תקציר בג”צ 10109/02 כץ (11/03/2003): בית משפט עליון ביטל החלטת בית דין רבני שבסמכותו לדון בענייני ילדים, המבוססת על הסכמת האשה לתנאי האיש להסכמתו לגירושין

בג”צ 10109/02 כץ נ’ בית-הדין הרבני הגדול, פ”ד נז(2) 875 (2003)

 

בג”ץ 10109/02

בג”ץ 78/03

בג”ץ 10109/02:

דנית כץ

נגד

1. בית-הדין הרבני הגדול

2. גדי כץ

 

בג”ץ 78/03

גדי כץ

נגד

1. בית-הדין הרבני הגדול

2. דנית כץ

 

בבית-המשפט העליון בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק

[11.3.2003]

לפני השופטים ט’ שטרסברג-כהן, י’ טירקל, א’ פרוקצ’יה

 

בין הצדדים התנהלה התדיינות ממושכת בבית-הדין הרבני בנוגע לגירושיהם. במסגרת התדיינות זו הגיעה המחלוקת לבית-הדין הרבני הגדול, וכחלק מתנאים שהוצבו על-ידי הבעל לצורך הסכמתו לגט הסכימו הצדדים להסמיך את בית-הדין הרבני הגדול בהרכב מיוחד לדון בכל הנושאים המשפטיים הנוגעים לבנם הקטין. הבעל נתן גט לאשתו, ונותרו להכרעה ענייניו של הקטין, אלא שבינתיים פרשו שניים משלושת שופטי ההרכב המיוחד. לטענת האישה, הסכמתה לסמכות בית-הדין הגדול נשענה על ההנחה כי הסמכות מוקנית להרכב המיוחד. משהרכב זה נשתנה פקעה סמכות בית-הדין שהוקנתה מכוח הסכמת הצדדים, והסמכות להכריע בענייניו של הקטין נתונה לבית-המשפט לענייני משפחה.

 

בית-המשפט העליון פסק:

א.

(1) ענייניו של הקטין אינם נמנים עם העניינים שלגביהם מוקנית לבית-הדין הרבני סמכות הכרעה ייחודית, והם גם לא נכרכו בתביעת הגירושין, עם זאת ניתן להקנות לבית-הדין הרבני סמכות לדון בהם מכוח סעיף 9 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי”ג-1953 אם כל הצדדים הנוגעים בדבר הביעו הסכמתם לכך. במקרה דנן ניתנה הסכמת בני-הזוג לסמכותו של בית-הדין הרבני הגדול לדון בענייניו של הקטין בהרכב המיוחד (879ב-ג).

(2) אין להבין את ההסכמה לסמכות שניתנה כמותנית בקיומו של הרכב מסוים של דיינים, משום שהסמכות הוקנתה לבית-הדין בבחינת ערכאה שיפוטית. אמנם, סביר להניח כי הסכמת בני-הזוג לסמכות בית-הדין הייתה מלווה ציפייה לכך שההרכב המיוחד הוא זה שידון בעניינו של הקטין, אולם בלא שהגשמת ציפייה זו הלכה למעשה הייתה תנאי מוקדם לקיום סמכות בית-הדין, עם זאת הסכמת בני-הזוג לסמכות בית-הדין כפי שניתנה אינה יכולה לעמוד מטעמים אחרים (879ד-ו).

ב.

(1) ראשית, ספק אם ניתן לייחס תוקף משפטי להסכם המקנה סמכות לבית-הדין הרבני אשר משמעותו היא כי הצדדים כובלים עצמם מראש לסמכות דיונית של ערכאה אחת המשמשת בעת ובעונה אחת ערכאה ראשונה וערכאה אחרונה, ושוללים בכך מעצמם את זכות הערעור. גריעתה של זכות הערעור בהסכם המקנה סמכות עניינית לערכאה דיונית אחת מעלה שאלה נכבדה אם אין בכך כדי לפגום בתוקפו המשפטי. על אחת כמה וכמה כך הוא כאשר אין מדובר בהקניית סמכות שעיקרה הכרעה חד-פעמית בשאלה נקודתית מוגדרת, אלא בהקניית סמכות לערכאה שיפוטית העשויה להידרש לטיפול בענייניו של הקטין לאורך זמן רב (879ו-880א).

(2) שנית, והוא העיקר, בענייניו של קטין קיימת סמכות מקבילה לבית-הדין הרבני – אם נתקבלה הסכמת הצדדים לכך – ולבית-המשפט לענייני משפחה. בנסיבות העניין הסכמת בני-הזוג להקנות סמכות לבית-הדין הרבני הגדול להכריע בענייניו של הקטין ניתנה על רקע המאמצים לסיים את הקשר הזוגי ביניהם ולסדר את הגט. לא ענייני הקטין עמדו במרכז ההסכמה הזו, אלא מאמצי בני-הזוג ובית-הדין להגיע להסדר שיאפשר את גירושיהם. בתנאים אלה אין לראות בקטין כמי שהסכים והצטרף להסכם בין בני-הזוג בדבר הקניית הסמכות לבית-הדין הרבני לדון בעניינו, וההסכם איננו מחייבו (880ג-ד, ו).

(3) כבר נפסק לא אחת כי לקטין עצמו, באמצעות אפוטרופסו, מעמד עצמאי במשפט לקבוע איזו תהא הערכאה השיפוטית שתדון בענייניו מקום שמדובר בסמכות מקבילה של שתי ערכאות. הסדרים מוסכמים שהושגו בין הורי הקטין בין לעניין הסמכות הדיונית ובין בנושאים מהותיים שונים, אינם יכולים לחייב את הקטין מקום שלא היה צד להם, והוא רשאי, באמצעות אפוטרופסו, לעמוד על זכויותיו בעניין זה (880ד-ה).

(4) (דעת מיעוט – השופט י’ טירקל): את ההכרעה בעתירה יש לתת רק לאחר שימונה לקטין אפוטרופוס לדין, וזה יחווה דעתו בשאלה אם טוב לקטין שענייניו יתבררו בבית-הדין הרבני הגדול, או שטוב לו שיתבררו בבית-המשפט לענייני משפחה
(881ד-ה).

 

עתירה למתן צו-על-תנאי. העתירה נתקבלה ברוב דעות כנגד דעתו החולקת של השופט י’ טירקל.

 

יורם סמואל, רונית אייל, אהובה יששכר – בשם העותרת בבג”ץ 78/03 (המשיבה 2 בבג”ץ 10109/02).

 

פסק-דין

 

השופטת א’ פרוקצ’יה

1. לפנינו שתי עתירות שעניינן בקשות בני-זוג ליתן צווים כנגד בית-הדין הרבני הגדול בעניינים שונים הנוגעים לבנם הקטין (להלן – הקטין). לאחר דיון ושמיעת טיעוני הצדדים הסכים העותר בבג”ץ 10109/02 (להלן – האב) למחוק את עתירתו. נותרה להכרעה עתירתה של העותרת בבג”ץ 78/03 (להלן – האם).

2. העותרת מבקשת כי נורה לבית-הדין הרבני הגדול להימנע מלדון בענייניו של הקטין, ובהם ענייני משמורת, ביקורים, חינוך ומזונות, ונקבע כי הסמכות לדון בענייניו נתונה לבית-המשפט לענייני משפחה. טענתה העיקרית היא כי בית-הדין הרבני הגדול נעדר סמכות לדון בענייניו של הקטין מהטעם הזה: בין בני-הזוג התנהלה התדיינות ממושכת ורבת נפתולים בבית-הדין הרבני בנוגע לגירושיהם. מסכת התדיינות זו הייתה כרוכה, בין היתר, בנקיטת אמצעים חריפים על-ידי בית-הדין לצורך כפיית הבעל לתת גט לאשתו, ונכללו בהם צווי הגבלה וצו מאסר. במסגרת התדיינות זו הגיעה המחלוקת לבית-הדין הרבני הגדול, וכחלק מתנאים שהוצבו על-ידי האב לצורך הסכמתו ליתן את הגט, הסכימו הצדדים להסמיך את בית-הדין הרבני הגדול בהרכב מיוחד לדון בכל הנושאים המשפטיים הנוגעים לקטין. ההרכב כלל את הרב דיכובסקי, הרב גולדברג והרב נדב (להלן – ההרכב המיוחד). טענת העותרת היא כי בתחילה היא התנגדה להעברת הסמכות כאמור, אולם בסופו של דבר הסכימה לכך מתוך הנחה כי הסכמתה להעברת הסמכות מוגבלת להרכב המיוחד של בית-הדין הרבני כאמור, ואינה מתפרסת על פני כל הרכב אחר של בית-הדין. בין לבין נתן הבעל גט לאשתו, ונותרו להכרעה ענייניו של הקטין, אלא שבינתיים שניים משלושת שופטי ההרכב המיוחד (הרבנים גולדברג ונדב) פרשו מבית-הדין ואינם מכהנים עוד כדיינים. טוענת העותרת כיום כי מאחר שהסכמתה לסמכות בית-הדין הגדול נשענה בזמנה על ההנחה כי הסמכות מוקנית להרכב המיוחד, הרי שמשהרכב זה נשתנה עקב פרישת שניים מן הדיינים פקעה סמכות בית-הדין שהוקנתה מכוח הסכמת הצדדים, ומאז נתונה הסמכות העניינית להכריע בענייניו של הקטין לבית-המשפט לענייני משפחה. בית-הדין הרבני הגדול, שבפניו נטענה טענת חוסר סמכות מהטעם האמור, החליט לדחותה מהטעמים האלה:

(א) הליך סידור הגט היה מורכב וקשה והיה מותנה בהסכמת הצדדים להעביר את הסמכות השיפוטית בעניין הילד.

(ב) הצדדים נתנו הסכמתם לסמכות בית-הדין בגין יושב-ראש ההרכב, ולא בגין חברי ההרכב האחרים, ולפיכך פרישתם של האחרים אינה מעלה ואינה מורידה.

(ג) ההסכמה לסמכות בית-הדין הגדול אינה שקולה כהסכמה לבוררות, אלא יש לראותה כהסכמה להקנות סמכות לערכאה שיפוטית מוסמכת, לאחר שהצדדים איבדו אמונם בבית-הדין הרבני האזורי; ספק אם ניתן להתנות הסכמה כזו בקיום הרכב מסוים של בית-הדין.

(ד) המחלוקת בין בני-הזוג לא הסתיימה עם סידור הגט, ויש להכריע בענייני הקטין עם שאר ענייני בני-הזוג כמקשה אחת.

3. העותרת חזרה בפנינו על עיקרי טענותיה ביחס לסמכות בית-הדין והדגישה כי טובתו של הקטין מצדיקה כי עניינו יידון ויוכרע בבית-המשפט לענייני משפחה, שהוא הפורום הטבעי להכריע בנושא זה. האב עומד על התנגדותו להעברת העניין לסמכות בית-המשפט לענייני משפחה, והוא מבקש להשאירו בסמכות בית-הדין הרבני הגדול מכוח ההסכם בין בני-הזוג.

4. שקלתי את עמדות הצדדים בסוגיה שלפנינו ובאתי לכלל מסקנה כי ראוי להיענות לעתירת האם ולהורות כי ענייניו של הקטין יועברו להכרעת בית-המשפט לענייני משפחה. אלה טעמיי:

ענייניו של הקטין אינם נמנים עם העניינים שלגביהם מוקנית לבית-הדין הרבני סמכות הכרעה ייחודית, והם גם לא נכרכו בתביעת הגירושין על-פי סעיף 3 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי”ג-1953, עם זאת ניתן להקנות לבית-הדין הרבני סמכות לדון בהם מכוח סעיף 9 לחוק זה אם כל הצדדים הנוגעים בדבר הביעו הסכמתם לכך. בענייננו ניתנה הסכמת בני-הזוג לסמכותו של בית-הדין הרבני הגדול לדון בענייניו של הקטין בהרכב המיוחד כפי שנובע מהחלטת בית-הדין מיום 4.7.2001. עולה השאלה מה דין הסכמה זו של הצדדים כאשר ההרכב המיוחד שוב אינו קיים בכורח הנסיבות עקב פרישת שניים מחבריו. אני נוטה לקבל את גישת בית-הדין הגדול בהחלטתו מיום 28.5.2002 ולהסכים לה. לפי גישה זו אין להבין את ההסכמה לסמכות שניתנה כמותנית בקיומו של הרכב מסוים של דיינים, משהסמכות הוקנתה לבית-הדין בבחינת ערכאה שיפוטית, להבדיל מערכאת בוררות, ולגבי ערכאה שיפוטית אין זה מקובל להתנות מתן סמכות בקיומו של הרכב מסוים שידון בעניין. אוסיף ואומר כי בנסיבות העניין סביר להניח כי הסכמת בני-הזוג לסמכות בית-הדין הייתה מלווה בציפייה לכך שההרכב המיוחד הוא זה שידון בעניינו של הקטין, אולם בלא שהגשמת ציפייה זו הלכה למעשה הייתה תנאי מוקדם לקיום סמכות בית-הדין.ו

5. עם זאת אני מוצאת כי הסכמת בני-הזוג לסמכות בית-הדין כפי שניתנה אינה יכולה לעמוד מטעמים אחרים. ראשית, ספק בעיניי אם ניתן במסגרת סעיף 9 לחוק שיפוט בתי דין רבניים לייחס תוקף משפטי להסכם המקנה סמכות לבית-הדין הרבני אשר משמעותו היא כי הצדדים כובלים עצמם מראש לסמכות דיונית של ערכאה אחת, ולו הערכאה הדיונית הגבוהה ביותר, המשמשת בעת ובעונה אחת ערכאה ראשונה וערכאה אחרונה לכל עניין הכלול בתחום הסמכות, ושוללים בכך מעצמם, מלכתחילה, את זכות הערעור. זכות הערעור הוכרה בסעיף 17 לחוק-יסוד: השפיטה כזכות דיונית מן המעלה הראשונה והוסדרה בפירוט בפרק טו לתקנות הדיון בבתי-הדין הרבניים בישראל – תשנ”ג. באשר למערכת בתי-המשפט, גריעתה של זכות זו בהסכם המקנה סמכות עניינית לערכאה דיונית אחת בלא זכות ערעור על החלטתה מעלה שאלה נכבדה אם אין בכך כדי לפגום בתוקפו המשפטי. על אחת כמה וכמה כך הוא כאשר אין מדובר בהקניית סמכות שעיקרה הכרעה חד-פעמית בשאלה נקודתית מוגדרת, אלא בהקניית סמכות לערכאה שיפוטית העשויה להידרש לטיפול בענייניו של הקטין לאורך זמן רב, עד הגיעו לבגרות. לא יכול להיות ספק בדבר תרומתו הגדולה של בית-הדין הרבני הגדול לפתרון המחלוקת המתמשכת בין בני-הזוג בענייננו ולהשקעת משאבי התבונה והזמן שהשקיע כדי להתיר את קישוריה של הפרשה הסבוכה העומדת ברקע עתירה זו. אכן, בית-הדין יצא מגדרו על-מנת להביא לידי סיום את הסכסוך בין בני-הזוג והסכים ליטול על עצמו, כבית-משפט לערעורים הדן בהרכב שלושה, משימה קשה של טיפול בעניינו של הקטין כערכאה ראשונה ואחרונה. אולם ספק אם הוא ערוך לכך.

6. הטעם העיקרי לקבלת העתירה הוא הטעם הזה: בענייניו של קטין קיימת סמכות מקבילה לבית-הדין הרבני – אם נתקבלה הסכמת הצדדים לכך – ולבית-המשפט לענייני משפחה מכוח סעיף 3(א) לחוק בית המשפט לעניני משפחה, תשנ”ה-1995. בנסיבות העניין שלפנינו הסכמת בני-הזוג להקנות סמכות לבית-הדין הרבני הגדול להכריע בענייניו של הקטין ניתנה על רקע המאמצים לסיים את הקשר הזוגי ביניהם ולסדר את הגט. לא ענייני הקטין עמדו במרכז ההסכמה הזו, אלא מאמצי בני-הזוג ובית-הדין להגיע להסדר שיאפשר את גירושיהם. בתנאים אלה אין לראות בקטין כמי שהסכים והצטרף להסכם בין בני-הזוג בדבר הקניית הסמכות לבית-הדין הרבני לדון בעניינו. כבר נפסק לא אחת כי לקטין עצמו, באמצעות אפוטרופסו, מעמד עצמאי במשפט לקבוע איזו תהא הערכאה השיפוטית שתדון בענייניו מקום שמדובר בסמכות מקבילה של שתי ערכאות. הסדרים מוסכמים שהושגו בין הורי הקטין בין לעניין הסמכות הדיונית ובין בנושאים מהותיים שונים, אינם יכולים לחייב את הקטין מקום שלא היה צד להם, והוא רשאי, באמצעות אפוטרופסו, לעמוד על זכויותיו בעניין זה (ראה ע”א 527/72 דוידסון נ’ אלן [1], בעמ’ 24-22). במקרה זה ברי כי הקטין לא היה צד להסכם בין הוריו באשר להקניית סמכות עניינית לבית-הדין הרבני הגדול להכריע בענייניו. הסכם זה הושג כחלק אינטגרלי מתנאים שהעמיד האב כתנאי למתן גט לאם, והוא לא ייצג בכך את עניינו העצמאי של הילד. בתנאים אלה לא היה הקטין צד להסכם בדבר הסמכות, והסכם זה אינו מחייב אותו (השווה: ע”א 411/76 שר נ’ שר [2],
בעמ’ 455; ע”א 404/70 עברון נ’ עברון [3], בעמ’ 380-379; ע”א 16/98 מאיר נ’ מאיר [4], בעמ’ 185-182. רע”א 275/87 פלד נ’ פלד [5], בעמ’ 521; ע”א 289/82 דאובה נ’ דאובה [6]; ע”א 544/82 חממי נ’ חממי [7], בעמ’ 608; ב’ שרשבסקי דיני משפחה [8], בעמ’ 287, 291, 380-379; פ’ שיפמן דיני המשפחה בישראל (כרך ב) [9], בעמ’ 257). יוצא מכך, כי הקטין אינו קשור לסמכות בית-הדין הרבני, והוא זכאי לכך שענייניו יוכרעו בלא שיהא קשור לערכאה שנבחרה על-ידי הוריו כאמצעי לקדם את הסדר הגירושין ביניהם. הוא רשאי לפנות באמצעות אפוטרופסו הטבעי לבית-המשפט לענייני משפחה, שהוא המוסמך על-פי החוק לדון במכלול ענייניו ולהכריע בהם.

7. מטעמים אלה אני רואה לקבל את עתירתה של האם, גם אם לא מטעמיה. אבקש לקבוע כי בנסיבות העניין אין בהסכם בין בני-הזוג כדי להקנות לבית-הדין הרבני הגדול סמכות להכריע בענייניו של הקטין, וכי בעניינים אלה נתונה סמכות לבית-המשפט לענייני המשפחה.

עתירתו של האב נמחקת.

בנסיבות העניין אציע שלא ליתן צו להוצאות.

 

השופטת ט’ שטרסברג-כהן

אני מסכימה.

 

השופט י’ טירקל

אני מסכים לדרכה של חברתי הנכבדה השופטת פרוקצ’יה, אולם אינני מסכים למסקנה שאליה הגיעה, לאמור העברת ענייניו של הקטין להכרעת בית-המשפט לענייני משפחה כבר בשלב זה. אילו נשמעה דעתי הייתי ממנה לקטין אפוטרופוס לדין – כמו שמונה לו בעבר לתקופה קצרה – על-מנת שיחווה דעתו בשאלה אם טוב לו לקטין שענייניו יתבררו בבית-הדין הרבני הגדול, או שטוב לו שיתבררו בבית-המשפט לענייני משפחה, ואם מסכים הוא – כאפוטרופסו של הקטין – לסמכותו של בית-הדין הרבני הגדול, או שאינו מסכים לכך.

השאלות שהועמדו לדיון בעתירה אינן פשוטות ומצריכות בירור זהיר שיכלול את קבלת עמדתו של האפוטרופוס לדין, כאמור לעיל. לכך חשיבות מיוחדת כאשר מדובר בקטין שהוריו, בעלי-הדין, כרכו את נושא הטיפול בענייניו בהסדרים שעשו ביניהם. רק לאחר מכן, ואחרי שמיעה נוספת של טענות בעלי-הדין, יהיה ניתן לדעתי להכריע בעתירה.

 

לפיכך הוחלט ברוב דעות נגד דעתו החולקת של השופט טירקל, כאמור בפסק-דינה של השופטת פרוקצ’יה.

 

ניתן היום, ז’ באדר ב’ תשס”ג (11.3.2003).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *