תקציר אברהם-צבי שינפלד “אלימות כעילה לגירושין” (2009)

אברהם-צבי שינפלד “אלימות כעילה לגירושין” שורת הדין 15 (2009) 312

 

“אלימות כעילה לגירושין” אברהם-צבי שינפלד 1

 

א. קנסות ועונשים למי שמכה את אשתו, לא בעינן התראה.

ב. לגבי חיוב גט או לכפות גט, בעינן התראה, פעם או פעמיים. אלימות נחשבת גם ביאה בעל כרחה. אחרי ההתראות נחלקו הפוסקים האם אפשר לכופו, או רק מחייבים אותו לגרש. שתקה האשה בתחילה, ורק אחר זמן התלוננה, לא אמרינן בזה סברה וקיבלה.

ג. יש מקרים שלא בעינן התראה. כגון בחשש לסכנת נפשות, בחולה נפש שמאבד שליטה על מעשיו (אבל ראוי הוא לגרש), וכן באלימות מתמשכת.

ד. בעל שמסרב לבדיקת פוליגרף, לברר האם הכה את אשתו, זה יכול להחשב כהוכחה לאלימות מצדו.

ה. עדות קרובים ופסולים למרות שבדרך כלל רק הם נמצאים שם, ויכולים להעיד על האלימות, אפ”ה לא נאמנים אלא בהסכמת הצדדים. לא מיבעי לשיטת השו”ע, דלעולם לא מכשרינן לפסולים, אלא אפי’ לדעת הרמ”א שיש תקנה להאמינם במקום שרק הם נמצאים שם, אעפ”כ בעינן לזה ב’ תנאים: א’ שגוף המעשה ידוע, והם רק מבררים פרטי המעשה. ב’ שאינם שונאים למי שמעידים כנגדו. בדרך כלל בעדות על אלימות, חסרים ב’ התנאים. ולכן אם לא הסכימו במפורש לעדות קרובים, לא תועיל התקנה שהביא הרמ”א.

ו. הבעל שטוען שהאלימות היא תגובה להתגרות האשה, אם הדבר נעשה בתמידות, אינו נאמן בטענה זו, וראוי לבחון כל מקרה לגופו.

ז. בעל אלים שמוכן להתגרש, ורוצה שיסודרו קודם עניני הממון, טענתו צודקת.

ח. סיכום.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *