תקציר בג”צ 118/64 בן-יעקב (28/04/1964): בית משפט פסק כי שינוי במרשם האוכלוסין מ”רווק” ל”נשוי”

בג”צ 118/64 בן-יעקב נ’ מנהל משרד מרשם התושבים אילת, פד”י יח(2) (1964) 458

 

בג”צ 118/64

יהודה בן-יעקב נגד מנהל משרד מרשם התושבים אילת ושר הפנים

 

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

[28/04/1964]

לפני השופטים ברנזון, ויתקון, כהן

 

העותר רשום מאז שנת 1950 כגרוש. בשנת 1964 הוא פנה לפקיד הרישום באילת, מקום מגוריו הנוכחי, בבקשה לתקן את הרישום, באשר, לטענתו, מעולם לא היה נשוי וממילא אינו ולא היה גרוש, ופקיד הרישום הפנה אותו לבית-המשפט המוסמך על-מנת לקבל פסק-דין הצהרתי על מעמדו האישי הנכון, ובהתאם לכך יתקן את הרישום. העותר לא הוכיח ולא כלום לא למשיבים ולא לבית-משפט זה ודרש את רישום התיקון על יסוד תצהירו בלבד. הוא מודה שעמד על הטעות ברישום מיד עם קבלת תעודת הזהות בדואר, כשבועיים אחרי מסירת הפרטים האישיים הנכונים לפקיד הרישום, ובכל זאת במשך כל התקופה הארוכה לא עשה כל מאמץ להביא את הראיות הדרושות לתיקון הטעות. המשיבים גם הודיעו לעותר שאינם רואים עצמם מוסמכים לקטע אם אומנם נפלה טעות ברישום הואיל ועניני אישות נתונים לסמכותו של בית-דין רבני. בית-המשפט העליון, בדחותו את הבקשה, פסק

א. חזקה על מסמך רשמי שהוא ערוך כדין, והרוצה לתקנו או לשנותו – עליו הראייה. לכן כאשר אדם בא אחרי הזנחת ארוכה בידיים ריקות אל פקיד הציבור, או אל השר הממונה עליו, ודורש מהם על-סמך דיברתו הוא בלבד לשנות רישום של פרט מהותי במסמך כזה והם משיבים את פניו ריקם עד שלא יוכיח את בקשתו כדין וכדת, לא יוכל בית-משפט זה לבוא עמהם בטרוניה ולהתערב בהחלטתם.

ב. פקיד רישום, או שר הפנים הממונה עליו, רשאים לתקן טעות סופר שנפלה ברישום גם בלי פסק-דין, אם מוכח להנחת דעתם בראיות מתאימות שאכן היתה טעות.

ג.

(1) ענייני נישואין וגירושין אומנם נתונים לסמכותו של בית דין רבני, אבל במקרה כגון זה שלפנינו כלל לא מתעוררת שאלה של נישואין או גירושין שעל בית-הדין הרבני לפסוק בה, שהרי טענת העותר היא שמעולם לא היה נשוי ולא נתגרש.

(2) אדם הנדרש להוכיח על-ידי פסק דין שהוא רווק, עליו לפנות לבית המשפט האזרחי המוסמך לקבלת פסק-דין הצהרתי שזהו מצבו האישי; ואם לצורך זה יצטרך בית המשפט להחליט אגב אורחא על עניין מענייני המעמד האישי שהוא בסמכותו הייחודית של בית דין דתי, הוא יוכל לעשות זאת לפי סעיף 35 לחוק בתי-המשפט, ה’תשי”ז-1957.

ד. בנסיבות כמו במקרה שלפנינו, כאשר למשיבים לא היתה כל אפשרות לבחון ולבדוק בעצמם את נכונות טענתו של העותר, רשאים הם לדרוש ממנו כי יוכיח להם את הדבר על-ידי פסק-דין.

 

עתירה למתן צו-על-תנאי המכוון למשיבים והדורש מהם לבוא וליתן טעם, מדוע לא יתקנו טעות או פליטת סופר בפנקס רישום התושבים ובתעודת הזיהוי של העותר מס’ 3071186 את הפרט “גרוש” ובמקומו יירשם העותר “רווק”. הבקשה נדחתה.

 

ניתן היום, טז אייר ה’תשכ”ד (28/04/1964).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *