תקציר בג”צ 1712/00 אורבנביץ’ (02/02/2004): בית משפט עליון דחה עתירה נגד החלטת משרד הפנים שלא ליתן אשרת-עולה ואזרחות ישראלית בהסתמך על פסק-דין זר

בג”צ 1712/2000 אורבנביץ’ נ’ משרד הפנים, פ”ד נח(2) (2004) 951

 

בג”צ 1712/2000

בג”צ 4717/2000

 

בג”צ 1712/2000:

1. יורי אורבנביץ’

2. מרינה אורבנביץ’

3. דריה אורבנביץ’

נגד

משרד הפנים, מינהל האוכלוסין

 

בג”צ 4717/2000:

1. אוקסנה ארזמסצב

2. פלוני

3. פלוני

נגד

1. מדינת ישראל

2. שר הפנים

3. משרד העלייה והקליטה

4. המוסד לביטוח לאומי

 

בבית-המשפט העליון בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק

[02/02/2004]

לפני השופטים ד’ ביניש, א’ ריבלין, ס’ ג’ובראן

 

העותרת 1 בבג”צ 4717/2002 (להלן – העותרת) היא קרובת משפחתו של העותר 1 בבג”צ 1712/2000 (להלן – העותר). העותרת נכנסה לארץ בשנת 1994. העותרת הגישה בקשה לקבלת תעודת עולה ואזרחות ישראלית, ובטופס הבקשה הצהירה כי היא יהודייה. לתמיכה בבקשתה הציגה העותרת תעודת לידה של סבתה (להלן – הסבתא). בתעודה נרשם כי הוריה של הסבתא הם יהודים. כך קיבלה העותרת תעודת עולה ואזרחות ישראלית.

העותר הגיע ארצה בשנת 1995, כפי הנראה לפי הזמנתה של העותרת (הורי הסבתא הם גם סבו וסבתו של העותר). העותר הגיש בקשה לקבלת מעמד של עולה ואזרחות ישראלית. לבקשתו צירף את תעודת הלידה שלו, שנרשם בה כי שני הוריו אוקראינים. כמו כן צירף את תעודת הלידה של אמו (אחותה של הסבתא), שם צוינו שמות הוריה בלא כל אינדיקציה בדבר הלאום שלהם. העותר ציין כי לו קרובת משפחה בישראל – היא העותרת. בשימוע שנערך לו טען העותר כי סבו וסבתו הם יהודים. תעודות הלידה של הסבתא ושל אֵם העותר שוגרו לאוקראינה, לצורך בדיקה.

בחינת רישומי מינהל האוכלוסין באוקראינה העלתה כי בניגוד לכתוב בתעודת הלידה של הסבתא, שהציגה העותרת, הרי שבמרשם המקורי נותר סעיף הלאום של ההורים ריק. עוד נמצא כי בתעודת הנישואין של הסבתא נרשם כי היא אוקראינית. גם לגבי אֵם העותר נרשם בספרי מרשם האוכלוסין כי שני הוריה הם בני הלאום האוקראיני. לאור מימצאים אלה התעורר החשד כי תעודת הלידה של הסבתא, שהציגה העותרת, מזויפת.

בשימוע שנערך לעותרת היא טענה כי הסבא של אמהּ היה יהודי, וכי המסמכים הדרושים להוכחת טענתה זו מצויים בידי בעלה, שהיא אינה חיה עמו. הובהר לעותרת כי טענותיה אינן אמינות, וכי משרד הפנים שוקל לבטל את אשרת העולה ואת האזרחות הישראלית שלה ושל בתה. לבקשתה של העותרת, נקבע מועד נוסף לשימוע על-מנת שתוכל להציג ראיות לתמיכה בטענותיה. דא עקא, העותרת לא התייצבה למועד שנקבע. בשלהי שנת 1996 בוטל מעמדה של העותרת בישראל.

אשר לעותר, בקשתו למתן מעמד בישראל נדחתה משנקבע כי החומר שהציג אין בו די כדי לשכנע בדבר זכאותו לכך. לאחר שהעותר עזב את הארץ ניתן בבית-משפט באוקראינה פסק-דין, המאשר את בקשתו של העותר לרושמו כיהודי. בעקבות אותו פסק-דין הונפקו לעותר מסמכים משוחזרים, והוא שינה את שם משפחתו מקרייניוקוב לאורבנביץ’. או אז פנה לשגרירות ישראל בקייב והגיש בקשה לאשרת עלייה. בבקשתו לא ציין העותר כי שהה בעבר בישראל – אף כי בטופס מצויה שאלה בעניין זה – וכן הוא לא גילה כי הגיש בקשה קודמת לקבלת מעמד, שנדחתה. העותר קיבל אשרת עולה. כעבור כחודש עלה ארצה עם אשתו ובתו (העותרות 2 ו-3 בבג”צ 1712/2000) – שקיבלו גם הן מעמד. אלא שבשימוע שנערך לו, כעבור כחצי שנה, התברר כי העותר שינה את שם משפחתו וכי בקשתו לקבלת מעמד נדחתה בעבר. משנשאל על כך סירב לענות. בשל החשד שהשיג את מעמדו בארץ במירמה, ועל יסוד מסמכים כוזבים – חשד שלא הופרך – בוטלו תעודת העולה והאזרחות של העותר ושל משפחתו. על החלטה זו הגיש העותר ערר לשר הפנים, והערר נדחה.

מכאן העתירה שבה תוקפים העותרת והעותר את החלטותיו של משרד הפנים לבטל את מעמדם בישראל.

בית-המשפט העליון פסק:

א.

(1) לשר הפנים סמכות לבטל אשרת עולה ואזרחות שהושגו על יסוד מסמכים כוזבים (957ג).

(2) האזרחות היא זכות יסוד, ולכן ביטולה מחייב בירור עובדתי ושיקול-דעת ראויים (957ד – ה).

(3) לצורך ביטול אשרת עולה ואזרחות שהושגו על-ידי מתן פרטים כוזבים, על שר הפנים להשתכנע בקיום התנאי על-פי כלל ‘הראיה המינהלית’, קרי קיומן של ראיות אשר כל אדם סביר היה רואה בהן כבעלות ערך הוכחתי המאפשר לסמוך עליהן
(957ז).

ב.

(1) מנימוקים של כיבוד הדדי של פסקי-דין בין מדינות ומתוך הנחה שבית-משפט זר בדרך-כלל פועל כהלכה, ראוי שרשויות ציבוריות ובתי-משפט ינהגו זהירות קודם שיחליטו שאין לסמוך על פסק-דין זר. ואולם אין מחסום בפני בדיקות נוספות מטעם הרשות, ואין מניעה כי לאחר בדיקה יגיע המשיב למסקנה שאין כוחו של פסק החוץ לשכנעו, על-פי כלל הראיה המינהלית, כי הפונה זכאי לעלות לישראל על-פי חוק השבות, ה’תש”י-1950 (958ג – ד).

(2) במקרה הנדון פסק-הדין האוקראיני שעליו נסמכת עתירתו של העותר מבוסס על עדויות העומדות בסתירה לרישומים המקוריים של תעודות המצויות בידי המשיב, והוא ניתן בתהליך שיזם העותר לאחר שבקשתו הקודמת לקבלת מעמד בישראל נדחתה (958ד – ז).

(3) גם התנהגות העותר לאחר מתן פסק-הדין, לרבות שינוי שם משפחתו קודם שהגיש את בקשתו המחודשת לאשרת עולה, והעובדה שלא ציין בבקשה כי שהה בישראל בעבר (אף שבטופס הבקשה מצויה שאלה בעניין זה) וכי הגיש בעבר בקשה קודמת שנדחתה, מחזקות את המסקנה כי לא נפלה כל אי-סבירות בהחלטתו של שר הפנים בעניינו (958ז – 959ב).

ג. בעניינה של העותרת נתמכת מסקנתו של משרד הפנים כי תעודת הלידה של הסבתא, שהוצגה על-ידיה כבסיס לבקשת אשרת העולה, אינה מהימנה בכך שהאמור בתעודה סותר את הרישומים המקוריים באוקראינה. בנוסף, העותרת הציגה, בזמנים שונים, גירסאות שונות בדבר זיקתה ליהודים ואף לא התייצבה לשימוע נוסף שבו ניתנה לה הזדמנות להסביר את הסתירות השונות בגירסאות שהציגה. מכאן שלא נפל כל פסול בהחלטת שר הפנים לשלול את תעודת העולה שלה ואת אזרחותה (959ג – ה, ז – 960א).

 

עתירות למתן צו-על-תנאי. העתירות נדחו.

 

יקטרינה דונאיביץ’ – בשם העותרים בבג”צ 1712/2000.

דינה זילבר, סגנית בכירה א לפרקליטת המדינה – בשם המשיב בבג”צ 1712/2000.

יעקב טל – בשם העותרים בבג”צ 4717/2002.

עינב גולומב, סגנית לפרקליטת המדינה – בשם המשיבים 3-1 בבג”צ 4717/2002.

עירית אלטשולר – בשם המשיב 4 בבג”צ 4717/2002.

 

ניתן היום, י שבט ה’תשס”ד (02/02/2004).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *