תקציר בג”צ 121/55 אריה (28/07/1955): בית משפט עליון דחה עתירה לפטור משירות בטחון מחמת חלוף הזמן מאז החיול

בג”צ 121/55 אריה נ’ שר הבטחון, פד”י ט (1955) 1277

 

בג”צ 121/55

זיגפריד אריה

נגד

שר הבטחון ואח’

 

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

[28/07/1955]

לפני השופטים זילברג, גויטיין, ברנזון

 

חיול עולה לשירות סדיר – חובת ההתייצבות כוללת בתוכה חובה ראשונה, מוחלטת, להתייצב לבדיקה רפואית, וחובה שניה, מותנית, לצאת לשירות סדיר ממש – לכן, אם בסופו של דבר, לאחר בדיקות רבות ואפילו ממושכות, נמצא האיש כשר לשירות, אין התקופה שעברה אגב כך עוברת את תקופת ההתייצבות החוקית והמוגבלת שנקבעה בחוק או בתקנות – דחיית התייצבות מטעמי בריאות לתקופה מוגבלת היא בגדר סעיף 12 לחוק הנ”ל.

 

בקשה למתן צו-על-תנאי המכוון למשיבים, והדורש מהם לבוא וליתן טעם מדוע לא יימנעו מקרוא למבקש לשירות סדיר בצבא. הבקשה נדחתה.

 

ירון – בשם המבקש.

 

צו

 

השופט זילברג:

 

טענתו העיקרית, ולמעשה גם היחידה, של בא-כוח המבקש היא, כי שולחו, עולה חדש במובן החוק, אינו נתון לחיול לשירות סדיר, יען כי בתקופה הכש­רה לכך מבחינה חוקית, על פי תקנה 9 לתקנות שירות בטחון, ה’תש”י־1949 (קובץ התק­נות 54), הוא לא היה כשר לשירות מבחינה רפואית, וכשנעשה כשר לשירות מבחינה זו, שוב עברה וחלפה התקופה הכשרה לכך, מבחינה חוקית, על־פי הוראות התקנה הנ”ל, כפי שהיתר, בתקפה לפני תיקונה.

טענה זו ממש, ואולי עוד ביתר ממשות, כבר נטענה לפני בית משפט זה בבג”צ 94/52 [1] ונדחתה על ידי בית המשפט. נאמר ונקבע באותו פסק-דין, כי חובת ההתייצבות כוללת בתוכה חובה ראשונה, מוחלטת, להתייצב לבדיקה רפואית, וחובה שניה, מותנית, לצאת לשירות סדיר בפועל ממש, לאחר שהאיש נבדק ונמצא כשר לכך. היוצא מזה, שאם, בסופו של דבר, לאחר בדיקות רבות ואפילו ממושכות, נמצא האיש כשר לשירות, אין התקופה שעברה אגב כך “אוכלת” את תקופת ההתייצבות החוקית והמוגבלת שנקבעה בחוק או בתקנות.

במקרה שלפנינו, התקופה הכשרה לקריאת התייצבות, מבחינת התקנה הנ”ל, היתה (גם) תקופת הזמן שבין ה- 13/08/1951 וה- 13/02/1952. תוך אותו פרק זמן ניתנו למבקש, על פי בקשתו, דחיות רפואיות שונות, וכל דחיית חיול פירושה היא, ממילא, גם צו התייצבות מחדש עם גמר תקופת הדחיה. מכיון שכך, הרי הצו, שניתן תוך התקופה החוקית הכשרה, כוחו עמו ואינו פג – אם מקבל הצו נמצא סוף סוף כשר לשירות – גם אחרי עבור התקופה שנקבעה בתקנה 9 הנ”ל.

אין אנו גורסים את טענתו של בא-כוח המבקש, כי “דחיה רפואית”, כלומר: דחיה מטעמי בריאות, אינה בגדר הדחיה האמורה בסעיף 12 לחוק שירות בטחון, ה’תש”ט-1949. “דבר זה אין לך בו אלא מקומו ושעתו״, או כפי שרגילים לומר: הכל תלוי במסיבות הענין, ובמסיבות הענין שלפנינו, היינו: דחיה קצרה לתקופה מוגבלת, היתה זו ללא ספק דחיה במובן הסעיף הנ”ל.

הבקשה נדחית.

 

ניתן היום, ט אב ה’תשט”ו (28/07/1955).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.