תקציר אישור-נישואין (רבני ירושלים) 1093889/1‏ פלוני ופלונית (14/03/2017): בית דין רבני אזורי דחה בקשה לאישור נישואין פרטיים והורה לרשום כאסורי חיתון עד להשלמת רישום הנישואין

אישור-נישואין (רבני ירושלים) 1093889/1‏ פלוני ופלונית (14/03/2017)

 

בבית הדין הרבני ירושלים

תיק 1093889/1‏

 

לפני כבוד הדיינים:

הרב אוריאל לביא – אב”ד

הרב שלמה תם

הרב דוד מלכא

 

המבקשים:

פלוני ופלונית (ע”י ב”כ עו”ד בתיה כהנא דרור)

 

פסק דין

בפנינו בקשת הצדדים לאישור נישואין שנערכו ללא רישום בלשכת רבנות מקומית.

התקיימו שני דיונים שבהם המבקשים הציגו את בקשתם ואת הנתונים הרלבנטיים ביחס לטקס החופה והקידושין שהתקיים. עדי הקידושין והרב ד”ר מיכאל אברהם שערך את החופה והקידושין הופיעו בפנינו, ודברי המבקשים, העדים ועורך החופה, מפורטים בפרוטוקול.

הוגשו לבית הדין סיכומי טענות, לרבות אסמכתאות הלכתיות ומשפטיות ודברי חקיקה שאינם תומכים באישור הבקשה. למרות האמור במובאות אלו, התבקש בית הדין לאשר את נישואי המבקשים כדת משה וישראל, ולתת בידם פסיקתא לאישור הנישואין ולרישומם כנשואים במרשם האוכלוסין.

יש לציין שנידון זה שונה בתכלית מכל הבקשות שבהן בית הדין נדרש לאשר נישואין פרטיים שנערכו ללא רישום מקדים בלשכת רבנות מוסמכת עקב אילוץ או סיבות שהזמן גרמן.

בנידון זה המבקשים היו מודעים לצורך ברישום הנישואין, אולם היות שביקשו להינשא בדרך שאינה מקובלת ע”י לשכות הרבנות המוכרות ע”י הרבנות הראשית לישראל, פנו לגורמים שיסייעו בידם למלא את מבוקשם, לעקוף את הנוהל לרישום נישואין שנקבע על ידי מועצת הרבנות הראשית לישראל, ובסופו של הליך לבקש מבית הדין לאשר שהם נשואים כדת משה וישראל, לצורך רישום במרשם האוכלוסין.

יצוין כי בכל מקרה של בקשה לאישור נישואין פרטיים, קיים נוהל מחייב בבתי הדין הרבניים. עם פתיחת התיק המבקשים חייבים למסור את שמו של עורך הנישואין. עורך הנישואין נדרש להצהיר שהיה ברור לו לפני עריכת החופה שבני הזוג היו פנויים ורשאים להינשא זל”ז כדת משה וישראל. כמו כן נדרש עורך הנישואין להתחייב שלא לערוך עוד נישואין לבני זוג שלא נרשמו לנישואין בהתאם לחוק ולתקנות. רק לאחר שמתקבלת תשובת עורך הנישואין הכוללת התחייבות שלא לעשות זאת בעתיד, נקבע מועד לדיון בבקשה.

כך נהגו במזכירות בית הדין גם בנידון זה, ואת הקשיים שהיו למבקשים מציינת באת כוחם בסיכומים סעיפים 11-14. בסעיפים 13–14 נכתב:

“ראוי לציין כי הרב המקדש סירב לחתום על מסמך המחייב אותו לא לקדש שוב ללא אישור הרבנות הראשית. עם זאת בית הדין הסכים לפתוח תיק, וזאת חרף הצהרתם הראשונית של הפקידים כי בלעדי חתימת הרב המקדש לא יתאפשר להם לפתוח תיק.

הליך פתיחת התיק נמשך כשעתיים ולאורך ההליך הדגישו הפקידים בפני המבקשים כי מדובר במקרה יוצא דופן וייתכן כי הוא יתעכב יותר מהמקובל ואולי אף יועבר להליך פלילי.”

המבקשים עצמם ציינו ע”ג טופס הבקשה בפתיחת התיק שעורך הנישואין הוא הרב מיכאל אברהם, והם אינם יכולים להביא ממנו את המכתב הנדרש ע”י המזכירות מאחר שהוא “מסרב לחתום שלא יעשה זאת שוב”.

במכתב מהרב ד”ר מיכאל אברהם שצורף לתיק נכתב:

“בס”ד יום ג’, י”ב אב התשע”ו (16.8.2016 למניינם)

אישור קידושין ונישואין כדמו”י

אני מאשר בזאת כי בני הזוג: נ’ ונ’ נישאו היום, יום ג’, י”ב מנחם אב ה’תשע”ו, כדת משה וישראל כדת וכדין לפי כל דיני ומנהגי ישראל המקובלים בהשגחתי הח”מ.

הקידושין נערכו בשעטו”מ בשעה 12:00 בצהריים בקיבוץ עין צורים בחוג חברים וקרובי משפחה, והנישואין נערכו בערב, אור לי”ג אב בשעה 19:30 (עובר לאחרי השקיעה) באולם “מרכז שמשון”, בית שמואל, ירושלים.

נ’ חתן דנן קידש את נ’ הכלה דנן בפניי ובפני שני עדים שפרטיהם מופיעים מטה בטבעת שוות פרוטה ואמר לה “הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל”. בטקס הקידושין נאמרו שתי הברכות (גפן ואירוסין) על היין, והעדים ראו את נתינת הטבעת מידו לידה.

כנהוג במצבים של פיצול הקידושין והחופה, ניתנה בחופה שוב טבעת עם אמירת “הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדמו”י” בלי הברכות, נאמרו ברכות החתנים כנהוג והחתן נתן לכלה את הכתובה (ההעתק מצ”ב) שנחתמה בפניי ובפני העדים כדין וכמקובל בישראל.

הסכם קדם נישואין נערך דרך הרב גדעון פרל, באלון שבות ביום כ”ט תמוז שנה זו. שטר ובו תנאי על הקידושין נחתם ע”י העדים היום לפני הקידושין בעין צורים. עותקים חתומים נמצאים בידי החתן והכלה ובידי.

פרטי העדים (שהעידו ומעידים על הכתובה, הקידושין, החופה והייחוד):

ב’…

ד’…

פרטי הרב עורך הקידושין והחופה:

מיכאל אברהם […]”

כאמור במכתבו של הרב ד”ר מיכאל אברהם, פרט לפיצול קידושין מהנישואין, חתמו הצדדים בפני הרב גדעון פרל בגוש עציון על הסכם קדם נישואין, וכן חתמו על שטר הכולל תנאי בקידושין.

הסכם קדם נישואין שעליו חתמו המבקשים נערך ע”י “מרכז צדק לנשים” ומנוסח כדלהלן:

“הסכם ושטר לנישואין בצדק ובהגינות

הסכם

שנערך באלון שבות ביום כט לחודש תמוז בשנת תשע”ו

בין נ’… (להלן “האיש”)

לבין נ’… (להלן “האישה”)

האיש והאישה (להלן “בני הזוג”) מקווים ומתפללים כי נישואיהם יצליחו וכי יזכו לחיות שנים רבות באושר ובטוב. במקרה שייארע, חו”ח, שיהא ביניהם ריב ומדון, מסכימים בני הזוג לעשות מאמצים רבים לשקם את נישואיהם בכדי לשוב ולחיות באהבה, באחווה, בשלום וברעות.

בכדי לקיים נישואין בצדק ובהגינות מסכימים בני הזוג להינשא בהתאם לאמור להלן:

1. יישוב סכסוכים משפחתיים:

בני הזוג מסכימים כי בית משפט לענייני משפחה (או כל בית משפט אזרחי אחר) יהיה הערכאה המקובלת על בני הזוג לדון בכל מחלוקת שתעלה ביניהם (לרבות בעניין ילדיהם המשותפים) וליישב כל סכסוך ביניהם, והם מוותרים על כל טענה שכנגד הקניית סמכות זו. בני הזוג מסכימים כי אם אחד מהם, בניגוד להסכם זה, יפנה לבית דין רבני במקום לפנות לסמכות אזרחית בכל נושא למעט טקס הגט, הצד שיפנה לבית הדין הרבני יממן לשני את כל הוצאותיו המשפטיות בפועל לצורך ניהול הליכים אלו בבית הדין, כולל תשלום שכ”ט עו”ד. הצדדים מוותרים על זכותם להוציא לפועל כל החלטה או פסק דין בנושאים אלו שיינתנו בבית הדין הרבני.

עם קבלת הגט, וחלוקת הרכוש בהתאם לסעיף זה, מוותרת האישה על תוספת כתובתה.

2. מזונות מוגדלים:

בני הזוג מסכימים כי אם יחיו בנפרד 18 חודשים, או למעלה מזה, ואחד מהם יתבע גירושין, כל אחד מבני הזוג ישלם לשני מזונות מוגדלים חודשיים בסך 2000$ (אלפיים דולר אמריקאי) לחודש, או לחילופין סך מחצית מהכנסותיו של הצד המשלם – הסכום הגבוה מביניהם. זאת עד למועד שבו הנישואין כדת משה וישראל יופקעו ע”י גט כריתות והנפקת תעודת גירושין במקרה שבני הזוג גרים במדינת ישראל בעת הגירושין. מזונות מוגדלים אלה אינם תלויים בהכנסות בן הזוג השני ואינם ניתנים לקיזוז כנגד חיובים אחרים של בני הזוג אחד כלפי השני.

מוסכם כי האיש לא יחויב במזונות מוגדלים האמורים בסעיף זה לאישה אם האישה מסרבת לקבל ממנו גט ללא כל תנאי. כמו כן, האישה לא תחויב במזונות מוגדלים לאיש אם האיש מסרב לתת לה גט ללא כל תנאי.

3. אישור והצהרת כוונות:

בני הזוג מסכימים לאשר הסכם זה באופן שיהיה חוקי ומקובל על פי חוקי מדינת ישראל.

חתימת האיש: (–) חתימת האישה: (–)

חתימת רושם הנישואין או נוטריון:

(–) גדעון פרל, רב אזורי אלון שבות (–) אחיטוב איילה, עו”ד

רב אזורי – אלון שבות ואב”ד גוש עציון”

אין כאן המקום לדון בשאלות ההלכתיות החמורות שהסכם קדם נישואין זה מעלה, וכבר התייחסנו לכך במסגרות אחרות. בית הדין מבהיר כי בכל מקרה שבני זוג חתמו על הסכם כזה ויבקשו להתגרש, יהיה מוטל על בית הדין לדון בשאלת הכפייה לגירושין העולה כתוצאה מהסכם זה.

לאחר עיון בהסכם זה בית הדין סבור כי מן הראוי שמועצת הרבנות הראשית תוציא הנחיות ברורות לרבנים רושמי הנישואין, ותקבע אלו הסכמי קדם נישואין רשאים רושמי הנישואין לאשר. כמו כן מאחר ועל פי ההסכם, הצדדים מונעים עצמם מלגשת לבית הדין הרבני בכל עניין פרט לסידור הגט, מן הראוי שמועצת הרבנות הראשית תתייחס לשאלה האם נכון שהסכם כזה יאושר על ידי רב רושם נישואין הממונה מטעם הרבנים הראשיים לישראל והפועל מכוחם.

כיצד רב רושם נישואין יאשר הסכם הכולל הוראה שבשעת משבר הדורש הכרעה שיפוטית, הצדדים יפנו לבית המשפט לענייני משפחה או כל ערכאה אזרחית אחרת בלבד, ונשללת מהם הזכות היסודית של גישה לערכאה השיפוטית הדנה עפ”י דין תורה. יתרה מזו, הגדילו מנסחי ההסכם לקבוע: “אם אחד מהם בניגוד להסכם זה יפנה לבית דין רבני במקום לסמכות אזרחית בכל נושא פרט לטקס הגט, הצד שיפנה לבית דין הרבני יממן לצד השני את כל הוצאותיו המשפטיות בפועל לצורך ניהול הליכים אלה בבית דין רבני כולל שכ”ט עו”ד”. ובנוסף לכך, הצדדים גם מוותרים על זכותם לממש כל פסק דין שיינתן בבית הדין הרבני.

מעשה חריג נוסף שעשו הצדדים בנידון זה הוא חתימה על “שטר התנאה והרשאה” שבו נקבע כדלהלן:

“שטר התנאה והרשאה

4. תנאים בקידושין:

נ’ (“האיש”) מצהיר בזאת כי הוא מתכוון לקדש את נ’ (“האישה”) (האיש והאישה יכונו: “בני הזוג”) על מנת שהקידושין יהיו תקפים אך ורק וכל עוד מתקיימים כל שלושת התנאים שיפורטו להלן בסעיפים 4.1, 4.2 ו-4.3 (להלן: “התנאים”). עוד מצהיר האיש כי כאשר יאמר “הרי את מקודשת לי…” במעמד החופה הוא מתכוון לקדש את האישה על פי התנאים הללו. האיש מודיע כי גם לאחר הנישואין בכוונתו לחיות עם האישה רק על פי התנאים.

האישה מצהירה בזאת כי היא מתכוונת להתקדש לאיש על מנת שהקידושין יהיו תקפים אך ורק על פי התנאים, וכי כאשר תסכים להתקדש במעמד החופה היא מתכוונת להתקדש לאיש על פי התנאים.

4.1 תנאי ראשון: חיים משותפים

בני הזוג מסכימים כי האיש יקדש את האישה על מנת שבני הזוג ינהלו חיים משותפים. אם בני הזוג אינם חיים בנפרד לתקופה של 18 חודשים או למעלה מזה, וכן אף אחד מהם לא פנה לבית דין כדי לממש שטר זה, הקידושין יהיו קידושין. בני הזוג מסכימים כי אם הם חיים בנפרד 18 חודשים או למעלה מזה, ובנוסף, אחד מהם יפנה לבית דין לממש שטר זה, הקידושין והנישואין יהיו בטלים ומבוטלים למפרע.

4.2 תנאי שני: הימנעות מחליצה

בני הזוג מסכימים כי האיש מתכוון לקדש את האישה על דעת כך שהוא משאיר אחריו זרע של קיימא. אם ישאיר זרע של קיימא אחריו, הקידושין יהיו קידושין. אם לא ישאיר זרע של קיימא אחריו ותידרש חליצה והאישה תפנה לבית דין לממש שטר זה, הקידושין יהיו בטלים למפרע.

4.3 תנאי שלישי: הימנעות מפסולי חיתון

בני הזוג מסכימים כי האיש מתכוון לקדש את האישה על מנת שכל הילדים העתידיים של האישה יהיו כשרים לבוא בקהל. אם הקידושין יובילו חו”ח ללידתם של ילדים שאינם כשרים לבוא בקהל, הרי שהקידושין והנישואין יהיו בטלים למפרע.

5. הרשאה להפקעת הקידושין:

האיש והאישה מסמיכים כל בית דין להפקיע למפרע את הקידושין, ולהכריז עליהם כבטלים ומופקעים למפרע בהתקיים אחד התנאים. זאת על פי הכלל התלמודי “כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש.”

6. הרשאה לשליחות בגט:

האיש מסכים שמתן גט, אם יתקיים התנאי המפורט בסעיף 4.1 הוא לטובתו. האיש ממנה מעכשיו כל רב, סופר או בית דין שיראה את חתימתו על שטר זה, לרכוש דיו ונוצה, לכתוב ולסדרו עבורו, לשמו ולשמה ולשם גירושין. האיש גם ממנה כל יהודי כשר לעדות שיראה את חתימתו על שטר זה לחתום על הגט וממנה כל יהודי כשר שיראה את חתימתו על שטר זה להוליך את הגט וליתן את הגט לאישה כשלוחו, עד מאה גיטין עד שיוכשר אחד מהם בכתיבה וחתימה ובנתינה, לדעת בית הדין המסדר את הגט.

האישה מסכימה שקבלת הגט בהתקיים התנאי האמור היא לטובתה, והיא ממנה כל אחד מן היהודים המצוינים בסעיף זה, שבהתקיים התנאי האמור, יהיה שליח לקבלת הגט.

האיש מתחייב שלא לבטל את הגט ואת ההרשאה למתן לגט, שהוזכרו לעיל. האיש מבטל כל מודעה שייתכן שנתן או שייתן ושיוכלו לפגוע בגט או בהרשאה למתן הגט.

7. שונות:

בני הזוג מצהירים לפני כל קיום מעשה אינטימי ביניהם כי הם עושים זאת על דעת זה שהקידושין יהיו תקפים אך ורק על פי התנאים. וכי אין בכוונתם ליצור קידושין חדשים ובלתי מותנים על ידי המעשה האינטימי.

האיש והאישה מצהירים בזאת כי התנאים בשטר הם כתנאי בני גד וראובן, וכי ההתחייבויות בהסכם זה חלות מעכשיו בשעבוד גוף ונעשו בבית דין חשוב דלא כאסמכתא ודלא כטופסי שטרות. האיש והאישה מקבלים על עצמם בשבועה חמורה על דעת הרבים שלא לבטל שום תנאי מן התנאים שפורטו בשטר זה. בוטלו כל המודעות ומודעי המודעות שנמסרו אם נמסרו והעדים עליהם פסולים. האיש והאישה מצהירים בזאת כי אדעתא דהכי שלא יינתן תוקף להסכם זה בעתיד כוונתם הייתה שלא להתקדש כדת משה וישראל, אלא לחיות כאיש ואישה ללא קידושין.

חתימת האיש: חתימת האישה:

שם וחתימת העד: (–)

שם וחתימת העד: (–)

תאריך: י”ג אב ה’תשע”ו”

בסעיף 50 לסיכומים מציינת ב”כ המבקשים ש”שטר ההתנאה” “נערך ע”י מרכז צדק לנשים בהסתמך על רבנים שאישרו אותו מבחינה הלכתית”. ב”כ המבקשים אינה חושפת את זהותם של אותם רבנים שאישרו את השטר, ובית הדין אינו יודע איזה גורם הלכתי בר סמכא אישר הסכם זה.

יצוין ששטר זה כולל בסעיף 7 “שבועה על דעת רבים שלא לבטל שום תנאי מן התנאים שפורטו בשטר זה” וכולל בתוכו הסכמת הצדדים: “כי אדעתא דהכי שלא יינתן תוקף להסכם זה בעתיד כוונתם הייתה שלא להתקדש כדת משה וישראל, אלא להיות כאיש ואישה ללא קידושין”.

כל אחד מהתנאים המפורטים בשטר, מעלים שאלות הלכתיות חמורות ביותר.

בסעיף 5 לסיכומים כותבת ב”כ המבקשים למרות שהם מודעים שנושא תנאי בקידושין שנוי במחלוקת הלכתית אין כל מניעה שמועצת הרבנות הראשית תכיר בהם כזוג נשוי. בסעיף 6 מבוקש שבית הדין ידון עקרונית בנושא תנאי בקידושין, “בתקווה שדיון זה יוביל למסקנה כי קידושי תנאי אפשריים לכתחילה ולכל הפחות שזוג הנישא בקידושי תנאי יוכל לקבל תעודת נישואין …”

בית הדין תמה על התנהלות זו, מן הראוי היה לברר בבית הדין עוד קודם מעשה את הערך והתוקף שיש לשטר זה, ולאחר מכן לעשות מעשה על יסוד אישור מתאים, אך לא להיפך.

בדיון מיום י”ב חשון תשע”ז (13.11.16) שאל בית הדין את המבקש מספר שאלות כמפורט בפרוטוקול שורות 65-88, כדלהלן:

“בית הדין: למה לא נרשמתם ברבנות?

המבקש: הרב מיכאל אברהם לא מוסמך ברבנות.

בית הדין: יכולת לבקש ברבנות שיאשרו לו לערוך את החופה.

ב”כ המבקשים: אבל לא היו נותנים לו לעשות את התנאי.

בית הדין: עובדתית האם קיימת מניעה שתגשו כעת לרבנות בירושלים לבקש ולהירשם לנישואין בנישואין כדת משה וישראל.

המבקש: אני לא רוצה. אני רוצה שיכירו לי בנישואין האלו כמו שהתחתנתי.

בית הדין: מבחינה טכנית אין לך בעיה נכון?

המבקש: גם לך מבחינה טכנית אין בעיה לשים חותמת.

בית הדין: נכון, אבל אתה מבקש לפרוץ דרך חדשה ובנוסף מבקש שבית הדין יהיה שותף לזה, אבל מאחר שבית הדין מחויב למסורת פסיקה של כל הדורות כשהנושא הזה עלה, והיו גדולי עולם שעסקו בזה והגיעו למסקנה שזה לא דרך נכונה האם אתה מבקש שנהיה שותפים לדרך שהם קבעו שאינה נכונה.

בית הדין: בתוך הליך קצר של כמה שעות אתה יכול לסיים את נושא הרישום, אלא מה יש לך איזה אג’נדה שאתה רוצה לקדם.

ב”כ המבקשים: נכון.”

עולה מהאמור שהמבקשים בכוונת מכוון לא נרשמו לנישואין בלשכת רבנות מוסמכת מפני שהיו מודעים לכך שיסרבו לבצע עבורם תנאי בקידושין, ולכן הם מסרבים גם כיום לפנות ללשכת הרבנות בירושלים לעריכת רישום לנישואין כדת משה וישראל. למרות החריגה שיש במעשיהם מסידור נישואין כדת משה וישראל ומדרישות החוק והתקנות, הם מבקשים שבית הדין יאשר בחותמתו את מעשיהם בדיעבד, כאילו היה זה אישור טכני בלבד.

מעיון במסמכים שצורפו לתיק עולות תמיהות נוספות, המבקשים נישאו ביום י”ב אב תשע”ו, ואישור לרווקות הלכתית, שחייב להינתן עוד קודם למועד סידור הנישואין, ניתן למבקשים מבית הדין של הרב אברהם דוב לוין, ונחתם על ידו ביום כ”ח באב תשע”ו, דהיינו שישה עשר יום לאחר החתונה.

עד הקידושין פ. ד. הופיע בפנינו ביום י”ב חשון תשע”ז (13.11.16), ונשאל על התנאי בקידושין והשיב (בשורה 35): “ידעתי שיש תנאי לא ידעתי מה פרטי התנאי, לא קראתי שום מסמך, חתמתי רק על הכתובה, לא זוכר אם חתמתי על שטר”. בשורה 40 אמר: “לא ביקשו ממני להיות עד על התנאי”. כשבוע לאחר הדיון הגישה ב”כ המבקשים הודעה בשם העד שטעה בעדותו כאשר אמר שלא חתם על שטר התנאי בקידושין מפני שהתברר לו שאכן חתם. כך ציינה גם בסיכומים סעיף 42.

עוד יצוין שלמרות שבמבוא להסכם הנ”ל נאמר שעל שטר ההתנאה וההרשאה יש לחתום לפני הנישואין, התאריך המופיע על השטר מתחת לחתימת העדים הוא י”ג אב תשע”ו כאשר הקידושין נעשו בי”ב אב תשע”ו כמופיע בכתובה ובאישור הרב לוין לנישואין. דברי העד בפנינו, תיקון עדותו לאחר הדיון והתאריך שעל שטר ההתנאה וההרשאה שהינו מאוחר ממועד הקידושין מעלים ספקות על מה שאירע שם בזמן אמת.

אישור נישואין כדת משה וישראל שנתן הרב אברהם דוב לוין למבקשים אינו נושא תאריך ובו נאמר:

“אישור חו”ק דמו”י

לאחר שבררנו ואמתנו שבני הזוג דלהלן נכנסו לחופה וקידושין כהלכתם

הננו מאשרים שבני הזוג הללו נשואין כדת משה וישראל, ויחיו באהבה ורעות עד מאה ועשרים

ולא יפרדו זה מזו אלא בגט כדמו”י בבית דין זה.

הבעל: נ’…

האשה: נ’…

תאריך הנישואין: יב אב תשע”ו 16.8.16

מקום הקידושין: קבוץ עין צורים ליד ירושלים. מקום הנישואין: ירושלים עיה”ק תובב”א

העדים: ב’…, ד’…

עורך הקידושין והחופה: הרב מיכאל אברהם

וע”ז באעה”ח

הרב אברהם דב לוין, אב”ד

פרסום עריכת החו”ק לזוג הנ”ל מפורסם לציבור באתר ‘מבוי סתום'”

מסמך זה נכתב כאישור לנישואין שנערכו קודם לכתיבת המסמך, ואילו האישור לרווקות הלכתית של המבקשים נחתם כשבועיים לאחר החתונה. התנהלות זו אומרת דרשני.

במסמך נוסף שצורף לבקשה שכותרתו “התחייבות קדם נישואין” ואינו נושא תאריך חתמו המבקשים בפני הרב אברהם דוב לוין: “מתחייבים בזה שלא ניפרד זה מזו לאחר שנינשא כדת משה וישראל אלא בגט כדת משה וישראל.”

תוכנו של המסמך מלמד שנחתם ע”י המבקשים בפני הרב לוין לפני הנישואין, ולא ברור מדוע אישור הרווקות ניתן כשבועיים לאחר הנישואין.

במסמך אישור נישואין כדת משה וישראל הנ”ל מאשר הרב לוין “שבני הזוג הללו נשואים כדת משה וישראל…ולא יפרדו זה מזו אלא בגט כדת משה וישראל בבית דין זה” וזאת על סמך חתימת המבקשים בפניו כנ”ל.

הרב לוין היה מודע לכך שהמבקשים לא נרשמו לנישואין כנדרש, והם יישארו רשומים כרווקים בתעודת הזהות ובמרשם האוכלוסין, ולכן דרש מהם להתחייב שלא ייפרדו אלא בגט כדת משה וישראל בבית הדין שלו. אולם כיצד יידע הרב לוין אם המבקשים חיים בשלום או שמא נפרדו, וכי הוא עוקב אחר הזוגות שנישאו בעזרתו ללא רישום בלשכת רבנות לדעת מה המצב אצלם?! ואם ייפָרדו, כיצד ידאג לכך שימלאו אחר התחייבותם ויופיעו בפניו לסידור גט כדת משה וישראל?! היכן יתועד סידור הגט שיעשה כאשר הם רשומים כרווקים במרשם האוכלוסין, ומשרד הפנים יסרב לעשות שינוי במעמד האישי שלהם ללא אישור של בית הדין הרבני על הנישואין ועל הגירושין.

בנוסף, ככל הידוע לבית הדין, הרב לוין אינו מורשה לסדר גיטין, וסידור גט פרטי הינו עבירה פלילית.

האמור בתחתית האישור של הרב לוין: “פרסום עריכת נישואין לזוג הנ”ל מפורסם לציבור באתר מבוי סתום”. אינו מסיר החשש של שמא ייפרדו ללא גט. אנשים סומכים על הרשום בתעודת הזהות ובמרשם האוכלוסין ואינם בודקים פרסום באתר “מבוי סתום” שאינו אתר מוכר ומוסמך לפרסום זוגות נשואים.

ב”כ המבקשים מציינת בעצמה, בסעיף 27 לסיכומים, את התייחסותם החמורה של דייני ישראל ובתי הדין הרבניים לתופעה של נישואין פרטיים ללא רישום כנדרש בלשכת רבנות מוסמכת. היא מציינת לתיק רבני פ”ת 911486/1 מיום א’ תמוז תשע”ג (9.6.13) ותיק רבני פ”ת 857865/2 מיום כ”ה חשון תשע”ד (29.10.13), בו ציינו שעובר לחתימת פסק הדין תוקנה פקודת הנישואין והגירושין (רישום) (מספר 2) התשע”ד–2013, והוטל עיצום פלילי של עד שנתיים מאסר על כל מי שאינו דואג לרישום הנישואין או הגירושין שלו או לרישום הנישואין או הגירושין שהוא סידר לאחר. נציין עוד לתיק תיקון מעמד אישי 794163/1 מבית הדין פ”ת מיום כ”ט אדר תשס”ט (25.3.09) שפורסם בנבו, שבו פנה בית הדין “לנשיא בית הדין הגדול ולכל הגורמים המוסמכים שבידם לפעול, להביא לתיקוני חקיקה שיגדירו נישואין פרטיים כעבירה פלילית, וייקבעו עונשים וקנסות למי שיעבור על הוראות מועצת הרה”ר בכל הנוגע לרישום ועריכת נישואין כדת משה וישראל, ולעריכת גיטין ורישומם כדין וכראוי. בכלל זה מבקשים מנשיא בית הדין הגדול לפנות לבתי הדין הפרטיים ולהעמידם על חומרת העניין ועל התקלות הנגרמות מכך.”

 

דיון והכרעה

במקרה הנוכחי סידור החופה והקידושין נעשה בדרך החורגת מהמקובל בשלושה נושאים.

האחד: הרב ד”ר מיכאל אברהם הודיע לבית הדין שאינו מוסמך לסידור נישואין ואף אינו מוסמך לרבנות. הצדדים לא נרשמו לנישואין ברבנות המוסמכת כמקובל, ובלא שנעשו הבירורים המקובלים ברבנות ביחס לכל זוג הרוצה להינשא. הבירור נעשה על ידי מסדר הנישואין הנ”ל עפ”י שיקול דעתו ובסיוע גורם פרטי, הרב אברהם דב לוין, שלא פעל במסגרת הליך רישום הנישואין הקבוע בחוק ובתקנות.

השני: נעשתה הפרדה בין הקידושין שסודרו בשעות הצהרים ובין הנישואין שנערכו בשעות הערב.

השלישי: הצדדים ביקשו להסדיר תנאי בקידושין בדרך שהוצעה להם, ובשעת מעשה עשו את הנדרש לפי הבנתם על מנת שהקידושין יהיו בתנאים שעלו על הכתב במסמך שנחתם על ידם קודם לנישואין.

 

….

 

החקיקה והפסיקה האזרחית

 

שטר ההתנאה וההרשאה

 

מסקנות

א. בנידון זה, סידור החופה והקידושין נערכו על ידי אדם שאינו מוסמך לרבנות ואינו מורשה לסדר נישואין. זאת בניגוד להלכה המחייבת סידור נישואין על ידי רב מוסמך ומורשה תוך פריצת גדר וקריאת תגר על מנהגי ישראל מקדמת דנא, מתוך מחשבה שלאחר שיציגו עובדה מוגמרת בפני בית הדין, כביכול “יאלצו” את בית הדין לאשר את ההליך בדיעבד ובכך ירוקנו מתוכן את החוק והתקנות. התנהלות זו היא חסרת תום לב ואינה מקובלת על בית הדין, ולפיכך גם אם היו הקידושין בתוקף דינה של הבקשה להידחות.

ב. במקרה זה, התעוררו ספקות רציניים אם הקידושין בתוקף. טרם השלמת הבירור במכלול הנושאים ההלכתיים המפורטים לעיל, דינה של האישה כספק מקודשת.

ג. בית הדין מורה לצדדים להסדיר נישואין כדת משה וישראל באמצעות הרבנות המקומית, אך ללא ברכות מפני הספק. הרב שיסדר לצדדים נישואין יבהיר להם באותו מעמד שההליך מוסדר ללא כל תנאי.

ד. הצדדים יירשמו ברשימת מעוכבי הנישואין לאחרים. הרישום יימחק לאחר הסדרת הנישואין ברבנות המקומית.

ה. עותק מהחלטה זו יועבר לעיון הרבנים הראשיים לישראל ומועצת הרבנות הראשית לישראל לבחינת קביעת הנחיות לרבנים רושמי נישואין אלו הסכמי קדם נישואין ניתן לאשר ולצרף לתיק הנישואין.

ו. בית הדין פונה לרבנים הראשיים ולמועצת הרבנות הראשית לישראל לבחון את פעילותם והתנהלותם של הגורמים המסייעים תוך שיתוף פעולה מוצהר לעריכת נישואין פרטיים בניגוד לחוק ובניגוד לנוהל רישום ועריכת נישואין שנקבע על ידי מועצת הרבנות הראשית לישראל.

פסק הדין מותר לפרסום באמצעות הנהלת בתי הדין, לאחר מחיקת פרטים מזהים של המבקשים ועדי הקידושין.

 

ניתן ביום ט”ז באדר התשע”ז (14/03/2017).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *