תקציר בג”צ 1026/02 מלנקי (25/10/2004): בית משפט עליון דחה עתירה נגד החלטת הוועדה למתן פטור משירות ביטחון מטעמי מצפון

בג”צ 1026/02 מלנקי נ’ שר הביטחון, פד”י נט(3) (2004) 56

 

בג”צ 1026/02

 

אמיר מלנקי

נגד

1. שר הביטחון

2. מינהל הגיוס בצבא ההגנה לישראל

3. הוועדה למתן פטור משירות ביטחון מטעמי מצפון

 

בבית-המשפט העליון בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק

[25/10/2004]

לפני הנשיא א’ ברק והשופטים א’ ריבלין, א’ חיות

 

העותר, מיועד לשירות ביטחון, ביקש כי יינתן לו פטור משירות צבאי מטעמים שבמצפון בשל משנתו הפציפיסטית והטבעונית. הוועדה הדנה בבקשות פטור מטעמי מצפון (להלן – הוועדה) הציעה למשיב שירות במחלקת סיעוד של בית חולים אזרחי בלא שיידרש לעבור הכשרה צבאית כלשהי, לשאת נשק או ללבוש מדים. העותר מיאן לקבל הצעה זו באומרו כי אינו מוכן להיות שייך לצבא. משכך, החליטה הוועדה לדחות את בקשת הפטור בציינה כי התרשמה שסירובו של העותר הינו בגדר “סרבנות סלקטיבית”, הנוגעת לסכסוך הקיים בין מדינת ישראל לבין הרשות הפלסטינאית. מכאן העתירה. בית-המשפט העליון פסק:

א.

(1) סמכותו של שר הביטחון ליתן פטור משירות סדיר או משירות מילואים “מטעמים אחרים” כוללת טעמים שבמצפון. בהפעלת סמכות זו יש לאזן בין חופש המצפון, הנגזר מכבוד האדם, בין ערך שוויון הנשיאה בנטל השירות הצבאי ובין ביטחון המדינה והסדר הציבורי (60א-61ב).

(2) יש ליתן משקל רב לשיקול-דעתה של הוועדה, בייחוד כאשר הדברים אמורים באמון שנתנה בדברי מבקש הפטור ובהתרשמותה ממנו. בנסיבת העניין לא נפל בדיוניה פגם המצדיק את התערבותו של בית-המשפט (62ב, 63ה).

ב.

(1) הגבול בין “פציפיזם מלא” ל”פציפיזם סלקטיבי” אינו חד. קיימת סקאלה הנמתחת בין סרבנות מלאה, בלתי מותנית, שביסודה התנגדות מצפונית קטגורית לכל שימוש בכוח באשר הוא, לבין סרבנות סלקטיבית – “סרבנות-על-תנאי” – שעשויה להיות ניזונה מהשקפה פוליטית-חברתית מסוימת או מהתנגדות למדיניות זו או אחרת של המדינה (64ג-ד).

(2) תופעת הסרבנות המצפונית הסלקטיבית היא מטבעה רחבה מזו ה”מלאה”, והיא מעוררת במלוא העוצמה את תחושת ההפליה בין “דם לדם”. אך מעבר לכך: יש לה השלכות על שיקולי הביטחון עצמם, שכן מדובר בקבוצה שיש לה נטייה לגדול. מעבר לכך, בחברה פלורליסטית כחברה הישראלית ההכרה בסרבנות המצפון הסלקטיבית עשויה לרופף את החישוקים המחזיקים אותנו כעם (62ו-ז).

ג. במקרה הנדון, אף כי קיימת הכרה מצד הוועדה בקשיים המצפוניים העומדים בפני העותר לנוכח ייעודו לשירות ביטחון, לא עלה בידיו לשכנע כי אין בידו לשרת ולו שירות חלופי כפי שהוצע לו. בנסיבות העניין הפגיעה שהעותר טוען לה, הכרוכה ברישומו הפורמאלי כחייל, היא סבירה ומידתית, אשר-על-כן אין עילה להתערבותו של בית-המשפט בשיקול-דעתה של הוועדה (64ד-65א).

 

התנגדות לצו-על-תנאי מיום 20/02/2002. העתירה נדחתה. הצו-על-תנאי בוטל.

 

אורי קידר, זיוון טובי-אלימי – בשם העותר;

ענר הלמן, סגן בכיר א וממונה על ענייני הבג”צים בפרקליטות המדינה – בשם המשיבים.

 

ניתן היום, י חשוון ה’תשס”ה (25/10/2004).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.