ת”פ (מחוזי ירושלים) 109/98‏ ‏מדינת ישראל נ’ דמיאן פקוביץ (23/02/1999)

ת”פ (מחוזי ירושלים) 109/98‏ ‏מדינת ישראל נ’ פקוביץ (23/02/1999)

 

בית משפט מחוזי ירושלים

ת”פ 109/98

 

בפני

כב’ השופט משה רביד

 

מאשימה:

מדינת ישראל

ע”י ב”כ עו”ד נחמני-רוט

נגד

נאשם:

דמיאן בן רצקו פקוביץ

ע”י ב”כ עו”ד בביאן

 

החלטה

 

א. הטענות

1. לפני בקשה לתיקון כתב אישום, שהוגשה על ידי סניגורו המלומד של הנאשם. לטענתו, בכתב האישום לא צויין שהראל הרשטיק, אחד העדים באישום השלישי, הופעל בידי השב”כ, עובדה השוללת את היסוד הנפשי הנדרש בעבירת הקשר, שבה מואשם הנאשם. מאחר שהרשטיק הופעל על ידי השב”כ, אין עבירת קשר ויש למחוק עבירה זו מכתב האישום. לחילופין טען ב”כ הנאשם, שעומדת לו הגנה מן הצדק.

עוד נטען, שלאחר שנתגלתה עובדה זו, טענה התביעה שעובדה זו לא היתה ידועה לה, וכי היא נודעה לה רק לאחר שנתקבלו המזכרים של אנשי יחידות ההפעלה של השב”כ, שהפעילו את הרשטיק. לעומת זאת, היועץ המשפטי הודיע שנתון זה היה ידוע לו עוד לפני הגשת כתב האישום.

ב. מסקנות

2. הטענה של הגנה מן הצדק נטענה על דרך הסתם וללא תשתית עובדתית המבססת טענה של העדר הליך הוגן לכן אינני רואה מקום להיזקק לה (ראו ע”פ 2910/94 יפת נ’ מדינת ישראל, פ”ד נ(2) (1996) 222, 357 ואילך, 466 ואילך, דעת המיעוט של השופט טל, שם, עמ’ 492; בג”צ 1563/96 כץ נ’ היועץ המשפטי (21/05/1997); בג”צ 6972/96 התנועה למען איכות השלטון נ’ היועץ המשפטי לממשלה, פ”ד נא(2) (1997) 757, 784).

3. גם הטענה האחרת דינה להידחות. ב”כ הנאשם טען את הטענות שאין עבירה של קשר משום שהרשטיק הינו סוכן השב”כ על כל גבעה ותחת כל עץ רענן, אך טענות אלה נדחו, הן בבית המשפט העליון (בג”צ 2892/98 פקוביץ נ’ היועץ המשפטי לממשלה (19/08/1998), בהרכב הנשיא ברק והשופטים דורנר וביניש; בש”פ 1522/98 פקוביץ’ נ’ מדינת ישראל (12/03/1998), על ידי השופט חשין; בש”פ 5179/98 פקוביץ’ נ’ מדינת ישראל (26/08/1998), שבו ניתנה החלטה על ידי השופטת דורנר) והן בבית משפט זה (ב”ש 2108/98 כב’ השופט דר’ צבי כהן). גם הטענה בדבר אי התאמה בהצהרות שנמסרו על ידי היועץ המשפטי ועו”ד נחמני-רוט נדחתה אף היא (בג”צ 2892/98 הנ”ל).

לא יעלה על הדעת שעורך דין, המעלה טענות חמורות כלפי הרשויות האחראיות על אכיפת החוק, לא ידאג לציין שטענות אלה כבר הועלו ונדחו.

מאחר ולפני האריכו השופטים שדנו בענין למעניתם אומר ובקיצור נמרץ, שדין הבקשה להידחות.

בצדק טענה עו”ד נחמני-רוט שהעובדות המאוחרות למועד שבו החל הרשטיק להיות מופעל על ידי השב”כ באות להצביע ולחזק את הטענה שבשלב לפני שהרשטיק הופעל על ידי השב”כ נוצר בין הרשטיק לנאשם קשר פלילי הראיות המאוחרות מטרתן לתמוך בראיות שיש בידי התביעה, בשלב שהרשטיק פעל באופן עצמאי ולחזקן (בש”פ 1522/98 הנ”ל, ב”ש 2108/98 הנ”ל; ע”פ 54/81 רוזן נ’ מדינת ישראל, פ”ד לה(2) (1981) 821, 829).

4. למעלה מהצורך אוסיף, שלא ירדתי לסוף דעתו של ב”כ הנאשם, שהגיש בקשה זו באיחור. לטענתו הוא המתין עד לסיום עדותו של הרשטיק, שניתנה ביום 25/01/1999, כדי לראות כיצד יפול דבר ורק אז החליט להגיש את בקשתו. דברים אלה מופרכים על פניהם, שכן ב”כ הנאשם לא נלאה מלהעלות טענות אלה בכל ערכאה שרק יכל ומכל מקום, הבקשה הוגשה כשלושה שבועות לאחר תום עדותו של הראל הרשטיק.

לאור האמור, דין הבקשה להידחות.

 

ניתן היום, ז אדר ה’תשנ”ט (23/02/1999), במעמד עו”ד נחמני-רוט ב”כ המאשימה, עו”ד בביאן ב”כ הנאשם והנאשם דמיאן בן רצקו פקוביץ.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *