תקציר בג”צ 228/64 פלונית (01/10/1964): בית משפט עליון ביטל החלטת בית דין רבני להיזקק לתביעת גירושין ולאסור יציאת הנתבע מהארץ בשל חוסר סמכות

בג”צ 228/64 פלונית נ’ בית-הדין הרבני האזורי ירושלים, פד”י יח(4) 141 (1964)

 

בגץ 228/64

פלונית

נגד

בית-הדין הרבני האזורי, ירושלים ואלמוני

 

בבית-המשפט העליון בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק

[01/10/1964 ,06/09/1964]

לפני השופטים זילברג, ויתקון, כהן

 

העותרת והמשיב מס’ 2, שניהם יהודים, נישאו זו לזה במצרים, שם היה בשעתו מקום מושבם הקבוע. בתחילת שנת 1957 הם עזבו את מצרים ובאו לגור באנגלי ; כאן רכשו להם בית ופנו למשרד-הפנים בבקשה להעניק להם נתינות בריטית. בעקבות מריבות שפרצו בין בני-הזוג, עזבה העותרת את הבית, עברה לגור אצל אמה, והגיעה לידי הסכם עם בעלה בדבר החזקת בנם הקטן. זמן קצר לאחר מכן נסע הבעל עם הילד לישראל, ומכאן ביקש במברק מאשתו להצטרף אליו. הוא השתקע בארץ וקיבל אזרחות ישראלית. פנייתה של העותרת לערכאות באנגליה, להעמיד את הילד תחת חסות בית-המשפט, נדחתה מחוסר סמכות. בינתיים הגיש הבעל תביעה בבית-המשפט המחוזי, ירושלים לצו החזקת הילד ולאיסור יציאתו מהארץ; ענין זה תלוי ועומד. בשנת 1964 הגיעה העותרת לישראל כדי להתראות עם בנה, והבעל הגיש נגדה תביעה בבית-הדין הרבני המשיב מס’ 1) בה תבע שלום-בית או גט, ואגב תביעה זו נעתר בית-הדין לעתירת הבעל ונתן שלא במעמד האשה, צו עיכוב יציאתה מהארץ. היא ביקשה לבטל את הצו בטענה, שהיות ואין היא מאזרחי המדינה ולא מתושביה, אין היא נתונה לשיפוטו של בית-הדין הרבני. בקשתה נדחתה , ולעתירתה הוצא צו-על-תנאי נגד המשיבים.

בית-המשפט העליון, בעשותו את הצו-על-תנאי החלטי, ברוב דעות, פסק –

א. תושבות פירושה

permanent residence

ולאו דוקא domicile, “תושב” האמור בסעיף 1 לחוק שיפוט בתי-דין רבניים (נישואין וגירושין), ה’תשי”ג-1953, אינו אלא איש היושב ישיבת קבע בישראל, הוא עצמו ולא שליח, היא עצמה ולא רק בעלה. לענין פירוש חוק של הכנסת, אין לייחס למונח “תושב” את המשמעות הנודעת למונח “דומיסיל” בדין האנגלי.

ב.

(1) רצוי בדרך כלל לאמץ לנו פרשנות המקרבת את המשפט בארץ למושגים המש¬פטיים הגדולים-המקובלים בעולם הנאור, אך אין למהר ולקלוט אצלנו את מושג הדומיסיל האנגלי דוקא. על מושג מסורבל ובלתי מוצלח זה יצא הקצף אפילו בארץ מולדתו, וקשה להאמין, שדוקא לזה התכוון המחוקק בחוקקו חוק ישראלי מקורי.

(2) דברי הביקורת באנגליה מכוונים לא רק לענין הדומיסיל של האשה הנשואה אלא המושג עצמו נמצא חסר. חולשתו בכך, שהוא מייחס חשיבות מופרזת לדומיסיל המקורי

(domicile of origin)

לעומת הדומיסיל הנבחר

(domicile of choice)

כך שלפעמים אפילו ישיבת קבע במשך עשרות בשנים בארץ אחרת לא תספיק לנתק אדם מהדומיסיל המקורי שלו, ולהקנות לו דומיסיל חדש באותה ארץ. אין להעלות על הדעת שאנשים כאלה, אילו היו יהודים ובאו לגור בישראל, לא היו תושבים וכפופים בתור כאלה לסמכות בית-הדין הרבני.

(3) מי שמפרש את חוק השיפוט בישראל לפי דפוסי המושג הדומיסיל האנגלי, יותר משהוא מרחיב את תחומי השיפוט של בתי-הדין הרבניים, על-ידי הכללת האשה בדומיסיל בעלה, הרי הוא נמצא מגביל את הסמכות לגבי תושבים סתם.

(4) אין לדיני הדומיסיל האנגליים ולפיקציות המלאכותיות הנוצרות בהם דריסת רגל או זכות קיום בחוק. הישראלי שלנו. נראה, כי במקומנו ובתקופתנו, בהם שולט החוק של שיווי זכויות האשה, לא ייתכן כלל להעלות על הדעת שאפשר או מותר יהיה לכפות על אשה, בעל כרחה ובניגוד לרצונה, מעמד כלשהו אשר זכויות וחובות משפטיות כרוכות בו, כמו מעמד של תושב, אך באשה נשואה היא לאיש בעל מעמד שכזה.

ג. יש לפרש את סעיף 1 הנ”ל לפי ההלכה שנקבעה בבג”צ 63/95. המבחן הוא תושבות קבועה, להבדיל משהות או אף תושבות זמנית, שאף היא יכולה להימשך, בנסיבות מתאימות, זמן ממושך למדי. אין צורך לקבוע מסמרות, בענין דנא, מה קבוע ומה זמני, שכן הכל מודים, כי העותרת אינה יושבת בארץ ישיבת קבע, ולמעשה אין היא יושבת בארץ אפילו באופן זמני.

 

התנגדות לצו-על-תנאי, מיום כט אלול ה’תשכ”ד (06/09/1964), המכוון למשיבים והדורש מהם לבוא וליתן טעם: מדוע לא יימנע המשיב מס’ 1 מלהמשיך ולדון בתביעת המשיב מס’ 2 (בעלה של העותרת) שהוגשה נגד העותרת (תיק תשכ”ד/1840); ומדוע לא ייחשבו כבטלים ומבוטלים מלכתחילה צו המשיב מס’ 1 מיום 02/08/1964, בתיק הנ”ל, המצווה על עיכוב יציאת העותרת מן הארץ, וצו המשיב מס’ 1 בתיק הנ״ל, מיום 23/08/1964, המסרב לבטל את צו העיכוב הנ”ל, והמחייב את העותרת לענות לתביעת המשיב מס׳ 2 לברור לה או שלום-בית או גט פיטורין. הצו-על-תנאי נעשה החלטי, ברוב דעות, כנגד דעתו החולקת של השופט זילברג.

 

ש’ תוסיה-כהן – בשם העותרת;

ד”ר ק’ ורדי – בשם המשיב.

 

אלה הם נימוקי כל אחד מהשופטים לפסק-הדין שניתן על-ידיהם ברוב דעות ביום כד תשרי ה’תשכ”ה (01/10/1964).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.