תקציר בג”צ 2394/95 מוצ’ניק (09/07/1995): בית משפט עליון דחה עתירה נגד החלטת משרד הפנים על ביטול אזרחות שהושגה על סמך מידע כוזב

בג”צ 2394/95 מוצ’ניק נ’ משרד הפנים, פד”י מט(3) 274 (1995)

 

בג”צ 2394/95

סבטלנה מוצ’ניק

נגד

1. משרד הפנים

2. משטרת ישראל

 

בבית המשפט העליון בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק

[09/07/1995]

לפני השופטים ת’ אור, מ’ חשין, ט’ שטרסברג-כהן

 

העותרת, אשר אינה יהודייה, נישאה לטענתה במולדובה עם יהודי והשניים עלו ארצה. בישראל קיבלה העותרת אשרת עולה, רישיון ישיבה בישראל ואזרחות ישראלית. העותרת נעצרה פעמיים, לאחר שנמצאה עוסקת במכון עיסוי. במעצרה השני נחשדה העותרת בכך שאין היא נשואה וכי תעודת הנישואין שהציגה עם בואה לישראל אינה תעודת אמת. אף אם נישאה, נחשדו הנישואין כנישואין פיקטיביים. בו ביום ניתן נגד העותרת צו לגירושה מן הארץ. בנוסף החליט מנהל מינהל האוכלוסין במשרד הפנים לבטל את אשרת העולה ואת אזרחותה הישראלית של העותרת. מכאן העתירה.לטענת המשיבים, נישאה העותרת בנישואין פיקטיביים להכשיר את עלייתה ארצה לצורך עיסוקה בזנות. במהלך הדיון בעתירה הוחלט לאשר לעותרת להתייצב אצל המשיב 1 לבירורים עובדתיים נוספים, אך היא לא התייצבה ואף הבעל לא עשה כן. בהחלטה נוספת שנתקבלה הוחלט לאפשר לעותרת להגיש את תעודת הנישואין המקורית למשיב 1. תעודה זו הוגשה ונמסרה לבדיקתו של הקונסול המולדובי בישראל. הקונסול, אשר בירר במשרד הפנים המולדובי על אודות התעודה ועל דרכונה של העותרת מצא כי אלה מזויפים.

בית המשפט הגבוה לצדק פסק:

א.

(1) לשר הפנים הוקנתה סמכות לבטל אשרת עולה וכן אזרחות ישראלית, אם אלה הושגו על סמך ידיעות או פרטים כוזבים; זאת, על-פי האמור בסעיפים 11(ב) ו-11(ג) לחוק הכניסה לישראל, ה’תשי”ב- 1952(277ד-ה).

(2) כדי להגיע למסקנה שנתקיים התנאי בשני סעיפים אלה לביטולן של אשרת העולה או האזרחות הישראלית, על שר הפנים להשתכנע בקיום התנאי על-פי “כלל הראיה המינהלית”, דהיינו, שהראיה לפניו היא כזו אשר כל אדם סביר היה רואה אותה כבעלת ערך הוכחתי והיה סומך עליה (277ו).

(3) שר הפנים רשאי להעביר את סמכויותיו לאחר, כולל את סמכותו לצוות על גירוש מהארץ, הקבועה בסעיף 13 לחוק הכניסה לישראל. בנסיבות דנן, העביר שר הפנים את סמכותו למנהל מינהל האוכלוסין במרד הפנים (278ב).

ב.

(1) בנסיבות דנן, אין להתערב בצו הגירוש נגד העותרת שהוציא מנהל מינהל האוכלוסין במשרד הפנים. משהוכח שאשרת העולה והאזרחות הישראלית ניתנו לעותרת על סמך תעודה מזויפת, הראה המנהל שאלה הושגו על סמך ידיעות ופרטים כוזבים, ודי בכך כדי להצדיק את ההחלטה בדבר ביטול אשרת העולה והאזרחות (278ה-ו).

(2) חוסר המעש מצד העותרת להביא ראיות לכך שהתעודות הן אמיתיות, כטענת בני הזוג, גם לאחר שהוברר לה שאשרת העולה שלה ואזרחותה הישראלית בוטלו על-ידי המנהל, מחזק את המסקנה שאליה הגיע המנהל – ובעקבותיו הקונסול המולדובי – בבירוריו (278ז-279א).

(3) בנסיבות דנן, החשד בדבר היות הנישואין הנטענים בין העותרת לבין “הבעל” נישואין שאינם אמת, מתחזק בראיות נוספות, המצביעות על כך שהעותרת הגיעה ארצה במסגרת התופעה להבאת צעירות מרוסיה לארץ, לשם עיסוק בזנות (279א-ב).

ג.

(1) הזריזות בהוצאת צו הגירוש נגד העותרת, כולל מעצרה, הייתה בלתי ראויה; לעלייתו של אדם ארצה ולקבלת אזרחות בה יש חשיבות רבה. האזרחות מעניקה זכויות וחובות מן המעלה הראשונה, ולפיכך הענקת זכות זו או שלילתה צריכות להיעשות לאחר בירור עובדתי ושיקול-דעת ראויים (280ג-ד).

(2) עד שיבוא שר הפנים להחליט על ביטול אשרת עולה, ביטול אזרחות וגירוש אדם מן הארץ, צריך שהתשתית העובדתית שלנו תהיה מלאה ככל שניתן, וזכות הטיעון שתינתן למי שמבקשים לגרשו מן הארץ – תמוצה (280ו-ז).

(3) בנסיבות דנן, קודם למתן צו הגירוש לא ניתנה לעותרת אפשרות להביא את מסמכיה; מי שהיא טענה שהוא בעלה לא הוזמן למסור את גירסתו, ובאותה עת טרם נבדקה האותנטיות של המסמכים שעליהם הסתמכה העותרת בבואה ארצה (280ז-281א).

(4) בדיעבד, הוברר כי עמדתו של מנהל מינהל האוכלוסין במשרד הפנים הייתה מוצדקת. עם זאת, יש להימנע מתקלה ומעוול העלולים להיגרם בעתיד בשל טיפול חפוז בעניינים כדוגמת המקרה של העותרת דנן; יש להדגיש את המתחייב מחשיבותה ומרצינותה של ההחלטה בדבר ביטול אזרחותו של אדם וגירושו מן הארץ, החלטה אשר יש עמה ביטול הזיקה המיוחדת שבן אדם למדינתו (281ג-ד).

ד.

(1) עם מתן צו הגירוש נגד אדם, קמה הסמכות לעוצרו עד לגירושו. יוצא, שכאשר מוצא צו גירוש נגד אדם קודם שהובררו כל הפרטים הצריכים לעניין ובלי שניתנה לו הזדמנות נאותה להביא את ראיותיו ולטעון טענותיו, לא רק שההליך להוצאת צו הגירוש פגום, אלא שההליך הפגום גורר פגיעה קשה בחירותו (281ד-ה).

(2) במסגרת חובתה של כל רשות מרשויות השלטון לכבד את הזכויות שבחוק-יסוד:ו כבוד האדם וחירותו, ראוי שקודם שתפעיל סמכות המוקנית לה בדין, הגוררת בעקבותיה את מעצרו של אדם, תברר הרשות בירור קפדני ראוי של העובדות ותפעל בזהירות המתבקשת (281ה-ו).

 

עתירה למתן צו-על-תנאי. העתירה נדחתה.

 

י’ קליין – בשם העותרת;

י’ גנסין, סגן בכיר לפרקליט המדינה – בשם המשיבים.

 

ניתן היום, י”א בתמוז ה’תשנ”ה (09/07/1995).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *