תקציר אברהם-חיים שרמן “‘הלכת השיתוף’ – אינה מעוגנת בדיני ישראל” (1999)

אברהם-חיים שרמן “‘הלכת השיתוף’ – אינה מעוגנת בדיני ישראל” תחומין 19 (1999) 205

 

“‘הלכת השיתוף’ – אינה מעוגנת בדיני ישראל” אברהם-חיים שרמן

 

במאמרו “הלכת השיתוף – האם דינא דמלכותא?” [תחומין 18 (1998) 18] הציע ה”ר שלמה דייכובסקי שליט”א בפני חכמי התורה לשקול את האפשרות לקלוט בדיני תורה את דינא דמלכותא המכונה “הלכת השיתוף”, שהינה חקיקה שפוטית המקובלת על מערכת המשפט האזרחי ומבוססת על חוק יחסי ממון בין בני זוג שנחקק בכנסת. ולא עוד, אלא שהעלה הצעת החלטה בפס”ד של בית הדין הגדול (תיק מס’ 34923-21-1) שביה”ד האזורי יכול לדון בחלוקת רכוש לפי הלכת השיתוף בהתאם להסכמת הצדדים.

על בסיס קליטתו של דינא דמלכותא בתוך מערכת השיפוט הרבני כבר עמדתי בתגובתי שנתפרסמה אף היא באותו כרך [אברהם-חיים שרמן “הלכת השיתוף לאור משפטי התורה” תחומין 18 (1998) 32]. עוד אשוב לנושא זה כאן, אבל קודם לכך אתייחס לכמה נקודות נוספות שהועלו במאמרו של הר”ש דייכובסקי. לאחר שעיינתי שוב בסוגיה ובדברי כבוד הרב, נראה לי שאין לקבל את הצעתו ומסקנותיו ע”פ משפטי התורה וההלכה.

 

א. ההסתמכות על שטר התנאים

1. יש הסוברים שלשון התנאים הוא מליצי ואינו מחייב

2. האם יש הבדל בין התנאי “ולא יבריחו” לבין התנאי “וישלטו שוה בשוה”?

3. באלו נכסים ניתנה לאשה זכות ע”י שטר התנאים?

4. אלו זכויות הוקנו לאשה בנכסים ע”פ התנאי?

 

ב. אומדנא על סמך חוקות העמים

 

ג. הסכמת הצדדים

 

ד. הלכת השיתוף איננה תקנת הציבור

 

ה. סיכום

 

נספח: תגובת הרב שלמה דייכובסקי

1. הסתמכות על שטר התנאים

2. אומדנא על סמך חוקות העמים

3. תקנה לטובת הציבור

4. דיון בערכאות ועל פי ערכאות

 

תגובת מחבר המאמר לנאמר בנספח

 

ה. סיכום

 

א. הלכת השיתוף אינה מעוגנת במנהגי ישראל. והנאמר בכתב התנאים “וישלטו בנכסיהם שוה בשוה” אינו קובע בעלות בנכסים, אלא תנאי שמושי למטרת הנשואין והחיים המשותפים. לעומת זאת, הלכת השיתוף מתממשת דווקא בהליך הפרוד והתפוררות הנשואין לקראת גרושין.

ב. אין בכוח חקיקתם של הלכת השיתוף וחוק יחסי ממון בין בני זוג ליצור אומדנא ומנהג, שעל דעתם מעניק אדם לבן זוגו מחצית מנכסיו. זאת גם אם בני הזוג נישאו במדינה שאזרחיה כפופים וכפויים לחוקים אלו.

ג. בני זוג שדנים בענין חלוקת רכוש ביניהם אינם רשאים ליתן את הסכמתם שביה”ד ידון בענינם בכפיפות להלכת השיתוף או ע”פ חוק יחסי ממון בין בני זוג. כמו כן חל איסור על בית הדין לדון בכפיפות לחוקים אלה, גם אם בני זוג נתנו הסכמתם לכך. 5

ד. אין להחיל על הלכת השיתוף תוקף של דינא דמלכותא, כיון שתוקף זה ניתן רק לחוקים הבאים לתקנת בני המדינה והציבור, בעוד שהחוקים הנידונים כאן אינם מסדירים אלא את מערכת יחסי הממון בין איש לאשתו.

ה. גדרי דינא דמלכותא ניתנים לחוקים שנוצרו כתוצאה ממציאות ומכורח נסיבות, ולא לחוקים הנובעים מהשקפת עולם ואידיאולוגיות חברתיות.

ו. הלכת השיתוף נקבעה מתוך רצון להעדיף את זכויותיה של האשה או להביא לידי שוויון בין המינים בתחום החומרי. אין היא רואה לנגד עיניה את שמירת שלימותם של חיי בני הזוג והמשפחה ואת טובת המשפחה כתא הבסיסי של הציבור והחברה בעם ישראל.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.