תקציר בג”צ 254/81 נעים (18/02/1982): בית משפט עליון ביטל החלטת בית דין רבני לגבי זמני שהות עם הקטין כיוון שנידונה בפני בית משפט אזרחי

בג”צ 254/81 נעים נ’ בית הדין הרבני האזורי ירושלים, פ”ד לו(2) 205 (1982)

 

בג”צ 254/81

משה נעים

נגד

1. בית הדין הרבני האזורי ירושלים

2. לאונורה נעים

 

בבית המשפט העליון בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק

[18/05/1981, 12/01/1982, 18/02/1982]

לפני מ”מ הנשיא י’ כהן והשופטים מ’ שמגר, ד’ לוין

 

העותר והמשיבה 2 נשואים זה לזה ומתדיינים ביניהם במספר בתי-משפט. במסגרת תביעה לשלום בית, שהגישה המשיבה 2 נגד העותר לפני המשיב 1, ניתנו שלושה צווים: (1) צו האוסר על העותר לקחת את בנו לבית בו הוא מתגורר: (2) צו האוסר על העותר להוציא חפצים מדירת המשיבה 2 ומחייבו להחזיר תמונה שלקח; (3) צו האוסר על העותר להפריע למשיבה 2 להתגורר בדירה, שנבנתה על-ידי בני הזוג. העתירה מופנית כנגד סמכות המשיב 1 לתת את הצווים האמורים.

 

בית המשפט הגבוה לצדק פסק:

א. תביעה לשלום בית היא בגדר “עניני נישואין” אשר נמצאים, לפי סעיף 1לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי”ג-1953, בשיפוט ייחודי של בתי-דין רבניים.

ב.

(1) הבעיה, באילו נסיבות ובאילו תנאים צריכים להתקיים הקשרים בין האב לילדיו, וביניהם גם עניין הביקורים והפגישות של האב עם הילדים, צריכה לעמוד לדיון בתביעה להחזקת הילדים, שבה ייקבע, בידי מי מההורים תהיה נתונה המשמורת על הילדים, ואיך יקויים הקשר בין הילדים לבין ההורה האחר. עניין זה לא נכלל בתחומי תביעה לשלום בית ובמקרה דנן קשה לראות בו גם עניין הטפל לתביעה זו. מכאן שהמשיב 1 לא היה מוסמך לתת את הצו בעניין הבן.

(2) אין לראות בשאלה, אצל מי תימצא תמונה, עניין של שלום בית, הכלול בענייני נישואין.

(3) בנסיבות המקרה, יש לראות את צו בית הדין, האוסר על העותר להפריע למשיבה 2 להתגורר בדירה, כעניין הנכלל בתחומי תביעה לשלום בית.

 

התנגדות לצו-על-תנאי מיום 18/05/1981. הצו-על-תנאי נעשה מוחלט בחלקו.

 

העותר טען לעצמו;

ש’ שרשבסקי – בשם המשיבה 2.

 

ניתן היום, כ”ה שבט ה’תשמ”ב (18/02/1982).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.