תקציר בג”צ 1227/98 מלבסקי (12/11/1998): בית משפט עליון דחה עתירה נגד החלטת משרד הפנים תעודת עולה מכוח חוק השבות, ה’תש”י-1950. בשנת 1998 החליט שר הפנים לבטל תעודת עולה ואזרחות שהושגו על סמך ידיעות כוזבות

בג”צ 1227/98 מלבסקי נ’ שר הפנים, פד”י נב(4) 690 (1998)

 

בג”צ 1227/98

אנטון מלבסקי

נגד

שר הפנים

 

בבית-המשפט העליון בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק

[12/11/1998]

לפני הנשיא א’ ברק והשופטים י’ זמיר, ד’ ביניש

 

העותר עלה מרוסיה לישראל בשנת 1994 והוענקה לו תעודת עולה מכוח חוק השבות, ה’תש”י-1950. בשנת 1998 החליט שר הפנים לבטל את תעודת העולה ואת אזרחותו של העותר. החלטת השר נומקה בכך שהעותר השיג את תעודת העולה ואת האזרחות על סמך ידיעות כוזבות, שכן בבקשתו לתעודת העולה הצהיר כי לא עבר עבירה פלילית וכי אינו מבוקש על-ידי משטרה של מדינה כלשהי, בעוד שבפועל עבר עבירות פליליות והיה מבוקש לפחות על-ידי משטרת רוסיה לפני מתן הצהרתו. החלטת השר התבססה על חומר מודיעיני חסוי שהוצג בפניו, ושעל-פיו העותר הוא אחד מראשי ארגוני הפשע ברוסיה והיה מעורב בעבירות פליליות חמורות. העתירה מעוררת את שאלת סמכות שר הפנים לבטל תעודת עולה ואזרחות ישראלית.

בית-המשפט העליון פסק:

א.

(1) הזכות לאזרחות, אף שעדיין לא עוגנה בחוק יסוד, היא לפי מהותה זכות יסוד. לפיכך יש להגן על הזכות לאזרחות, ששר הפנים לא ימנע אותה ממי שזכאי לה, ועוד יותר מכך, שהשר לא יבטל אותה, לאחר שהוענקה, שלא כדין. עם זאת, גם האזרחות, ככל זכות אחרת, אינה זכות מוחלטת. ראשית, הזכות מסויגת מלכתחילה. שנית, ניתן לבטלה בדיעבד (696ד-697ג).

(2) בין שאר הסייגים לזכות, מקנה סעיף 2(ב)(3) לחוק השבות סמכות לשר הפנים למנוע תעודת עולה ואזרחות ממי שהוא בעל עבר פלילי העלול לסכן את שלום הציבור. תכלית החריג האמור היא למנוע שזכות הציבור לשלום ולביטחון תיפול קורבן לזכות העלייה של מי שמטרת בואו לישראל היא למצוא קרקע נוחה לפעילות עבריינית (697ג-698א).

ב.

(1) שר הפנים מוסמך הן מכוח סעיף 11(ג) לחוק האזרחות, תשי”ב-1952 והן מכוח סעיף 11(ב) לחוק הכניסה לישראל, תשי”ב-1952 לבטל את אזרחותו ואת תעודת העולה של אדם, אם נרכשו על סמך פרטים כוזבים או ידיעות כוזבות (699ג-ה).

(2) העותר חתם על הצהרה, בעת שמילא טופס בקשה לתעודת עולה, שעל-פיה לא עבר עבירות פליליות ואין הוא מבוקש על-ידי המשטרה של מדינה כלשהי. בפועל נפתחו נגד העותר הליכים פליליים, הוצאו נגדו צווי מעצר ברוסיה, ובזמן מילוי ההצהרה היה מבוקש על-ידי משטרת רוסיה. מכאן, שהצהרתו של העותר הייתה הצהרת כזב (702ז-703ז).

(3) על מי שמגיש בקשה לרישיון או לטובת הנאה אחרת מוטלת חובת גילוי של פרטים מהותיים הנוגעים לבקשתו, והעשויים להשפיע על החלטת הרשות. אי-גילוי כאמור הוא הטעיה שעשויה להצדיק את ביטול הרישיון או את טובת ההנאה. עם זאת, ספק אם אי-גילוי מידע, אף אם הוא ענייני וחשוב, יש בו עילה מספקת לביטול תעודת עולה או אזרחות (704ד-ז).

ג.

(1) יש בסיס לדעה כי חוק האזרחות וחוק הכניסה לישראל אינם דורשים יסוד נפשי כדי שידיעה תיחשב כוזבת. מן הבחינה של לשון החוק, לא נדרש שאדם ימסור ידיעות כוזבות “ביודעין”, אלא די בכך שהוא מסר ידיעות כוזבות, ולפי פשוטו של מקרא אלה הן ידיעות שאינן אמת, ללא קשר למצב הנפשי של אותו אדם. כמו כן, התכלית העיקרית של ההוראות הרלוונטיות היא הגנה על הציבור, ולא ענישה של אותו אדם שמסר פרטים כוזבים. לפיכך, מן הבחינה של תכלית זאת, נודעת חשיבות מכרעת, לצורך ביטול תעודת עולה ואזרחות, למצב העובדתי, כגון: אם אדם הוא בפועל בעל עבר פלילי העלול לסכן את שלום הציבור, ולא למצב הנפשי של אותו אדם כאשר הצהיר בפני משרד הפנים שאין הוא בעל עבר כזה (708ג-ה).

(2) עם זאת, אין להתעלם מן המצב הנפשי, הידוע או המשוער, של המבקש תעודת עולה. המצב הנפשי עשוי להיות שיקול ענייני במסגרת שיקול-הדעת של שר הפנים (708ו-709א).

(3) אפילו ידיעה כוזבת על-פי חוק האזרחות וחוק הכניסה לישראל דורשת גם יסוד עובדתי של אי-אמת וגם יסוד נפשי, הרי במקרה הנדון הנסיבות מצביעות על קיום יסוד כזה אצל העותר (707ז-708ב).

ד.

(1) רשות מינהלית, שעה שהיא מפעילה את שיקול-דעתה, רשאית להסתמך גם על מידע חסוי. זאת מתוך ידיעה שאם החלטת הרשות תותקף בבית-המשפט, יהיה עליה להצטייד בתעודת חיסיון מאת ראש-הממשלה או מאת שר אחר, לפי סעיף 44 או סעיף 45 לפקודת הראיות [נוסח חדש], ה’תשל”א-1971, ומתוך מודעות לאפשרות שבית-המשפט יחליט על גילוי המידע או יבקש לעיין במידע שלא בנוכחות העותר, אם העותר יסכים לכך (711ג-ד).

(2) בית-המשפט אינו רשאי להסתמך על מידע חסוי מכוח תעודת חיסיון, כשם שאינו רשאי להסתמך על כל מידע אחר שלא הוצג גם בפני העותר, אלא בהסכמת העותר. אולם, אם העותר אינו מסכים שבית-המשפט יעיין, שלא בנוכחותו, במידע החסוי אשר שימש בסיס להחלטת הרשות, תחול על אותה החלטה, בדרך-כלל, חזקת החוקיות. החזקה היא, שהרשות המינהלית קיבלה החלטה כדין, ומי שמבקש להפריך את החזקה עליו הראיה (711ה-ז).

(3) חזקת החוקיות אינה בעלת עוצמה רבה. אפשר להפריך אותה באמצעות ראיות נסיבתיות וראיות לכאוריות, ולעתים די אפילו בנסיבות המקרה כדי לערער את החזקה, ולהעביר את נטל הראיה אל הרשות המינהלית. אך במקרה שלפנינו נטל הראיה עבר ממילא אל המשיב. המשיב הודיע לבית-המשפט, בשלב מוקדם של ההתדיינות, כי הדיון בעתירה יתנהל כאילו הוצא צו-על-תנאי. משמע, המשיב קיבל על עצמו את נטל התשובה לעתירה, ובכלל זה את הנטל של הצגת הראיות התומכות בהחלטתו (712ב-ד).

(4) חלק מן הראיות הוצגו על-ידי המשיב בפני בית-המשפט ובפני העותר בהודעות שהגיש לבית-המשפט. אך חלק אחר נכלל במידע החסוי מכוח תעודת החיסיון שהוצאה על-ידי השר לביטחון הפנים. המשיב הציע להציג גם מידע זה בפני בית-המשפט שלא במעמד העותר. אולם, העותר סירב להצעה. אכן, אין מקום לבוא בטענה אל העותר על שסירב להצעה, אך גם אין מקום לומר על המשיב שלא עמד בנטל הראיה, ולראות בכך טעם לביטול החלטתו. זאת, משום שהראיות שהוצגו בפני בית-המשפט מקבלות חיזוק מפסק-דין קודם של בג”ץ, שבו בית-המשפט עיין בחומר החסוי שהוגש נגד העותר, וקבע כי יש בו כדי לחזק את הראיות המינהליות שעמדו בפני הרשות בהחלטתה שלא להאריך את דרכונו (712ד-713ב).

ה.

(1) גם בהנחה כי הסמכות של שר הפנים לבטל תעודת עולה ואזרחות של אדם מוגבלת למקרה שבו הוכח כי אותו אדם הוא בעל עבר פלילי, כמשמעות הביטוי בסעיף 2(ב) לחוק השבות, עדיין אין לומר כי יש הכרח להציג בפני בית-המשפט הרשעה בפלילים כדי להוכיח עבר פלילי. די בכך שיוצגו בפני בית-המשפט ראיות מינהליות ברורות, חד-משמעיות ומשכנעות לכך שבעל התעודה היה מעורב בפעילות פלילית (716ו-ז).

(2) ואולם, במקרה דנן אין צורך להכריע ישירות בשאלה האמורה, שכן שר הפנים ביסס את החלטתו על סעיף 11(ב) לחוק הכניסה לישראל וסעיף 11(ג) לחוק האזרחות, המסמיכים אותו לבטל תעודת עולה ואזרחות אם הושגו על יסוד ידיעות כוזבות. ואין כל ספק כי לצורך בירור שאלה זו, של השגת התעודה באמצעות ידיעות כוזבות, רשאי השר להסתמך על ראיות מינהליות (717א-ב, ה-ז).

 

עתירה למתן צו-על-תנאי. העתירה נדחתה.

 

יורם שפטל, דורון בקרמן – בשם העותר;

שי ניצן, סגן בכיר א לפרקליטת המדינה וממונה על עניינים ביטחוניים בפרקליטות המדינה – בשם המשיב.

 

ניתן היום, כ”ג בחשוון תשנ”ט (12/11/1998).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *