תקציר בג”צ 2644/94 פרצ’יק (12/07/1994): בית משפט עליון דחה עתירה נגד החלטת היועץ המשפטי לממשלה שלא לפתוח בחקירה פלילית כנגד יאסר ערפאת בשל חשד לרצח אזרחי מדינת ישראל

בג”צ 2644/94‏ ‎פרצ’יק‎ ‎נ’ היועץ המשפטי לממשלה, פ”ד מח(4) 341 (1994)

 

בג”צ 2644/94

1. שמעון פרצ’יק

2. משה לורברבוים

נגד

היועץ המשפטי לממשלה

 

בבית המשפט העליון בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק

[12.7.94]

לפני המשנה לנשיא א’ ברק והשופטות ט’ שטרסברג-כהן, ד’ דורנר

העתירה נסבה על החלטתו של המשיב שלא לפתוח בחקירה פלילית כנגד יאסר ערפאת, בשל חשד לביצוע מעשים פליליים ובהם רצח והרג של אזרחים. בין היתר, סמך המשיב את החלטתו על השינוי שחל ביחסיהם של מדינת ישראל וארגון אש”ף, אשר יאסר ערפאת עומד בראשו. בשל תהליך השלום וכוונת הצדדים להשיג הסדר לדו-קיום בשלום של שני העמים, נמנע המשיב מלנקוט הליכים אשר יפגעו בתהליך השלום ובמדיניותה של הממשלה.לטענת העותר, לוקה החלטתו של המשיב באי-סבירות קיצונית ובהפליה; היא נוגדת את המשפט הבינלאומי ועומדת בסתירה לפסיקתו של בית המשפט העליון, ועל-כן יש לפוסלה.בית המשפט הגבוה לצדק פסק:

א.

(1) הגשתו של אישום פלילי – וקיום חקירה פלילית המובילה אליו – הם עניין הנתון לשיקול-דעת כעין-שיפוטי של המשיב. שיקול-דעת זה מבוסס על הכרעה ערכית באשר לתועלת שתצמח לקיום המסגרת החברתית על-ידי העמדה לדין, לעומת הנזק שייגרם למסגרת זו על-ידי העמד לדין ולתועלת שתצמח לה באי-העמדה לדין (343ז- 344א).

(2) לעתים אין מנוס מאי-העמדה לדין – ובעקבותיה לאי-חקירה – וזאת כאשר העמדה לדין תגרור אחריה פגיעה כה קשה באינטרסים ובערכים שהחברה מבקשת להגן עליהם, עד כי פגיעה כזו אינה שקולה כנגד היתרון שיצמח לאינטרסים ולערכים שהמשפט הפלילי בא להגשימם על-ידי העמדה לדין (344א).

(3) בנסיבות דנן, לדעת המשיב, נופל העניין דנן לגדרם של מצבים אלה. המשיב שקל שיקולים רלוואנטיים ונתן להם את משקלם הראוי. נראה כי יועץ משפטי סביר רשאי היה להגיע למסקנה שאליה הגיע המשיב; אפשר שבעניין זה עשויות להיות דעות שונות לאנשים שונים, אך ההכרעה היא של המשיב (343ז, 344ב-ג).

ב. (אליבא דשופטת ט’ שטרסברג-כהן):

(1) המשיב קיבל את החלטתו שלא לנקוט הליך פלילי נגד יאסר ערפאת, בעקבות הכרתה של ממשלת ישראל בארגון אש”ף וניהול משא ומתן עם אש”ף ועם העומד בראשו, במסגרת הצעדים לקידום השלום; נוכח מהלכים מדיניים אלה, קיבל המשיב את החלטתו לא לנקוט הליכים פליליים, משום שאלה עלולים לפגוע במהלכים המדיניים ובאינטרסים של המדינה והחברה (344ו-ז).

(2) מדיניות הממשלה שנויה במחלוקת רצינית, לגיטימית, והיא מפלת את הציבור בנושא הנדון. מחלוקת ציבורית זו – אין בכוחו של בית המשפט ליישב; המבקש לשנות את מדיניותה של הממשלה בנושא בעל אופי פוליטי מובהק, כעניין דנן, יפנה לכללי המשחק של המשטר הדמוקרטי. על-פי כללים אלה, זכותה וחובתה של הממשלה, מכוח המנדט שקיבלה, להתוות את מדיניות החוץ, לרבות תכנית שלום וביצועה, והיא נושאת באחריות כלפי הכנסת והציבור (345ה-ו).

(3) בנסיבות דנן, זכאי המשיב ואף חייב לתת דעתו על מדיניות הממשלה ולהתחשב בה. החלטותיו צריכות להתקבל מתוך שיקול עצמאי ועליהן להיות סבירות, אך משהן עומדות בדרישות אלה והן תואמות את מדיניות הממשלה, לא יתערב בית המשפט בהחלטתו (345ו-ז).

 

עתירה למתן צו-על-תנאי. העתירה נדחתה.

 

ח’ גרינבוים – בשם העותרים;

ש’ ניצן, סגן בכיר לפרקליט המדינה – בשם המשיב.

 

ניתן היום, ד’ באב תשנ”ד (12.7.94).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *