פיצוי-גירושין (רבני תל-אביב) 2317/53 פלוני נ’ פלונית (22/04/1956) – DOCX / PDF
בבית הדין הרבני האזורי תל אביב יפו
תשי”ג/2317
לפני כבוד הדיינים:
הרב משה-אברהם אירירה
הרב יונה הוכמן
הרב מרדכי-יפה שלזינגר
התובע:
פלוני (ע”י ב”כ עו”ד יעקב רנדור)
נגד
הנתבעת:
פלונית (ע”י ב”כ עו”ד יוסף טיטונוביץ)
פסק דין
הצדדים הנ”ל שחיו יחד כבעל ואישה במשך שנים אחדות על יסוד נישואין אזרחיים בלבד שנערכו ביניהם בעודם בחו”ל, התדיינו בבית־דיננו בשנת תשי”ד בדבר תביעת התובע לחייב את הנתבעת להיפרד ממנו בגט פיטורין.
בזמנו נתנו פסק דין שדחה את דרישתו של התובע לכוף על האישה את הגט.
אולם יחד עם זה קבענו שלשם המשכת חיים משותפים בין הצדדים יהיה דרוש להעמיד להם קודם חופה עם עריכת טכס קידושין וכתיבת כתובה כדין.
בערעור שהגיש התובע לבית הדין הגדול (לערעורים) נגד פסק-דיננו הורה בית הדין הנזכר כי למרות מוצאו את פסק הדין המעורער צודק בהנחותיו לפי הדין בכל זאת על הצדדים להתגרש – לטובתם הם – עם מתן פיצויים מתאימים לאישה.
בפסק-דינו של בית הדין הגדול אף צוין כי התובע הציע בפני בית הדין את הסכום של אלפיים ל”י כמתן פיצוי לנתבעת למקרה של קבלת גטה ממנו. התיק הוחזר לבית-דיננו על מנת לברר את מצבו הכספי של התובע ולקבוע את גובה הפיצויים שעליו יהיה לתת לנתבעת לחיסול ענייניהם המשותפים.
אי-לכך הוברר הנדון בפנינו בשתי ישיבות בית-דיננו שהתקיימו בכ”ז טבת ובי”ז אדר תשט”ז ואשר בהן השמיעו הצדדים את דעותיהם הן בקשר לעצם בעיית גירושיהם והן בנוגע לקביעת סכום פיצויי האישה למקרה של גירושיה.
אחרי שמיעת הטענות והעיון בהן ובשים לב לאפשרויותיו של התובע ולצרכיה של הנתבעת גם יחד מצאנו לצודק להחליט ולפסוק בנדון כדלהלן:
א. על הצדדים להתגרש זה מזו בגט פיטורין כדת משה וישראל – בהתאם להוראת בית הדין הגדול לערעורים – בתוך זמן של שלושים יום מהיום דלמטה.
ב. לפני סידור הגט בין הצדדים עליהם לערוך – על ידי שמאי ששניהם יסכימו עליו – שומת ערכו של השיכון שלהם הנמצא במפדה אזרחי אשר בחולון מס’ […], ועל התובע יהיה לשלם לנתבעת עם קבלת גטה ממנו את מחצית ערכו של כל השיכון בכסף מזומן ונוסף לכך עוד סכום של אלף ל”י בתורת פיצויים וככיסוי לכל תביעותיה נגדו בנדון.
ג. את כל הסכומים הנ”ל על התובע להשליש בקופת בית-דיננו לפני סידור הגט בינו לבין הנתבעת והם ישולמו לה רק עם קבלת גטה ממנו.
ד. הוצאות המשפט חלות על שני הצדדים בחלקים שווים והמשלם זכאי לגבות החצי מהצד השני.
ניתן בנוכחות הצדדים ביום י”א אייר תשט”ז (22.4.56).