ת”פ (שלום ירושלים) 9692/08 מדינת ישראל נ’ שאפע (19/07/2009)
בית משפט לעניינים מקומיים ירושלים
ת”פ 9692/08
לפני:
כבוד השופטת תמר בר-אשר צבן
מאשימה:
מדינת ישראל
ע”י עו”ד קירה לרנר
נגד
נאשם:
שאפע שאפע
ע”י עו”ד זיאד קעואר
גזר דין
הנאשם הורשע על פי הודייתו בעבירה של שימוש במקרקעין שנבנו ללא היתר, לפי סעיפים 145(א) ו- 204(א) בחוק התכנון והבנייה, ה’תשכ”ה-1965 (להלן “חוק התכנון והבנייה”), בכך שהוא השתמש בבית חד-קומתי בשטח של כ-355 מ”ר שנבנה ללא היתר ב-‘גן המלך’ בכפר השילוח בירושלים הכל כמפורט בהכרעת הדין ובכתב האישום המתוקנים.
ב”כ הצדדים הגיעו להסכמה בעניין כל רכיבי העונש, והנושא המרכזי שעליו הם חלוקים הוא מועד כניסתו לתוקף של צו ההריסה.
בחודש פברואר 2009 דחתה הוועדה המחוזית את תוכנית 11641, שקודמה בידי תושבי אזור ‘גן המלך’ בכפר השילוח והתייחסה לאזור זה. כך שכיום אין כל הליך תכנוני אשר עשוי להכשיר את עבירות הבנייה שנעברו בתחומי האזור המכונה ‘גן המלך’ בכפר השילוח.
לטענת המאשימה, באזור זה חלה תוכנית עמ/9, לאזור עיר העתיקה וסביבותיה, אשר אושרה עוד בשנת 1977, ושלפיה מיועד אזור ‘גן המלך’ לשטח נוף פתוח. לפיכך ומאחר שמדובר באזור בעל ייחוד היסטורי וארכיאולוגי רב, ומאחר שדובר בבנייה בניגוד לתוכנית החלה במקום, ביקשה המאשימה שביצוע הצו יידחה למשך זמן קצר בלבד. יחד עם זאת מאחר שלטענת ב”כ הנאשם מתגבשת כיום תוכנית חלופית, הודיעה המאשימה כי תהיה מוכנה לדחות את מועד ביצועם של צווי ההריסה עד יום 01/11/2009, לאחר חודש הרמדאן.
ב”כ הנאשם ביקש שמועד ביצוע הצו ייכנם לתוקף בעוד שנה. במסגרת טיעוניו הרחיב כי כיום נעשה ניסיון לגבש על ידי תושבי המקום וגורמים בכירים בעיריית ירושלים באופן משותף, תוכנית בנייה חדשה אשר תחול על אזור ‘גן המלך’ ותכלול גם שטח תיירותי. לדבריו תוכנית זו תכלול גם הריסה של חלק מהמבנים שנבנו ללא היתר, תוך מציאת פתרון חלופי לתושבים שבתיהם ייהרסו. לטענתו, לשם קידומה של תוכנית זו, מינה ראש העיר את האדריכל אריה רחמימוב, ותושבי המקום מינו מטעמם את האדריכל יוסף ג’ברין, מומחה לתכנון ערים. בכך, לטענת ב”כ הנאשם, יתוקן עוול ומחדל אשר נמשך למעלה מארבעים שנה, שבמהלכו לא תוכנן אזור כפר השילוח ובכלל זה אזור ‘גן המלך’. מחדל אשר לטענת ב”כ הנאשם הביא לכך שכארבעים אלף תושבי המקום נאלצו בעל כורחם לבצע עבירות בנייה כדי למצוא לעצמם פיתרונות דיור וקורת גג.
במסגרת הטיעונים לעונש, לא טרחה המאשימה להביא לפני בית המשפט רקע או מידע באשר לחשיבותו של אזור ‘גן המלך’, ויש להצטער על כך, וזאת לנוכח העובדה שאכן, כטענת ב”כ הנאשם, מדובר באזור המנקז תשומת לב רבה מטעם גורמים רבים בארץ ובעולם.
בהחלטתה של כבוד השופט יעל ייטב, ב”ש 1498/05 מיום 29/06/2008, היא מתייחסת לחשיבותו של אזור זה. באותה החלטה מביאה היא מדברים שכתבה בהחלטה קודמת, וכן מצטטת היא ממכתבו של מהנדס העיר מיום 11/11/2004 (ב”ש 1436/05). אומנם מדובר במכתב ישן, אולם לנוכח תוכן הדברים, אין חשיבות למועד כתיבתו. עוד עולה כי מהנדס העיר אף נחקר על האמור באותו מכתב, במסגרת אותו תיק. מהאמור בהחלטת כבוד השופטת ייטב, כמו גם מדבריו של מהנדס העיר, עולה כי לאזור ‘גן המלך’ חשיבות יוצאת דופן מבחינה היסטורית וארכיאולוגית. ראשיתה של העיר ירושלים היא בתל עיר דוד וכי במקום ובסביבותיו שרידים ארכיאולוגיים מתקופות הנמשכות על פני כחמשת אלפים שנה, וכי לשרידים ארכיאולוגים אלו חשיבות וערך בינלאומי רב. עמק המלך הוא אחד המרכיבים החשובים בנחל קדרון, וביחד עם עיר דוד, מהווה יחידה ארכיאולוגית שלמה, שבה כל האתרים מקושרים ומהווים מרכיב חשוב בהבנת התמונה המלאה של ההיסטורי של העיר ירושלים, המורכבת מחלקים שונים ומתקופות שונות.
מבחינה סטאטוטורית ומאז תחילת התכנון המודרני בירושלים, עוד מאז תקופת המנדט הבריטי, נקבע כי העמקים הסובבים את העיר העתיקה ובהם גם גן המלך, ישמשו כשטחים פתוחים. גישה זו אומצה על ידי רשויות התכנון הישראליות בתוכנית עמ/9 לעיר העתיקה וסביבותיה משנת 1977. תוכנית זו כוללת הנחיות לתכנון ופיתוח ייעודי קרקע ומערכות דרכים וכן הנחיות ארכיטקטוניות מפורטות לשימורה של אופייה של העיר העתיקה וסביבותיה בתוך החומות ובכל אזור אגן העיר העתיקה . מסיבה זו ולאור עקרונותיה של תוכנית עמ/9, החליטה כבוד השופטת יעל ייטב בשתי ההחלטות הנזכרות, כי מאחר שמדובר במקום בעל חשיבות אדריכלית, היסטורית ותכנונית מהמעלה הראשונה המצוי סמוך לעיר העתיקה בירושלים, הרי ש”בנייה במיקום זה שונה במהותה מבנייה במקומות אחרים ועל כן היא פוגעת באופן חמור באינטרס הציבורי ומצדיקה מתן צו הריסה לשם סילוק המפגע התכנוני” (ב”ש 1498/05 מיום 29/06/2008). ראו גם את דברי כבוד השופטת יעל ייטב בב”ש 1436/05, המתייחס אף הוא כאמור לעבירות בנייה באזור גן המלך: “חוק התכנון והבנייה מביא בחשבון שיקולים רבים ואין הוא מעמיד את זכויות הקניין הפרטי כזכות בלבדית או כזכות עדיפה על פני זכויות אחרות. החוק האמור מאזן בין זכות חשובה זו לבין שיקולים אחרים, ביניהם שיקולים תכנוניים. שיקולים אלו יפים במיוחד בנסיבות של בנייה באתר היסטורי שחשיבותו רבת שנים בעבר ובעתיד. הצורך לשמור את חזות המקום ואופיו שיקול ראוי הוא,ואיו מקום לדחוק שיקול סה בשל שיקולים של בעל מקרקעין וה או אחר המבקש לעשות דין לעצמו ומסתתר לאחר מכן מאחורי האיצטלה של זכויות יסוד.
לאור האמור, קשה לתאר שעשוי להיות מצב שבו תקודם תוכנית אשר תאפשר בנייה באזור בעל חשיבות ארכיאולוגית והיסטורית רבה כ’גן המלך’. יחד עם ואאת, לאור דברי ב”כ הנאשם כי ייתכן שתהייה התקדמות של ממש בקידומה של אותה תוכנית בימים הקרובים וכי התוכנית המתגבשת עשויה לכלול גם הריסה של מבנים אשר נבנו בתחומי ‘גן המלך’, נראה כי ראוי יהיה לשוב ולשקול את הדברים לאחר שהדברים יתגבשו לכדי דבר ממשי יותר. לפיכך יהיה נכון לשוב ולבחון את המועד שבו ייכנס הצו לתוקף בעוד מספר חודשים, בהתאם להתקדמות התוכנית, אשר לטענת ב”כ הנאשם מתגבשת עתה, וזאת לאור התקדמותה, ככל שתהיה.
לאור ההסכמה החלקית שאליה הגיעו הצדדים ולאור האמור, גזר דינו של הנאשם יהיה כמפורט כאן:
(1) הנאשם ישלם קנס בסך 9,500 ש”ח ב-19 תשלומים חודשיים. התשלומים ישולמו החל מיום 20/08/2009 ובכל 20 לחודש שלאחר מכן. במקרה של אי תשלום אחד משיעורי הקנס במועד, תעמוד כל יתרת הקנס לתשלום מיידי. כמו כן, במקרה של אי תשלום הקנס, ייאסר הנאשם למשך 47 יום תמורת הקנס.
(2) הנאשם יחתום תוך 30 יום על התחייבות להימנע מעבירה על הוראות סעיפים 145, 204 או 210 בחוק התכנון והבנייה בתוך תקופה של 24 חודשים החל מיום 20/11/2009. ההתחייבות תהיה בסכום של 7,000 ש”ח, ואם היא לא תחתם, ייאסר הנאשם למשך 15 יום.
(3) הנאשם מצווה להתאים את הבנייה המפורטת בכתב האישום ובתרשים המצורף לו לתוכניות ולהיתרי הבנייה החלים באזור, לרבות בדרך של הריסתה. צו ההריסה ייכנס לתוקף ביום 20/11/2009. אם עד מועד זה לא יהיה בידי הנאשם היתר בנייה כנדרש, אך יתקדם עם הליכי הוצאתו, יהיה רשאי לבקש מבית המשפט לדחות מועד כניסת הצו לתוקף. אולם מובהר לנאשם שבית המשפט ישקול את הבקשה לדחיית מועד כניסת הצו לתוקף, בין השאר בהתאם להתקדמות הליכי הוצאת ההיתר.
אם הנאשם לא יבצע את הצו המפורט לעיל במועד שנקבע לביצועו וגם לא יהיה לו במועד האמור היתר המכשיר את כל הבנייה המפורטת בכתב האישום ובתרשים המצורף לו, כי אז תהיה הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ירושלים רשאית להרוס את הבנייה נושא האישום, והנאשם יישא בהוצאות הביצוע.
(4) תרשם הערה בפנקסי המקרקעין בדבר קיומו של הצו הנזכר בסעיף 3 לעיל.
(5) מובהר לנאשם שאם עד מועד כניסת הצו לתוקף, לא יהיה בידו היתר לבנייה נושא כתב האישום, לא תינתן לו ארכה נוספת להשגת היתר לבנייה, ולא יהרוס את הבנייה, ניתן יהיה להגיש נגדו כתב אישום בגין עבירת אי-קיום צו שיפוטי לפי סעיף 210 בחוק התכנון והבנייה. כן מובהר שההתחייבות שעליה נדרש לחתום כאמור, כוללת גם עבירה לפי סעיף זה.
זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים תוך 45 יום מהיום.
ניתן היום, כז תמוז ה’תשס”ט (19/07/2009), במעמד הנוכחים.