ת”א (מחוזי ירושלים) 2140/08 ‘המטה למען ארץ ישראל’ נ’ מפקד מחוז ירושלים – משטרת ישראל (17/04/2008)

ת”א (מחוזי ירושלים) 2140/08 המטה למען ארץ ישראל’ נ’ מפקד מחוז ירושלים – משטרת ישראל (17/04/2008)

 

בית משפט מחוזי ירושלים

ת”א 2140/08

בש”א 2386/08

 

לפני:

כב’ השופט צבי זילברטל

 

התובעים:

1. המטה למען ארץ ישראל – עמותה רשומה

2. שוחרי המקדש – המטה המשותף לתנועות המקדש והר הבית

3. המכון ללימוד מחקר ובנין המקדש ע”ר

4. מנויי קרבן הפסח התשס”ח

כולם ע”י ב”כ עו”ד אביעד ויסולי

נ ג ד

הנתבע:

הווקף המוסלמי בירושלים – הקדש ציבורי

 

החלטה

לפניי בקשה שהוגשה היום למתן צו מניעה במעמד צד אחד המורה למשיב להימנע מלהפריע למבקשים להקים מזבח ארעי באזור כיפת השלשלת בסמוך לכיפת הסלע, מחר, ביום ו’ 18.4/2008, ולקיים את מצוות קורבן הפסח ביום שבת, 19/04/2008. תחילה הוגשה בקשה דומה כנגד המשיב וכנגד רשויות שונות מרשויות המדינה ובקשה זו נדחתה בהחלטת כב’ השופט רביד מיום 10/04/2008. בקשת רשות ערעור על החלטת כב’ השופט רביד נדחתה היום בבית המשפט העליון על-ידי כב’ השופט מלצר (רע”א 3354/08). לאחר דחיית בקשת רשות הערעור הוגשה הבקשה דנן, כשהפעם היא מוגשת כנגד המשיב בלבד לנוכח קביעת כב’ השופט מלצר, לפיה בבקשתם הקודמת של המבקשים ‘הסעד הדומיננטי’ התבקש כנגד המדינה ולכן הסמכות מסורה לבית המשפט הגבוה לצדק, ולאחר שהם מוותרים על סעדים כנגד המדינה.

דין הבקשה להידחות על הסף מבלי לבקש את תשובת המשיב.

ראשית, כפי שציין כב’ השופט מלצר, מדובר בשיהוי ‘כבד ומאיין’. דברים אלה נאמרו על הבקשה שהוגשה ביום 10/04/2008, קל וחומר שהם נכונים לגבי הבקשה דנן. ככל שהמבקשים מעוניינים בקבלת סעד כנגד המשיב בלבד, היה עליהם לנקוט בהליך מתאים מבעוד מועד. העובדה שרק היום ניתנה החלטה בבקשת רשות הערעור, אינה מפחיתה מעוצמת השיהוי, מה גם שאילו הבקשה היתה מוגשת רק כנגד המשיב ביום 10/04/2008, דינה היה להידחות מפאת שיהוי, כפי שציין כב’ השופט מלצר. לא ניתן בשום אופן להיערך לדיון בבקשה זו מיום אחד למשנהו. אין כל סיבה שלא להגיש בקשות מסוג זה מבעוד מועד כדי לאפשר לכל המעורבים להיערך וכדי לאפשר גם לבית המשפט לקיים דיון בצורה ראויה. העמדת בית המשפט, המשיב ויתר המערכות הקשורות לבקשה מסוג זה, בפני אילוץ, כפי שנעשה עתה, מחייבת דחיית הבקשה רק מסיבה זו;

שנית, הפניית הבקשה כנגד המשיב בלבד, מבלי שהמדינה או מי מרשויותיה תהיה צד להליך, אינה יכולה לסייע למבקשים. בבקשה מסוג זה לא יכול להיות ספק שיהיה צורך בהתייצבות היועץ המשפטי לממשלה, שכן על פני הדברים יכולה להיות להחלטה בבקשה השלכה על הסדר הציבורי ועל עניינים ציבוריים רבי חשיבות אחרים. מכאן, של ‘ויתור’ המבקשים על סעדים כנגד המדינה אין משמעות מעשית. כפי שציינה המדינה בתשובתה לבקשת רשות הערעור בבית המשפט העליון, למעשה מדובר בבקשה לצו עשה לרשויות המדינה על מנת שיתירו למבקשים לעלות להר הבית, ובכך מבקשים המבקשים לעקוף את מסלול הביקורת השיפוטית הרגיל על שיקול דעת רשויות המדינה. כאמור, כך יש להתייחס גם לבקשה דנן, שכן לא צורפו לה בעלי הדין שחייבים להיות מצורפים לה, וגם מטעם זה יש לדחותה.

 

ניתנה היום, יב בניסן התשס”ח (17/04/2008), בהעדר הצדדים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *