בג”צ 1/1949 בז’רנו נ’ שר המשטרה, פ”ד ב (1949) 80
בג”צ 1/1949
סלומון-שלמה בז’רנו ו-2 אח’
נגד
שר המשטרה ו-4 אח’
בבית-המשפט העליון בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק
[8/08/1948, 30/01/1949, 10/02/1949]
לפני השופטים חשין, אסף, זילברג
בקשה להימנע מלאסור על כותבי בקשות להופיע ולפעול כשלוחי לקוחותיהם במשרדי מחלקת התנועה למחוז תל-אביב.
בית המשפט הגבוה לצדק לא יוכל להיעתר לבקשה אלא אם-כן ישוכנע שזכותם של המבקשים עצמם נתקפחה – בבקשת צו-עשה על המבקש להראות כי קיים חוק המחייב את פקיד-הציבור לעשות את אשר נדרש לעשות – במקרה של בקשה להימנע מעשות פעולה מסויימת על המבקש להראות כי זכות קנויה לו לעשות את אשר הוא מבקש לעשות, ועל פקיד-הציבור להוכיח כי פעולתו, המכוונת לאסור את השימוש בזכות זו, בדין יסודה – לכל אדם קנויה זכות טבעית לעסוק בעבודה או במשלח היד אשר יבחר לעצמו, כל זמן שההתעסקות בעבודה או במשלח-היד אינה אסורה מטעם החוק – מקצוע או אומנות שהמחוקק עשה סייגים או הגביל הגבלות בצורת תנאים מוקדמים לתופסים מהם, אין אדם רשאי לעו בהם, אלא אם-כן קיים תחילה תנאים מוקדמים אלה – חובה מוטלת על פקידים וגופים ציבוריים, הנובעת מעצם תפקידם, לא להפריע לפרט מההתעסקות, במלאכו, מקום שמלאכה זו אינה אסורה מטעם החוק – משרד התנועה הנו מחלקה ציבורית אשר דלתותיה מחוייבות להיות פתוחות כל דורשיה – מקום שאין החוק דורש הופעתם האישית של בעלי המכוניות, שלוחו של אדם כמותו – אין פקיד-הציבור מוסמך להפסיק עבודתו של שליח העושה מלאכתו בזכות, תורת שכר, באופן אדמיניסטרטיבי ללא חקירה ודרישה – בהעדר סמכות מפורשת או מכללא בחוק אין לי לאיסור לעסוק במלאכה או משלח-יד צידוק כלשהו.
התנגדות לצו-על-תנאי מיום ג אב ה’תש”ח (08/08/1948), בתיק בג”צ 11/1948, המכוון למשיבים והדורש מהם לבוא וליתן טעם: מדוע לא ימנעו מלהפריע ומלעכב את המבקשים להופיע ולפעול בתור שליחי לקוחותיהם במשרדי הרשות המרכזית למתן הרשיונות ו/או במשרדי הרשות המקומית למתן רשיונות (לפי תקנות ההובלה בדרכים), הידועים בשם משרד-התנועה למחוז תל-אביב, הקריה, לשם העברת בדיקת מכוניות ומבחנן, הוצאת רשיונות למכוניות וחידושם, הוצאת רשיונות נהגות וחידושם, תשלום מסים ועשיית כל הפעולות הכרוכות בסידורים האלה, הצו-על-תנאי נעשה החלטי.
זקהיים – בשם המבקשים.
ח’-ה’ כהן – בשם המשיבים.
ניתן היום, יא שבט ה’תש”ט (10/02/1949).