תקציר בג”צ 1135/02 וזגיאל (29/08/2002): בית משפט עליון ביטל החלטות בית דין רבני בשל פגיעה בחוק הפרטיות ופגיעה בצדק הטבעי

בג”צ 1135/02 וזגיאל נ’ בית-הדין הרבני הגדול בירושלים, פד”י נו(6) 14 (2002)

 

בג”צ 1135/02

אנה וזגיאל

נגד

1. בית-הדין הרבני הגדול בירושלים

2. בית-הדין הרבני האזורי בתל-אביב-יפו

3. פנחס וזגיאל

 

בבית-המשפט העליון בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק

[29.8.2002]

לפני השופטים ט’ שטרסברג-כהן, ד’ דורנר, א’ גרוניס

 

המשיב 3 (להלן – המשיב) הגיש לבית-הדין הרבני האזורי תביעת גירושין כנגד אשתו-העותרת לאחר שהעותרת נחשדה בפלילים והתנהלה נגדה חקירה משטרתית. במסגרת הדיון בתובענה העידה מטעם המשיב חוקרת שהייתה מעורבת בחקירת העותרת במשטרה. בעדותה הציגה העדה תקציר של שיחת טלפון שניהלה העותרת עם גבר זר ושהוקלטה בהאזנת סתר במסגרת החקירה הפלילית. על בסיס התקציר פסק בית-הדין האזורי לטובת הבעל, ופסק-דינו אושר בערעור על-ידי בית-הדין הרבני הגדול. בעתירתה תוקפת העותרת את פסק-הדין, בין היתר בטענה שהשימוש בתקציר ההקלטה על-ידי בתי-הדין הרבניים עומד בניגוד למגבלות הקבועות בחוק האזנת סתר, תשל”ט-1979 ופוגע בזכותה החוקתית לפרטיות.

 

בית-המשפט העליון פסק:

(1) אף שחוק האזנת סתר אינו מחיל עצמו מפורשות על הליכים בבתי-הדין הדתיים, הרי לאור חשיבותה ומעמדה הנורמטיבי של הזכות לפרטיות יש מקום למסקנה כי הכללים בדבר אי-קבילותן של ראיות שהושגו בהאזנת סתר, למעט סייגים מצומצמים שהמחוקק הורה עליהם מפורשות, ראוי שיחולו גם בהליכים בבתי-דין אלו (22א-ב).

(2) אשר-על-כן הן לפי פרשנותו הראויה של סעיף 13 לחוק האזנת סתר והן לפי העקרונות שצריכים להפעיל את בית-הדין הרבני בהפעילו את סמכותו הטבועה לקבוע ענייני ראיות לא היה מקום שבית-הדין יקבל את התקציר כראיה קבילה בתובענת הגירושין (22ו-23א).

 

התנגדות לצו-על-תנאי מיום 10/07/2002. העתירה נתקבלה. הצו-על-תנאי נעשה מוחלט.

 

משה בר שלטון – בשם העותרת;

נחום שוטרך – בשם המשיב 3.

 

ניתן היום, כ”א באלול ה’תשסב (29/08/2002).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.