בג”צ 231/63 רטף הספקת מזון בע”מ נ’ שר המסחר והתעשיה, פד”י יז 2730 (1963)
בגץ 231/63
רטף הספקת מזון בע”מ
נ’
שר המסחר והתעשיה
ומנהל אגף יבוא מזון במשרד המסחר והתעשיה
בבית-המשפט העליון בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק
[28/11/1963, 10/09/1963]
לפני מ”מ הנשיא (אגרנט), והשופטים זוסמן, הלוי
המבקשת עוסקת ביבוא מזון מחוץ-לארץ ובשיווקו בישראל, ולטענתה קיבלה רשיונות ליבוא מוצרי מזון שונים. כאשר פנתה המבקשת למשיב השני כדי לקבל רשיון-יבוא למרקים מתוצרת שוויץ, ניתן לה הרשיון בתנאי מגביל ששחרור הסחורות מהמכס טעון תעודת כשרות מאושרת על-ידי הרבנות הראשית בישראל. המשיב מס’ 2 קבע, מטעמים כלכליים לדעתו, את המצאת תעודת הכשרות כתנאי לשחרור הסחורה מן המכס עקב פניות משרד הרבנות הראשית. השאלה העומדת לדיון כאן היא אם רשאי היה מנהל אגף המזון, הוא המשיב מס’ 2, להגביל את הרשיון בדרך שהגבילו.
בית-המשפט העליון, בעשותו את הצו-על-תנאי החלטי, פסק:
א.
(1) על-פי סעיף 2 לחוק מתן רשיונות יבוא, 1939, אשר ניתן מכוח סעיף 3 לפקודת הסמכויות בענין היבוא, היצוא והמכס (הגנה), 1939, אסור יבוא כל סחורה לישראל, אלא שלפי סעיף 3 לצו הנ”ל רשאית רשות מוסמכת ליתן רשיון-יבוא, ומשמעתו, רשאית היא להצמיד אליו תנאים כאמור בסעיף 3(2) לצו הנ”ל.
(2) הוועדה המייעצת לענין התרת היבוא המתחרה או “חשיפת תוצרת הארץ” לא חיוותה דעתה לענין קביעת תנאי לגבי הכשרות, אם כי התעשיינים המקומיים אינם מייצרים אלא מרקים כשרים; מנהל אגף יבוא מזון במשרד המסחר והתעשיה מצווה לדאוג לעניני כלכלה ופנייתה של הרבנות הראשית בענין התרת יבוא מזון כשר בלבד אינה ענין לכאן.
(3) בענין כגון זה שלפנינו, רוצה היבואן לייבא סחורה אשר יבואה תואם את מדיניות משרד המסחר והתעשיה, וראיה לכך עובדה שהרשיון המבוקש ניתן לו. התנאי המגביל שהוצמד לרשיון איננו תנאי העשוי לאלץ את התעשיה המקומית להשביח את תוצרתה ולהוזיל את המתירים.
(4) נהפוך הוא: התנאת התנאי האמור אינה אלא מניעת יבוא מתחרה וקביעת התנאי מבטיחה ליצרנים בישראל המונופול בשוק, שלא ייאלצו להשביח תוצרתם ולא להוזיל סחורתם. התנאת התנאי שומרת אותם מפני הסכנה של אבדן הלקוחות שאינם מקפידים על הכשרות, ולא זו בלבד אלא גם ענין הכשרות גופה יפגע: כאשר יבוא לא כשר יעמיד את היצרן בהתחרות בשוק לא כשר, ממילא ייאלץ לשפר תוצרתו הכשרה, כדי למשוך אליו את הצרכנים אשר בידיהם הברירה לקנות תוצרת-חוץ. נמצא – יבוא לא כשר עשוי דוקא לדרבן תוצרת כשרה בארץ.
התנגדות לצו-על-תנאי מיום כ”א באלול תשכ”ג (10.9.63), המכוון למשיבים והדורש מהם לבוא וליתן טעם, מדוע לא יבטלו או ימחקו את התנאי המגביל מס’ 3 מתוך התנאים שצורפו לרשיון יבוא מס’ 3610222 אשר הוענק על-ידי המשיב מס’ 2 למבקשת, בו נאמר: “שחרור הסחורה מהמכס טעון תעודת כשרות מאושרת על-ידי הרבנות הראשית לישראל”. הצו-על-תנאי נעשה החלטי, ברוב דעות, כנגד דעתו החולקת של השופט הלוי.
א׳ פרוסט – בשם המבקשת;
צ’ טרלו, סגן פרקליט המדינה – בשם המשיבים.
ניתן היום, י”ב בכסלו תשכ”ד (28.11.1963).