תקציר בג”צ 1712/93‏ טורשצ’ב (23/05/1994): בית משפט עליון דחה עתירה נגד החלטת משרד הפנים על ביטול אזרחות שהושגה על סמך מידע כוזב

בג”צ 1712/93‏ טורשצ’ב ‎נ’ שר הפנים (23/05/1994)

 

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

בג”צ 1712/93

 

בפני:

כבוד המשנה לנשיא א’ ברק

כבוד השופט ת’ אור

כבוד השופט א’ מצא

 

העותרת:

טורשצ’ב קלבדיה

נגד

המשיבים:

1. שר הפנים

2. שר הקליטה

 

בקשה למתן צו ביניים

 

בשם העותרת:

עו”ד ש’ מינצר

בשם המשיבים:

עו”ד ע’ פוגל

 

פסק-דין

 

השופט ת’ אור:

 

1. עתירת העותרת מכוונת כנגד החלטה על פיה בוטלו אשרות העולה שלה, של בעלהושל שני ילדיה. העותרת נשואה ולה שני ילדים. בעלה אינו יהודי. העותרת בעלה ושני ילדיה, קיבלו ביום 29/10/1992 אשרות עולים בדושנבה, טג’קיסטן, מאיש הנציגות הישראלית במקום. אשרות אלה ניתנו על סמך הצהרתה של העתרת שהיא יהודיה. בעלה קיבל את האשרה מכוח הוראות סעיף 4א’ לחוק השבות, ה’תש”י-1950, וילדיה מכוח סעיף 4ב לחוק זה. העותרת ובני משפחתה עלו ארצה ביום 16/11/1992.

2. ביום 25/11/1992 הגיעה העותרת לסניף משרד הפנים בחולון כדי להשלים את פרט הרישום בדבר “לאום/דת” וכדי לקבל תעודות זהות לה ולבני משפחתה. במעמד זה חזרה והצהירה על יהדותה ותמכה את הצהרתה במסמך “תעודת לידה” אשר הציגה. תעודה זו, כבר עם הצגתה, עוררה חשד אצל פקיד מינהל האוכלוסין בדבר אמיתותה. החשד התעורר נוכח העובדה שעל אף שהעותרת הינה ילידת 1956 הוצאה התעודה ב-1981, מבלי שלעותרת היה הסבר מניח את הדעת לשם מה הוצאה התעודה בתאריך שהוצאה.

עקב החשד כאמור, הוזמנה העותרת טלפונית מספר פעמים לבירור עניינה, אך היא לא התייצבה בלישכה האזורית של משרד הפנים. לאור זאת, נמסר תיקה של העותרת, כמקובל במקרים כאלה, לבדיקת המדור הקונסולרי של משרד החוץ. המטרה של העברת התיק היתה, שהמדור הקונסולרי יבדוק את שאלוני הבקשה המקורית של העותרת ובני משפחתה, וכן את אמיתות התעודה עליה נשענת הטענה בדבר יהדותה של העותרת. אנשי המדור אשר בדקו את התעודה הגיעו למסקנה שהתעודה אינה אמינה והמלצתם היתה שאשרת העולה שניתנה לעותרת תבוטל. על סמך המלצה זו, ונוכח אי התיצבותה של העותרת כשהוזמנה כאמור, החליט מנהל מינהל האוכלוסין במשרד הפנים, מר אפרתי (להלן: המנהל), אליו הועברו סמכויות השר לפי תקנה 4(ב) לחוק הכניסה לישראל, ה’תשי”ב-1952, כי יש לבטל לעותרת ולמשפחתה את אשרת העולה (להלן: החלטה ראשונה).

העותרת הוזמנה לראיון נוסף, כנהוג במקרים אלה. הראיון התקיים בתחילת ינואר 1993 על ידי הגברת מטר, ראש ענף אשרות עליה לזרים בלישכה האיזורית למינהל האוכלוסין חולון. בראיון זה הוסבר לעותרת, שלנוכח אי אמינות התעודות שהציגה, אם לא תמציא הסבר שיתקבל על דעת משרד הפנים יבוטלו אשרות העליה שהוצאו למשפחתה. משלא הומצאו כל מסמכים לאימות גירסת העותרת בדבר יהדותה, נשלחה הודעה למשרד הקליטה על ביטול מעמדה של העותרת ומשפחתה כעולים לפי חוק השבות. העותרת הוזמנה למשרד הפנים ופנקס תעודת העולה שהיה עמה ניטל ממנה.

3. בכך לא תם הבירור בעניינה של העותרת. בין בא כוח העותרת ופקידי משרדהפנים התקיימו תכתובת וכן שיחות בעל פה, שלאורם החליט המנהל על נכונותו לדון בעניינה של העותרת מחדש ולאפשר לה להביא ראיות נוספות בדבר יהדותה. לצורך זה התקיים ביום 10/08/1993 דיון במשרדו של המנהל, בו נטלו חלק העותרת ובא כוחה ועדים מטעמה וכן נציגת היועץ המשפטי למשרד הפנים ועובדי המשרד אשר טיפלו בעניינה של העותרת. בדיון זה נשמעו הסברי העותרת והעדים מטעמה. בפני המנהל גם הוצגו תצהירים של העותרת ועדיה. לאחר בירור זה ולאור עובדות נוספות שבאו בפני המנהל, שב המנהל והחליט שאשרת העולה שניתנה לעותרת הושגה על ידה על סמך ידיעות כוזבות וכי על כן דינה להבטל (להלן: החלטה שניה).

על החלטות אלה – הראשונה והשניה – חוקיותן וסבירותן, סבה עתירת העותרת.

4. לבא כוח העותרת, עורך דין מינצר, טענות רבות הנוגעות לדרך הטיפול של המנהל ופקידי משרד הפנים בעניינה של העותרת, כשטענתו היא שדרך הטיפול היתה פסולה במספר מובנים, וכי כך נוהגים הם גם במקרים אחרים. בין יתר טענותיו, הוא מציין את העובדה שההחלטה הראשונה ניתנה מבלי שניתנה לעותרת אפשרות לטעון את מלוא טענותיה, וכן שנלקחה מהעותרת שלא כדין תעודת העולה שלה. לא נרבה דברים על טענות אלה ככל שהן מתייחסות להחלטה הראשונה, הואיל וניתנה לעותרת, לאחר החלטה זו, אפשרות להמציא ראיות והסברים נוספים, על מת שעניינה יבדק שנית. השאלה האמיתית הדרושה הכרעה היא, אם החלטתו השניה של המנהל נגועה באי חוקיות או באי סבירות, נוכח העובדות שהובאו ונתגלו בפניו.

5. טענת אי החוקיות שבפי העותרת מבוססת, בעיקרה, על כך שלא ניתנה לה, לטענתה, אפשרות טיעון מלאה בפני המנהל, קודם שזה הגיע להחלטתו השניה. טענה זו אינה מבוססת. כמבואר לעיל, המנהל קיים דיון בנוכחות העותרת ובא כוחה ואיפשר לה להביא כל ראיות שהיא ביקשה להביא בפניו. במסגרת זו היא הגישה גם תצהירים בכתב וגם שמעו דברים מטעמה בטיעון בעל פה. גם הטענה על פיה לא היה מוסמך המנהל להחליט כפי שהחליט, בשל כך שהסמכות לפי סעיף 11(ב) לחוק הכניסה לישראל נתונה לשר הפנים – דינה להדחות. על פי מסמכים שהוצגו בפנינו, הואצלו סמכויות השר לפי הסעיף האמור למנהל.

6. שאלה אחרת, וזו השאלה המרכזית בעתירה זו, היא אם באו בפני המנהל ראיות על פיהן מוצדקת החלטתו לבטל את אשרות העולה של העותרת ובני משפחתה. הסמכות של המנהל לבטל את אלה מוקנית לו בסעיף 11(ב) לחוק הכניסה לישראל, ה’תשי”ב-1952, הקובע:

“… שר הפנים רשאי בהחלטה מנומקת לבטל אשרת עולה ותעודת עולה שניתנו לפי חוק השבות, ה’תש”י-1950, אם הושגו על ידי מתן ידיעות כוזבות”.

האם הונחה בפניו תשתית ראיתית אשר מצדיקה את מסקנתו שאשרות העולה נתקבלו על ידי העותרת ובני משפחתה על סמך ידיעות כוזבות שהומצאו על ידם?

.7רשות מינהלית הנדרשת להחליט בעניין המסור לשיקול דעתה, אינה קשורה לדיני הראיות החלים בערכאות משפטיות. הכלל החל בעניין זה הוא “לל הראיה המינהלית”, על פיו, כפי שנאמר בבג”צ 6163/92 אייזנברג נ’ שר הבינוי והשיכון (פ”ד מז(2) 229, 268):

“רשות שלטונית רשאית לבסס ממצא על ראיה, אם הראיה, בשים לב לנסיבותיה, הינה כזו אשר כל אדם סביר היה רואה אותה כבעלת ערך הוכחתי והיה סומך עליה (הנשיא אגרנט בבג”צ 442/71 לנסקי נ’ שר הפנים, פ”ד כו(2) 337, 357)” (וראה גם ע”ב 2/84 ניימן נ’ יו”ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת האחת עשרה, פ”ד לט(2) 225, 249).

8. הננו סבורים, שבאה בפני המנהל תשתית עובדתית משכנעת שהעותרת מסרה ידיעות כוזבות, וכי קיבלה את אשרת העולה שלה, ובעקבותיה קיבלו אשרות כאלה בעלה וילדיה, על סמך ידיעות כאלה. התשתית העובדתית כוללת את העובדות הבאות:

א. תעודת הלידה של העותרת וכן תעודות הלידה של ילדיה נשלחו לבדיקת המחלקה לזיהוי פלילי במטה הארצי של משטרת ישראל (להלן:נ מז”פ). בבדיקה זו נמצא כי בתעודות הלידה של ילדי העותרת נמחקו הרישומים המקוריים ועל גבי המחיקה נכתבו הרישומים הנוכחיים; וגם בתעודת הלידה של העותרת עצמה נתגלו סימני מחיקה והרישום הנוכחי בתעודה נרשם על גבי המחיקה. ובמילים פשוטות, מדובר בתעודות לידה מזויפות. עובדות אלה הובאו לידיעת העותרת מתוך תצהיר תשבה שהוגש על ידי המשיבים ביום 03/09/1993 לבית משפט זה, אליו צורף גם העתק חוות הדעת של מז”פ (מש/8). משך כשמונה חודשים, מאז נמסר העתק תצהיר זה לעותרת באמצעות בא כוחה ועד למועד קיום הדיון בתיק זה, לא באה מצד העותרת כל ראיה לסתור ממצאים עובדתיים אלה.

ב. תעודת הלידה של העותרת הוצאה בדושנבה ונושאת מספר 3512. בדיקה של נציגי משרד החוץ הישראלי בטשנט העלתה שדף הרישום הארכיוני של מרשם האוכלוסין בדושנבה הנושא את המספר האמור, אינו מתייחס כלל לעותרת. הוא מתייחס לאחרת, אשר הוריה רוסיים ואינם יהודיים. די בשני נתונים אובייקטיביים אלה כדי ללמד שתעודת הלידה שהמציאה העותרת כראיה להיותה יהודיה אינה אמינה, ויש בה לכארה הצגת דברים כוזבת. אך אלה אינן הראיות היחידות שבאו בפני המנהל קודם החלטתו השניה, על פיה גירסת העותרת בדבר יהדותה אינה אמת.

ג. בסוף חודש פברואר 1993 הגיעו העותרת ובעלה לסניף משרד הפנים. על פי גירסת אחד מעובדי המשרד, הודה בעלה של העותרת, באותו מעמד, שבני המשפחה כולם אינם יהודים, והוא הסכים לקבל תעודות מעבר לזרים לו ולבני משפחתו ובאמצעותן לעזוב את הארץ. לאחר מכן, כנראה התחרט על דבריו, ורק בשל כך לא ניתנו לעותרת ולמשפחתה תעודות מעבר כאמור.

ד. למשרד הפנים הוגשו שני מסמכים הכוללים הודעה של אחת בליקובה זינאידה. האחד מיום 21/06/1993 והשני מיום 01/07/1993. על פי האמור בשני מסמכים אלה, מכירה בליקובה את העותרת עוד מדושנבה. עוד בהיותן בדושנבה פנתה אליה העותרת וסיפרה לה על רצונה לעלות ארצה ועל הקושי שיש לה בכך, לאור זאת שאין היא יהודיה. לאחר מכן, כשפגשה אותה בארץ, סיפרה לה העותרת שהיא זייפה את התעודות וכך עלתה ארצה. בליקובה זו אף הגישה תלונה למשטרה בגין איומים שאיימו עליה העותרת ובעלה בגלל המידע כאמור שמסרה למשרד הפנים.

ה. גירסה דומה מסרה בדברים בעל פה אחת בשם ביטובסקיה מרינה. על פי גירסתה של זו, היא מכירה את העותרת מדושנבה והיא יודעת שהעותרת אינה יהודיה. גם זו התלוננה על איומים שאיים עליה בעלה של העותרת בשל האינפורמציה שמסרה למשרד הפנים, תלונה אותה מסרה לנציגי משרד הפנים. גם בליקובה וגם בוטובסקיה מסרו ששמה הפרטי האמיתי של העותרת הינו קלריה, ולא קלבדיה, כאמור בתעודת הלידה שהמציאה העותרת.

ו. הראיה העיקרית של העותרת לעניין היותה יהודיה, הינם תצהירה ודבריה של אחת אידה שפושניקוב (להלן:ב אידה), בת שמונים וחמש שנים, אשר הינה יהודיה. על פי גירסתה, היא אחותה של אסתר אנה-קויטקובסקי המנוחה (להלן:ו אנה), ובתה של אנה (שגם שמה אידה), היא אמה של העותרת. אם עובדות אלה היו נכונות, היה בכך ראיה ליהדותה של העותרת. אולם אנשי משרד פנים בררו עם אחד מאחיה של אידה, וזה מסר שלאנה לא היתה כלל בתוכי נולד לה רק בן יחיד המתגורר גם הוא בארץ. מכאן, שטענתה של אידה, על פיה העותרת היא נכדה של אחותה אנה (בת בתה של אנה), אינה אמת.

ז. בטופס הבקשה לעליה ציינה העותרת שכתובת אמה הנה בלבוב שבאוקראינה, ברחוב אנטוניצה 45.נהמדובר בכתובת בה גרה אמה, אשר מכוחה טוענת העותרת ליהדותה, וגירסת העותרת היא שאמה זו הנה בתה של אנה אחותה של אידה. נציגי המדור הקונסולרי של משרד החוץ בקשו לברר אם פרט זה שבטופס הבקשה הנו אמת. בירורם העלה, שאין ברחוב אנטוניצה בית מספר 45. העותרת ביקשה לתרץ את האמור בטופס בכך שהיא נתנה כתובת של מקום בו נמצאה אמה בביקור בלבד ולא כמקום מגורים קבוע. הסבר זה אינו מתיישב עם האמור בטופס. אך העיקר הוא, שאפילו לצרכי ביקור לא יכולה היתה אמה להמצא בכתובת הנ”ל, שכל אינה קיימת.

הנה כי כן, היתה בפני המנהל תשתית עובדתית משכנעת, על פיה הידיעות שמסרה העותרת בדבר יהדותה, אשר בהסתמך עליהן ניתנה לה אשרת עולה, אינן אמת. אפילו אם בדיון בפנינו מוטל על המנהל הנטל לשכנע בדבר מתן ידיעות כוזבות על ידי העותרת שעל יסודן השיגה העותרת את אשרת העולה (ולא על העותרת הנטל לשכנע שהוא טעה בקביעתו), די בראיות כאמור כדי לשכנע בכך.

9. בעקבות גילויין של העובדות הסותרות את תצהירה של העותרת בדבר יהדותה, הוגשה נגד העותרת תלונה למשטרה. טענת בא כוח העותרת היא שמן הראוי היה שהמנהל ימתין לתוצאות החקירה ולתוצאות הדיון הפלילי, אם יוחלט להגיש נגד העותרת כתב אישום, קדם שיחליט על ביטול אשרת העולה של העותרת.

אין ממש בטענה זו. המנהל רשאי היה להגיע להחלטתו על סמך החומר העובדתי שבא בפניו, מבלי שחלה עליו כל חובה להמתין לתוצאות החקירה הפלילית המתקיימת נגד העותרת. די בכך שבאה בפניו ראיה מינהלית משכנעת במובנה כאמור לעיל, כדי שהחלטתו תשאר על כנה ולא נתערב בה.

10. התוצאה היא, שדין העתירה להדחות. כן הייתי מחייב את העותרת לשאת בהוצאות המשיבים בסך 3,000 ש”ח להיום.

 

המשנה לנשיא א’ ברק:

 

אני מסכים.

 

השופט א’ מצא:

 

אני מסכים.

 

הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ת’ אור.

 

ניתן היום, יג בסיון ה’תשנ”ד (23/05/1994).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *