ת”א (שלום ירושלים) 8965-10-13 אריה זוננברג נ’ מפקד יחידת המקומות הקדושים – משטרת ישראל (26/10/2016)

ת”א (שלום ירושלים) 8965-10-13 זוננברג נ’ מפקד יחידת המקומות הקדושים – משטרת ישראל (26/10/2016)

 

בית משפט השלום בירושלים

ת”א 8965-10-13

בפני:

כב’ השופט גד ארנברג, סגן הנשיאה

 

המבקש:

אריה זוננברג

נגד

המשיבים

1. אבי ביטון

2. מדינת ישראל

 

החלטה

 

1. בהתאם לתקנות המהו”ת שנקבעו בפרק ז1 לתקנות סדר הדין האזרחי, ה’תשמ”ד-1984, זומנו בעלי הדין באמצעות בית המשפט (הודעת עו”ד נורית לוי מיום 01/04/2014) לפגישת מהו”ת שנקבעה ליום 28/04/2014. לפגישה התייצבו התובע ובא כוחו. מטעם הנתבעים התייצבו ב”כ הנתבעים מהפרקליטות, וכן עו”ד מהייעוץ המשפטי של המשטרה. נתבע 1 לא התייצב.

2. מגשרות המהו”ת דווחו ביום 29/04/2014 שעקב אי התייצבותו של נתבע 1 לא התקיימה פגישת מהו”ת, וביקשו להעביר את התובענה למגשר/ת אחר/ת.

3. באותו יום גם הגיש התובע בקשה לפסיקת הוצאות בגין אי התייצבות כדין מטעם הנתבעים. בהתאם להחלטה מיום 30/04/2014 הוגשה תגובה לבקשה, והתובע אף הגיש תשובה לבקשה.

4. בטרם אכנס לגוף העניין אבהיר שכתב ההגנה הוגש בשם שני הנתבעים גם יחד, ולא יכולה להישמע כעת טענה מטעם התובע כי באת כוח המדינה מטעם הפרקליטות מייצגת את המדינה בלבד, אך לא את נתבע 1 (כל עוד לא נשמעה טענה בדבר ליקויים בייצוג זה עת הוגש כתב ההגנה). אשר על כן, יש לראות את התגובה שהוגשה, כאילו הוגשה בשם שני הנתבעים.

5. לגופם של דברים, טענתן העיקרית של הנתבעים היא שלאור הודעת החסינות שהוגשה מטעמם ביום 13/01/2014 בהתאם להוראת סע’ 7א לפקודת הנזיקין (אשר לגביה לא הגיש התובע מאומה, כפי שרשאי היה לעשות עפ”י סע’ 7ב(ג) לפקודה), יש לראות את התביעה כנגד נתבע 1 כתביעה שנדחתה, לפי סע’ 7ב(ב) לפקודה, ולפיכך, ממילא לא היה עליו להתייצב לפגישת המהו”ת. כן טוענים הנתבעים שההודעה בדבר החסינות, כמוה כמתן הודעה מוקדמת לתובע בדבר אי כוונתו של נתבע 1 להתייצב לפגישת מהו”ת. בנוסף טוענים הנתבעים שהתביעה נגד נתבע 1 הוגשה באופן מלאכותי מלכתחילה, וכי לא ניתן להעניק לתובע את הסעד ההצהרתי המבוקש נגדו. די בכך, לשיטת הנתבעים על מנת להביא לדחיית התביעה נגד נתבע 1, ומן הסתם, לאי חיובו להתייצב לפגישת המהו”ת.

6. טענות הנתבעים, גם אם תתקבלנה בסופו של יום, אינן יכולות להוות הצדקה לאי התייצבותו של נתבע 1 לפגישת המהו”ת.

7. ראשית, על הודעת החסינות שהגישו הנתבעים ניתנה ביום 14/01/2004 החלטה מפורשת לפיה תידון ההודעה רק בתום הליך המהו”ת. לאור החלטה ברורה ומפורשת זו, לא ברור כיצד ניתן היה להגיע למסקנה כי התביעה נגד נתבע 1 נדחתה או נמחקה מאליה, וממילא אין זה ברור כיצד ניתן היה להסיק שנתבע 1 פטור מהתייצבות לפגישת מהו”ת. להפך, מן ההחלטה הנ”ל עולה בבירור שבקשות לגופה של התובענה, כולל בקשות מקדמיות מעין אלה הנוגעות לחסינות, תידונה רק בתום הליך המהו”ת.

8. יש להבין שפגישת מהו”ת, וכן הליך גישור שעשוי לבוא בעקבותיה (אם יסכימו כל הצדדים לפנות להליך זה), אינם מהווים חלק מההליך המשפטי, אלא מהווים הליך אחר ושונה, הקודם להליך המשפטי, שמטרתו להביא למפגש בין הצדדים הנמצאים במחלוקת, כדי לבחון, באמצעות מגשר/ת נייטרלי/ת, האם ניתן להביא לסיום המחלוקות בדרך של הידברות והסכמה, או לא. הליך זה אינו כפוף להוראות החוק והתקנות ולסדרי הדין החלים על ההליך המשפטי, והוא אינו דורש ממי מהצדדים להודות או להכחיש טענות בדבר זכויות או חובות משפטיות של מי מהצדדים להליך. היה וניתן להגיע להסכמה בהליך המהו”ת, מתייתר ההליך המשפטי והיה ולא, עומדות לכל צד כל הטענות המשפטיות שעמדו לו טרם הליך המהו”ת, והתיק מוחזר לבית המשפט להמשך הליכים.

9. סבורני כי הרציונאל העומד בבסיס תקנה 99ז(א), המחייב התייצבות של בעלי הדין עצמם לפגישת המהו”ת (בעוד שבאי כוחם רק רשאים להתייצב), רלוונטי גם לתובענות כגון זו העומדת בבסיס החלטה זו. ממילא, בתיק זה לא בקשו הנתבעים טרם פגישת המהו”ת פטור מהתייצבות של מי מבעלי הדין, וגם לא קיבלו, ולפיכך היה עליהם להתייצב ולא להעמיד את הצד השני ואת מגשרות המהו”ת לפני עובדה מוגמרת רק במועד הפגישה עצמה.

10. סוף דבר, טענות הנתבעים בדבר מתן חסינות לנתבע 1 או באשר להיתכנות הסעד הנתבע, ראויות להישמע, אך מקומן הנכון הינו בהליך המשפטי שהיה אמור לבוא לאחר פגישת המהו”ת, ולא בשלב זה. במכלול הנתונים אחייב את הנתבעים בתשלום סך 600 ש”ח לתובע, כולל מע”מ, הוצאות בגין אי התייצבותם כדין לפגישת המהו”ת.

11. בשל הזמן הרב שחלף מאז הופנה התיק להליך מהו”ת, ובהתחשב בכך שהתובע התייצב כדין לפגישת מהו”ת ושגם מטעם הנתבעים הייתה התייצבות מסוימת, לא אחייב את הצדדים להתייצב לפגישת מהו”ת נוספת, ואני מורה על העברת התיק לקביעה לפני שופט/ת כבר בשלב זה.

 

ניתנה היום, א תמוז ה’תשע”ד, 29 יוני 2014, בהעדר הצדדים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *