיים לא יבטלו אתה פסקי-הדין שלהם, שעל יסודם ניתן האישור, לפי סעיף 5 של חוק לתיקון דיני העונשין (ריבוי נשואין), ה’תשי”ט-1959.
לא מצאנו בטענות העותרת עילה להתערב במה שנפסק ואושר כנ”ל. בירור הסיכסוך בין בני הזוג היה מסמכותם הבלעדית של בתי הדין הרבניים, ואלה לא חרגו מסמכותם ואף לא פגעו בעיקרי הצדק הטבעי, והחלת ההלכה על העניין שהובא לפניהם נתונה לשיפוטם ולשקול דעתם בלבד. גם הטענה שבתנאים שקבע בית הדין הגדול ביחס לחלוקת הרכוש קופחה העותרת – אינה יכולה להישמע בבית משפט זה. ניטענה גם טענה שיש לפסול אה פסיקתו של הרב הראשי, כב’ הרב גורן, בעניין זה, בגלל דברים שאמר, כביכול, לעותרת לפני הוצאת פסק-הדין של בית הדין הגדול. עיינו בתצהירים שהוגשו לתמיכת טענה זו והם הוכחשו נמרצות בהודעה בכתב של כב’ הרב הראשי, שמסר לנו ד”ר חשין. אין אנו משוכנעים שהדברים נאמרו, ועל כל פנים אין בכך כדי לפגוע בתוקף פסיקתו של בית הדין הגדול.
על על יסוד האמור אנו מבטלים את הצו-על-תנאי ודוחים את העתירה. על העותרת לשלם למשיב החמישי הוצאות בעתירה זו, בסכוּם כולל של 1000 ל”י.
ניתן היום, 22/10/1975, בפני העותרת וה”ה ישראלי וד”ר חשין.