ע”פ 238/58 חנש נ’ היועץ המשפטי לממשלה, פד”י יב (1958) 1867
ע”פ 238/58
יחיא חנש ושמעא (אורה) ג’מיל
נגד
היועץ המשפטי לממשלה
בבית-המשפט העליון בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים
[21/12/1958]
לפני הנשיא (אולשן) והשופטים גויטיין, ויתקון
פקודת החוק הפלילי, 1936 [תוס”א 652,עמ’ 263], סעיף 181 (כפי שהוחלף ב-1947 [תוס”א 1563, עמ’ 1]) – פקודת עבודת-עונשין (חא”י פרק קו, עמ’ 1079) (כפי שתוקנה ב-ה’תשי”ז-1956 [סה”ח 229, עמ’ 124]).
חומרת העונש – נישואי ביגמיה
עונש של ששה חדשי מאמר אינו מוגזם בהתחשב עם חומרת העבירה – בהיעדר חומר שיכול היה לשמש יסוד לקביעת בית-המשפט כי המערערת היא אשר הביאה לנישואי הביגמיה, יקל בית-המשפט בעונשה – אין זה רצוי שתינתנה המלצות על-ידי בתי-המשפט בגזר-הדין בענין העסקת עבריין בעבודות-חוץ במקום מאסר, אם כי במקרה המתאים יכול בית-המשפט להעיר תשומת-לב התביעה הכללית שרצוי לנהוג כך.
עירעורים על גזר-דינו של בית-המשפט המחוזי תל-אביב-יפו (השופט א’ מלחי) מיום 12/10/1958, בת”פ 307/57, לפיו נידון המערער מס’ 1 לשישה חדשי מאסר והמערערת מס’ 2 (שמעא (אורה) ג”מיל) נידונה לשלושה חדשי מאסר, לאחר שהורשעו בעבירה לפי סעיף 181 לפקודת החוק הפלילי, 1936. ערעור המערער נדחה; ערעור המערערת נתקבל.
המערער מס’ 1 טען לעצמו;
גב’ בן-עתו – בשם המערערת מס’ 2.
גילון ו-דימל – בשם המשיב
פסק-דין
הנשיא (אולשן):
זהו ערעור על חומדת העונש. המערער והמערערת הורשעו ונידונו על נישואי ביגמיה, על המערער הוטל 1עונש מאסר של ששה חדשים. על המערערת הוטל עונש מאסר של שלושה חדשים, עם המלצה שאת העונש הזה יותר לה לרצות על-ידי עבודה מחוץ לכתלי בית-הסוהר.
מתוך גזר-הדין נראה הדבר שלא היה בירצונו של השופט המלומד להטיל על המערערת מאסר ממש בביתיהסוהר, ושסמך על כך שתינתן תשומת-לב להמלצתו בדבר עבודה מחוץ לבית-הסוהר. דבר שני הוא, שהשופט המלומד קבע, כי המערערת היא שהיתה הרוח החיה והיא שהביאה לידי כך שהמערער יישא אותה באשה שנייה.
מה שנוגע לקביעה זו, הננו סבורים כי צודקת באת-כוח המערערת, שפרט לטענת בא-כוח התביעה הכללית לא היה כל חומר שיכול היה לשמש יסוד לקביעה זו.
אשר למערער, הננו סבורים כי העונש של ששה חדשי מאסר הינו עונש שאינו מוגזם כלל וכלל בהתחשב עם חומדת העבירה.
לפיכך הננו דוחים את העירעור של המערער. מקבלים את העירעור של המערערת ומעמידים את העונש על קנס בסך 75 לירות שישולם בתשלומים שווים במשך שלושה חודשים מן היום. התשלום הראשון יהיה ב- 15 לינואר 1959. במקרה של אי תשלום הרי במקום כל תשלום שלא ישולם יבוא מאסר של חודש ימים.
בא-כוח היועץ המשפטי העיר את תשומת-לבנו לכך שמבחינה של פקודת עבודת-עונשין, ענין העסקת עבריין בעבודות-חוץ במקום המאסר אינו נתון לבתי-המשפט ואין זה רצוי שתינתנה המלצות.על-ידי בתי-המשפט בגזרי-הדין.
בצדק מצביע מר גילון, פרקליט המדינה, כי לפעמים המלצה כזאת מעמידה את השילטונות במצב ללא מוצא, שהרי מצד אחד יש תמיד כל הרצון מצד השילטונות לתת את המשקל הראוי להמלצה של בית-משפט, ומהצד השני ישנם מקרים שמבחינה טכנית אין אפשרות לנהוג בהתאם להמלצה.
אנו סבורים כי יש ממש בטענתו זו.של מר גילון, כי אין מקום להמלצות כגון אלה בגזר-דין. במקרה המתאים יכול בית-המשפט להעיר את תשומת-לב התביעה הכללית לכך שהיה רצוי לנהוג לפי הפקודה הנ”ל, אבל אין לעשות זאת חלק של גזר-הדין.
ניתן היום, י טבת ה’תשי”ט (21/12/1958)