בג”ץ 235-68 ר’ ב’ נ’ הרב הראשי לישראל, פד”י כג(1) (1969) 462
בג”צ 235/68
ר’ ב’ נגד הרב הראשי לישראל הראשון-לציון הרב נסים, הרב הראשי לישראל הגרא”י אונטרמן, ו-3 אח’
בבית-המשפט העליון בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק
[27/08/1968, 19/11/1968, 30/01/1969, 29/04/1969]
לפני מ”מ הנשיא (זילברג) והשופטים ברנזון, הלוי
העותרת מבקשת ביטול האישור שנתנו שני הרבנים הראשיים לישראל, המותיר לבעלה לשאת אשה על אשתו, היא העותרת. בקשת הביטול מסתמכת על פסק-דינם של שופטי הרוב בעניין שטרייט (בג”צ 301/63 [1]).
בית-המשפט הגבוה לצדק פסק –
א.
(1) מתן היתר נישואין על-ידי הרבנים על-פי סעיף 5 לחוק לתיקון דיני העונשין (ריבוי נישואין), ה’תשי”ט-1959, אינו מוגבל לשני המקרים המנויים בסעיפים 6(1) ו-6(2) לחוק הנ”ל.
(2) (אליבא דמ”מ הנשיא זילברג) סיבתה של הגבלת סמכות מתן ההיתר של דייני העדות הדתיות האחרות, לעומת העדה היהודית, היא בכך שבשאר הדתות יכול בית-הדין להפקיע את הנישואין בתוקף פסק-דין, בלי להיזקק לפעולתו של אחד מבני-הזוג, בעוד אשר לפי דיני ישראל אין גט יכול להינתן אלא ברצונו של האיש.
(3) (אליבא דשופט הלוי) סעיף 5 לחוק הנ”ל מהווה את מקור סמכותם של הרבנים הראשיים לצורך חוק זה, וסמכות זו אינה מוגבלת על-ידי שני התנאים של סעיפים 6(1) ו-6(2) לחוק הנ”ל.
התנגדות לצו-על-תנאי מיום ג אלול ה’תשכ”ח (27/08/1968), המכוון למשיבים מס’ 1, מס’ 2, מס’ 3 (הרבנות הראשית לישראל), מס’ 5 (המועצה הדתית, תל אביב יפו), והדורש מהמשיבים מס’ 1, מס’ 2 הנ”ל לבוא וליתן טעם, מדוע לא יבטלו את אישורם להיתר הנישואין שניתן למשיב מס’ 4 (ש’ ב’) על-ידי בית-הדין הרבני הגדול בירושלים בתיק ה’תשכ”ח/62; מהמשיב מס’ 4 לבוא וליתן טעם, מדוע לא יימנע מלשאת אשה אחרת על העותרת כל עוד קיים קשר הנישואין בינו לבין העותרת; מהמשיבה מס’ 5 ליתן טעם, מדוע לא תימנע מלערוך חופה וקידושין בין המשיב מס’ 4 לבין אשה אחרת, כל עוד קיים קשר הנישואין בינו לבין העותרת. הצו-על-תנאי בוטל.
י’ חרותי – בשם העותרת;
אין הופעה בשם המשיבים מס’ 1, מס’ 2, מס’ 3, מס’ 5;
י’ טיטונוביץ – בשם המשיב מס’ 4.
ניתן היום, יא אייר ה’תשכ”ט (29/04/1969)