אריאל ינאי “בעל שחייב בגט האם יכול להתנות תנאים” שורת הדין 15 (2009) 361
“בעל שחייב בגט האם יכול להתנות תנאים” אריאל ינאי 1
א. דעת מהרשד”ם בעל שחויב לגרש, אם עושה תנאי שאפשר לקיימו, אין לבי”ד לכופו לגרש ללא התנאי. לכאורה בשו”ת הרשב”א מבואר לא כן, אלא דכל שחייב להוציאה, אינו יכול להתנות, וכן הוא בשו”ת הרשב”ש. מצינו כמה אחרונים שנראה מדבריהם כדעת המהרשד”ם. אך אין המקרים דומים לנדון דידן.
ב. הסבר ויישוב דברי המהרשד”ם שרשאי להתנות ולא כופין ליה לגרש בלא תנאי מקושיות האחרונים. נידון המהרשד”ם הוא רק במקום שסיבת הגירושין הוא שהאשה לא רוצה להתעגן, ובכה”ג כל שנותן לה גט, אפי’ אם התנה אין זה נחשב עגון.
ג.
1. הסבר נוסף בדעת המהרשד”ם, שכל זכות האשה להתגרש הוא מכח תביעתה, ואם הבעל טוען שיהיה לו הפסד מכח תביעתה, א”כ זה נחשב טענה כלפיה. אבל כל שטענתו היא צדדית, ורוצה להרויח ע”י הגירושין, בזה אינו יכול להתנות על הגט. עוד יש להסביר, שגם במוכה שחין שיש חיוב גמור לגרש מחמת סכנה, אפ”ה ס”ל שיכול להתנות. אם הגירושין עצמם הם סיבה שיפסיד.
ד. ברמ”א פסק שהפוסק מעות לחתנו והלך האב למדה”י או שאין לו לשלם, כופין את הבעל לכנוס או לגרש. אבל אם יש לבת ממון, צריכה היא לתת מה שפסק אביה. יש להוכיח מדבריו, דאע”פ שכופין לגרש יכול הוא להתנות. דעות האחרונים בדין זה. הסבר דעת פסקי הרי”ד והריא”ז שהם מדברים במקרה שהבת פסקה על עצמה, ואפ”ה יכולה לטעון שסמכה על אביה שיתן, ורק בכה”ג כשיש לה ממון לא מקבלים טענתה. באור דברי הרמ”א שגם במקרה שהאב פסק כה”ג אם יגרשנה נמצא גורם הפסד לעצמו, משא”כ בנדון דידן.